$
דעות

להביא את בילבאו לישראל

מבנה תרבות ייחודי גורם לעיר להפוך בתוך תקופה קצרה למוקד משיכה מהמעלה הראשונה וישביח את ערכי הנדל"ן בה

אמנון רכטר 08:0828.06.13

סיפור שהוא ספק אגדה, ספק אמת, מספר על שליחי הסוכנות היהודית שבשנות ה-30 של המאה שעברה הצליחו למכור ליהודים טובים בתפוצות קרקע בשומקום במושבה הנידחת עפולה, זאת בזכות ההבטחה שאותה קרקע ממוקמת בסמוך לאולם האופרה המקומי. בעפולה, זה לא סוד, אין עד היום אופרה.

 

בשנות החמישים של המאה שעברה הוקמו "בניני האומה" בירושלים, אחר כך "היכל התרבות" בתל אביב, "המשכן לאמנויות הבימה", האופרה והקאמרי, ואילו כיום מוקמים היכלי התרבות של כפר סבא, יבנה ואילת, ובכל המקרים יש קשר ישיר בין מרכזי התרבות לבין ההשבחה הנדלנ"ית והכלכלית, ורמת האטרקטיביות של אותן ערים, הן בעיני תושבים ותיקים והן חדשים, והן בקרב יזמי נדל"ן ובכלל.

 

היכל התרבות בתל אביב היכל התרבות בתל אביב צילום: עמית שעל

 

אין זה סוד שערי פריפריה רבות, גם בישראל וגם בחו"ל, סובלות מאחידות במרקם האורבני שלהן, פועל יוצא של הגלובליזציה. היית בעיר אחת, היית בכולן. רחובות ראשיים המהווים שכפול גנטי האחד של השני. קניונים עם מותגים. מוסדות ציבור משמימים. רובן ככולן סובלות ממחסור בריגוש, בדברים הקטנים המהווים את הדלק של החיים, מה שהופך אותן, כמובן, ללא אטרקטיביות לאוכלוסיות חדשות, ובעלות ביקושים נדלנ"יים וכלכליים נמוכים. כאדריכל הנמנה על התנועה לאורבניזם העולמית, מצאתי שקיימת חשיבות משנה בהקמת מוסדות ייחודיים באותן ערים, מוסדות שיהוו מוקד להתרחשות תרבותית, סביבתית, ובדיעבד כמובן גם כלכלית.

 

בעולם הגדול הבינו זה מכבר את הבעיה. ערי פריפריה בארצות מערב אירופה, ברובן הגדול ערים בגודל בינוני (500-100 אלף תושבים) הקימו במהלך 20 השנה האחרונות פרויקטים המבוססים על אייקון תרבותי, מה שהביא להן בכל המקרים לזינוק תרבותי, חברתי וכלכלי חסר תקדים.

 

כך קרה בעיר התעשייה הבסקית הנידחת בילבאו שבצפון ספרד, שהקמת מוזיאון גוגנהיים בה בשנות ה-90 של המאה שעברה, הביאה לה מיליוני תיירים והשקעות עתק. דוגמאות מעניינות נוספות הן של היכל המוזיקה בפורטו, פורטוגל, היכל האופרה בבארי שבדרום איטליה, המדיה טק של אורלאן שבמרכז צרפת, ההיכל המרובע ("הקארה") בעיר נים שבדרום צרפת ועוד. בכל המקרים מדובר היה בערי שדה משמימות שבעבר הלא רחוק טבעו תוך אנונימיות, איש לא רצה לבקר בהן, שסבלו ברוב המקרים מהגירת אוכלוסייה שלילית וממחסור במשקיעים, ושאחרי הקמת אותו מרכז תרבות או היכל מוזיקה, הפכו לערים צבעוניות, ורסטיליות עם התרחשות בלתי פוסקת, הגירה חיובית ורחובות מלאים עד אפס מקום בתיירים.

 

בישראל, להוציא את הערים הגדולות, המצב אינו שונה. ראשי הערים הבינוניות (200-50 אלף תושבים), וכאלה יש כיום כידוע עשרות, לא הבינו את המשפט שאותה טבע המחזאי חנוך לוין ש"תמורת כל כך מעט, אתן כל כך הרבה", והעדיפו להתמקד ב"כמות" ב"קיים",

 

וביעדים קצרי טווח, זאת במקום ללכת על מהלך אסטרטגי איכותי. יוצאות דופן היו בעבר הלא רחוק חולון ואשדוד שהלכו על מהלך אסטרטגי נכון של מיתוג תרבות, תיאטרון, מוזיאונים וכו', עובדה שהשפיעה במישרין על רמות הביקושים באותן ערים. ערים נוספות, דוגמת כפר סבא, יבנה ואילת, נמצאות כיום בעיצומו של תהליך בניית מרכז תרבות חדיש.

 

אני מאמין שבתחרות העזה שקיימת כיום בין העיריות על שימור האוכלוסייה הקיימת ובעיקר קליטת אוכלוסיות חזקות חדשות, מבנה תרבות ייחודי יגרום לאותה עיר להפוך בתוך תקופה קצרה למוקד משיכה מהמעלה הראשונה, ישביח את ערכי הנדל"ן בה ויהפוך אותה מ"עוד עיר משעממת" לעיר צבעונית, ייחודית, איכותית ואטרקטיבית, זאת תוך תחרות בין היזמים והמשקיעים, מי יזכה להשתתף בתהליך הפיתוח העתידי של אותה עיר.

 

הכותב הוא אדריכל בעל משרד "רכטר אדריכלים"

בטל שלח
    לכל התגובות
    x