$
מוסף  אוקטובר 2013

האם האינטרנט יהיה הרגולטור?

רייצ'ל בוטסמן מחברת הספר "What’s Mine is Yours" שמתאר את התופעה שהיא מכנה "עלייתה של כלכלת שיתוף הפעולה" מאמינה שתופעות של סחר חליפין ישיר בין שכנים, שיתוף ארוחות והחלפת התאגידים באספקת שירותים אישיים הם בעצם ראשיתה של מערכת כלכלית חדשה שצומחת מלמטה

אסף גלעד, סן פרנסיסקו 09:1824.10.13

הרשתות החברתיות החדשות של "כלכלת שיתוף" הן אופנה חמה בסן פרנסיסקו, אבל יש מי שרואים בהן יותר מכך. ב־2010 רייצ'ל בוטסמן, יועצת עסקית בתחום החדשנות והקיימות, פרסמה בארצות הברית את הספר "What’s Mine is Yours" ("מה ששלי שלך"), שמתאר את התופעה שהיא מכנה "עלייתה של כלכלת שיתוף הפעולה". בוטסמן מאמינה שתופעות של סחר חליפין ישיר בין שכנים, שיתוף ארוחות והחלפת התאגידים באספקת שירותים אישיים הם בעצם ראשיתה של מערכת כלכלית חדשה שצומחת מלמטה. כלכלה שמונעת לא על ידי תחרות אלא על ידי אחווה, ושמפוקחת לא בידי רגולטורים ורשויות, אלא באמצעות אמון הדדי ומוניטין אישי.

 

"בעבר חלקנו כמעט הכל, פשוט בהיקפים קטנים יותר. כעת יש פה חזרה למסורת הזאת בהיקפים שטרם נראו", היא אומרת ל"מוסף כלכליסט". "שאלה בסיסית שעיצבה מערכות כלכליות היתה האם אוכל לבטוח בזולת, ואיך. לאורך מאה השנים האחרונות בנינו מוסדות מרכזיים מתוך הצורך לאכוף עמידה בכללי אמון. המאה ה־20 נבנתה על אמון מוסדי. עד לאחרונה אי אפשר היה בלעדיו. לפני חמש שנים הטכנולוגיה לא סיפקה די כלים כדי ליצור את האמון שיאפשר למישהו לעלות לטרמפ בתשלום במכוניתו של זר. לכן נדרש המוניטין של חברת המוניות. אבל כעת הטכנולוגיה מתחילה לספק כלים ליצירת אמון ובניית מוניטין גם בין פרטים, וזה מאפשר לכוח להתחיל לעבור ממהמרכז לשוליים".

 

רייצ'ל בוסטמן, מחברת הספר "מה ששלי שלך" רייצ'ל בוסטמן, מחברת הספר "מה ששלי שלך"

 

בוטסמן מספרת שבארצות הברית חברות מסחריות מתחילות להיאבק באפליקציות הכלכלה השיתופית. בסוף יולי, לדוגמה, שירותי התחבורה של סן פרנסיסקו התאגדו נגד אפליקציות שיתוף־התחבורה. נהגי המוניות הפגינו ויצרו פקק ענקי בכל דרכי הגישה המובילות לעירייה, ושדות התעופה של סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס קנסו בהפגנתיות נהגים שהשתמשו באפליקציות והורידו או העלו נוסעים בשטח השדה. בלחץ של כמה שדולות גם חוקקו בקליפורניה חוקים שדרשו סדרת רישיונות וביטוחים מחברות שירותי־שיתוף באשר הן.

 

אבל באירופה, לדבריה, הממשלות דווקא מקדמות את המגמה. ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון מקדם יוזמות ציבוריות לשיתוף חללי עבודה ואופניים פרטיים. באמסטרדם כבר הכריזו רשמית על קידום תוכנית לעידוד נסיעות משותפות והשכרת רכבים פרטיים, לרבות הסדרת הרגולציה בתחום.

 

התהליך הוא התפתחות טבעית, היא אומרת, שנובע משילוב בין אובדן האמון במוסדות ובתאגידים לבין היכולת הגדלה של אנשים להתנהל עצמאית וללוות כסף; לאלה מצטרפת בשלות של הממשק הטכנולוגי. זה יתפשט לעוד תחומים, היא אומרת, ואפילו לתחום השמרני במיוחד של הפיננסים.

