"אני אידיוט שלא הבנתי שהיינו בסיכון גבוה, אבל אני בחברה טובה"

מט רידלי הוא זואולוג, הוגה דעות, סופר, פרובוקטור, וגם בן למשפחת אצולה: הוא נושא בתואר הוויסקונט רידלי החמישי. ועד לפני כמה שנים הוא נשא בעוד תואר: יו"ר בנק נורת'רן רוק, בנק אזורי שהפך לאחד מבנקי המשכנתאות המובילים באנגליה. יו"ר הבנק הוא תואר שבו נשא גם אביו של רידלי, שנים לפניו.

"אני גר בעיר קטנה שאין בה הרבה מטות של עסקים. והמטה של הבנק נמצא שמונה ק"מ מהמקום שבו אני מתגורר", מסביר רידלי איך זואולוג וסופר הפך ליושב ראש בנק. "כשעברתי לאזור הזה מלונדון, בשנות התשעים, יו"ר הבנק אז אמר לי: 'זה נפלא שאתה בסביבה. אני יודע שיש לך זמן פנוי כי אני יודע שאתה לא סופר במשרה מלאה, והיינו שמחים אם היית מצטרף לדירקטוריון'. ואחרי עשר שנים בדירקטוריון הם בחרו אותי ליושב ראש. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל בשיטה הבריטית היושב ראש לא אמור לעבוד במשרה מלאה. הוא אמור להופיע פעם בשבוע, והוא אמור לנהל את הדירקטוריון, לא את העסק. הוא אמור להיות מעין שוטר וגיבוי למנהלים שאחראים על הניהול השוטף.

מט רידלי צילום: איי פי

"בתפקיד הזה חשבתי שהעסק במצב טוב - וכך גם המנהלים שלו, והיועצים בסיטי של לונדון, והאנליסטים, והמשקיעים, והרגולטורים. היו לי הרבה הרבה פגישות עם הרגולטורים, שבהם דיברנו הרבה על השאלה אם הלווים יוכלו להחזיר את המשכנתאות שלהם (התברר שכן), אבל כמעט שלא הזכרנו את הסכנה שניקלע למשבר נזילות. בדיעבד התברר שהיינו בסיכון אדיר שהשווקים הפיננסיים יתייבשו בעקבות משבר הסאב־פריים, ושבעקבות זאת ניקלע למשבר נזילות, שיוביל לריצה על הבנק". וזה אכן מה שקרה - תחת כהונתו של רידלי נקלע נורת'רן רוק בספטמבר 2007 לריצה על הבנק, התהליך שממנו ירא כל בנקאי, שבו כל המפקידים רוצים את כספם באותו זמן. חודש אחר כך מצא את עצמו רידלי יושב בשימועים בפרלמנט הבריטי ומנסה לענות על שאלות נוקבות, וימים ספורים לאחר מכן התפטר מתפקידו. בתחילת 2008 הבנק הולאם.

רידלי מספר שהפסיד כסף רב על המניות שאיבד בהלאמת הבנק. "הייתי ראוי לעונש הזה. אני אידיוט שלא הבנתי שהיינו עסק בסיכון גבוה, אבל אני בחברה טובה. כמעט כולם עשו את אותה טעות. והבעיה הבסיסית היתה שנורת'רן רוק היה בנק משכנתאות טוב לחלוטין, אבל הוא נשען על קזינו לצורכי המימון שלו. והתברר שהקזינו הזה הוא מקום מאוד מסוכן להסתמך עליו כמקור למימון".

אני מנסה להקשות על רידלי. הרי הקזינו שהוא מדבר עליו התפתח בסיטי של לונדון, אני טוען, בדיוק משום שהרגולטורים יצאו מהתמונה מתוך אמונה שאפשר להשאיר הכל לידי השווקים האהובים עליו כל כך. רידלי לא מסכים. הוא תולה את האשמה, כמו לא מעט אנשים בצד הימני של המפה, בממשל האמריקאי, שגרם, דרך גופים כמו פאני מיי ופרדי מאק, לזרימת כסף אדירה לתחום המשכנתאות. "ביסוד כל העסק עמדה לדעתי טעות של הממשלה: הניסיון לעודד הלוואות זולות ללווים בסיכון גבוה. וזה יצר פצצת זמן אדירה בשווקים האמריקאיים, שפוצצה את העולם".

ובכל זאת רידלי מוצא במשבר עוד לקח חוץ מ'אל תבטח בממשלה'. "שוקי נכסים הם דבר שונה מאוד משווקים לטובין ושירותים", הוא אומר. "אני הפכתי לחשדן מאוד לגבי שוקי נכסים. יש בהם צורך, ואי אפשר להסתדר בלעדיהם, אבל כל שוק שמעורבים בו נכסים שאפשר למכור מחדש בעבור רווח הוא כלי מסוכן. ובשווקים כאלה אסור להסתמך על הדעה המקובלת. צריך תמיד לצאת נגד הקונצנזוס. זה אחד הלקחים שלמדתי".