גם אני לא רוצה להיות נציג

בראשית היה תוהו ובוהו וחושך על פני הסדרי החוב. חברה שכשלה ולא עמדה בהתחייבויותיה מצאה את עצמה מול המון זועם ומוסדיים מבולבלים, שאיבדו את הידיים והרגליים.

כשהתחוור לכולם שהסדרי החוב אינם אירוע נקודתי ושהם עומדים ללוות את שוק ההון בשנים הקרובות, יזמה רשות ניירות ערך את הקמת מוסד הנציגות בראשית 2009 במטרה לאפשר "הגנה מרבית על מחזיקי איגרות החוב". הרעיון של הרשות היה לשכפל חלק מהעקרונות המקובלים במערכת הבנקאית. אם זה עובד אצל הבנקים, למה שזה לא יעבוד גם בשוק החוץ־בנקאי הצעיר, חסר הניסיון בהתמודדות עם כשלי חוב?

לאורך השנים האחרונות ובעשרות הסדרי חוב רשמו חברי הנציגויות הישגים מרשימים ותרמו תרומה של ממש להקטנת התספורת המונחתת על ראשי החוסכים. גם באחרונה נקטה אלביט הדמיה מקצה שיפורים בהצעת הסדר החוב שלה הודות ללחצי הנציגות. אלא שמעמדה של הנציגות הולך ודועך לטובת הנאמנים, עורכי הדין והמומחה הכלכלי שממנה בית המשפט.

בית המשפט המחוזי בתל אביב צילום: גלעד קוולרציק

אחד הסממנים לכך הוא הירידה הניכרת במוטיבציה של חלק גדול מהגופים המוסדיים לקחת חלק פעיל בהסדרי החוב. יש לכך כמה סיבות.

מידע פנים במטרה למקסם את יכולת הפעולה של הנציגות ולאפשר לה לגבש את המתווה המיטבי מאפשרת רשות ניירות ערך לחברי הנציגות להיחשף למידע פנים. אלא שאליה וקוץ בה. החשיפה למידע פנים מגבילה את חברי הנציגות במסחר בניירות ערך.

תקשורת הגופים לא ששים להיתפס כמי שהשקיעו באיגרות חוב של חברה בקשיים. חלקם מעדיף להדיר את רגליו מהמערכה כדי לא להיות מזוהה עם הכישלון ולהימנע מביקורת ציבורית ותקשורתית.

בטל בשישים ברוב המקרים החשיפה של המוסדיים לחברה שנכנסה להסדר חוב מזערית ומתבטאת בשברירי אחוזים. האנרגיה ותשומות הניהול הנדרשות מהמכהנים בנציגויות גורמות למוסדיים להעדיף להשקיע את מרצם בנושאים אחרים.

מלחמות הסדרי חוב הם תמונת ראי של גיוסי חוב. אם בגיוסים הכל מחויך, חברי ונעים, הסדרי חוב הם ההפך המוחלט. בשנה האחרונה חברי הנציגות מוצאים את עצמם נלחמים לא רק בחברות ובבעלי השליטה בהן, אלא גם בנאמנים ובעורכי הדין המייצגים אותם.

מי שבוודאי יפיק רווח מעלייתם של עורכי הדין והנאמנים על חשבון חברי הנציגות הם שומטי החובות, שבמקום להתמודד עם האדוארד קלרים והשרון חינקיסים מפנים את הזירה לקרבות עורכי הדין. טובים הם ייסוריי שלושה מכתבים בין עורכי דין מדיון אחד עם נציגות לוחמנית ועיקשת. בכלל, בעלי ההון מעדיפים לנהל משא ומתן מול המוסדיים בנפרד. השיטה הזאת - של הפרד ומשול - עבדה מצוין כשגייסו את הכסף מהמוסדיים, והיא עובדת לא רע גם כשמתגלות בעיות להחזיר את החוב.