 

כדוגמה בוטסמן מביאה אתרים להלוואות בין אנשים פרטיים כגון Zopa.com, אתרים להעברת כספים שלא דרך בנקים כגון TransferWise.com ו־iZettle.com, את המטבע האלטרנטיבי ביטקוין שמשמש אמצעי חליפין רק בקרב מי שמכירים בו וגם אתרי מימון כגון קיקסטארטר. כולם, היא אומרת, ניצנים של מערכת אחרת, שצומחת מלמטה ומניעה כסף בלי מוסדות גדולים.

 

וכעת, כדי לפרוץ, הכלכלה הזאת זקוקה בעיקר להסדרת האמון, הדבר שהיום מוסדר על ידי חוקים, וגם ובעיקר על ידי מוניטין של חברות ומותגים. כשתהיה באינטרנט מערכת אמינה שתצמיד לכל אדם דירוג מוניטין אישי שמבוסס על ההתנהלות שלו באתרים שונים, מעין "דרכון אמינות" שקוף וגלוי, אז הכלכלה השנייה תוכל להתפתח ולצמוח. אנשים אמינים יוכלו לקבל הלוואות אישיות בריבית נמוכה או לדרוש יותר עבור שירותיהם. באיביי, היא אומרת, מוכר בעל מוניטין גבוה יותר מכניס בממוצע 3,000-2,000 דולר יותר בחודש.

 

סטארט־אפ ישראלי אחד, RepStamp.com של דן בנימין ובועז כהן, מנסה להרים את הכפפה. החברה כורה נתונים מחוות דעת באתרים גדולים כגון איביי, Airbnb, Etsy, Fiverr ו־oDesk, ומשתפת אותם עם אתרים קטנים יותר מכלכלת השיתוף. "אם יהיה אתר שישאל אותך לזהותך, אנחנו רוצים שהוא יידע בדיוק מי אתה. אנחנו רוצים שתדע שהדירה שאתה עומד לשכור לא תהיה מטונפת ושהמתכנת שיעבוד עבורך דרך האינטרנט לא יהיה תיכוניסט חסר ניסיון", אומר בנימין.

 

מכיר את המילים "אח גדול"?

 

"אנחנו בסך הכל מאחדים נתונים גלויים מהרשת. הם פשוט מפוזרים ולא מנוּרמלים, וזה יוצר כשל שוק שמאפשר לאנשים להעלות מחיר באופן לא מוצדק, הודות לזה שהמידע עליהם לא פרוס לעיני כל. הרעיון בשוק משוכלל הוא ידע פתוח בידי הצרכנים. לפני האינטרנט יכולת לרמות מישהו בעיר אחת ואז לדפוק מישהו אחר בעיר אחרת. בדיוק בשביל זה המציאו בארצות הברית את דירוג האשראי האישי, אבל באינטרנט זה לא קיים".

 

עוד גורואית עסקים שמאמינה שהשיתוף יתרחב למגמה כלכלית משפיעה היא ליסה גנסקי, אחת המשקיעות מאחורי Side.cr, TaskRabbit ו־ RelayRides, יזמית שמכרה את אתר שיתוף התמונות Ofoto לקודאק, לשעבר בכירה ב־AOL שהשתתפה ברכישת אייסיקיו, ומי שבשנה שעברה פרסמה ספר משלה על כלכלת השיתוף, "The Mesh". גנסקי מספרת: "הייתי בכנס בפורטלנד, ומישהו שם כרך סביבי את הזרוע ואמר לי, 'תראי, ליסה, אף אחד ממי שאני מכיר לא מחזיק במשרה מלאה. כולם שקועים באוסף פרויקטים מעניינים'. אנשים מתאימים את העבודות שהם לוקחים על עצמם לכמות הכסף שהם באמת צריכים, ובין לבין חיים יותר. הם נהנים מחיים עם פחות לחץ, וזה יכול להשפיע על הכלכלה כולה.

"זה לא טרנד של דור המילניום ולא גלגול טכנולוגי של סוציאליזם או קומונות", היא אומרת ל"מוסף כלכליסט", "המשבר הכלכלי דחף אנשים להמציא מחדש את האני הקרייריסטי. במקום שקריירה תהיה שרשרת מקומות העבודה שבהם הייתי, היא הופכת לקוקטייל של פרויקטים וחוויות. לכן גם המילה קריירה הולכת ונעלמת.

 

"אנחנו יצרנים של זבל ועודף", היא ממשיכה. "וזה יכול להיות גם עודף בכישרון שאנחנו לא מנצלים, פשוט כי אנשים זרים זה לזה ולא יודעים שבמרחק של שני רחובות מהם יש מישהו עם תחום עניין וצורך שנקשרים בשלך. אפליקציות השיתוף מגשרות על הפער הזה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x