שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

במה הרשת נכשלה?

ולמה יש גלובליזציה של סחורות אבל לא של רעיונות

שיזף רפאלי 20:3628.06.13
הבטיחו לנו שהעולם שטוח. ב־2005 העיתונאי האמריקאי תומס פרידמן כתב בספרו "העולם הוא שטוח" שהאינטרנט העלים את פערי המידע מהשווקים העולמיים. קודם לכן, ב־1997, העיתונאית האנגלייה פרנסיס קרנקרוס פרסמה את "מות המרחק", שיצא אחר כך במהדורה נוספת. גם היא הפנתה את תשומת לבנו למידה שבה עסקים וחיי משפחה אינם נעוצים עוד במקום אחד.

 

בספרו החדש "Rewire" מנסה חוקר התקשורת והאקטיביסט איתן צוקרמן לצנן מעט את ההתלהבות. הקוסמופוליטיות והגלובליזציה האמיתיים, הוא כותב, נמצאים רק בחיתוליהם, ועקוב העולם עוד לא היה למישור.

צוקרמן מבין בזה. הוא ראש המרכז לחקר התקשורת האזרחית באוניברסיטת MIT וסייע במשך שנים לכינון העיתונות בגאנה, אפריקה. הוא היה ב־1992 חבר ב־Tripod.com, מחברות האינטרנט הראשונות, וב־2004 נמנה עם שני יוזמי globalvoicesonline.org, רשת של בלוגרים ועיתונאים מרחבי העולם. הוא גם ממובילי פרויקט הקוד הפתוח ushahidi.com, שנועד לבסס רשתות מידע ודיווחים בעת משברים עולמיים ואסונות טבע. ב־2011 המגזין "פוריין פוליסי" בחר בו כאחד מהוגי הדעות החשובים של השנה.

 

ניסיונו האישי מוביל אותו להציב כמה סימני שאלה בנוגע להתלהבות מכוחה המחבר של הרשת. הוא טוען שיש פער מתסכל בין הפוטנציאל שבחידושים הקיימים לבין מה שקורה בפועל. עלות התקשורת צונחת כל העת, והמהירות ונפח תעבורת המידע גדלים, אבל אנשים בכל זאת בוחרים להישאר בקונכיותיהם. בעידן הגלובליזציה שלנו, מידע ורעיונות זורמים מעט, ומה שזורם הרבה יותר הוא סחורות ואנשים. תנועות ההגירה מתחזקות, וממשלות מתאמצות לדכא ולהאט אותן. אבל את המידע הן לא צריכות עד כדי כך להתאמץ לחסום, כי אנחנו בעצמו מעגלים את העולם, ומחזירים את ההרים והגאיות למה שהיה אמור להיות מישור שטוח ונגיש לכל. צוקרמן מציג בראשית ספרו כמשל את בקבוקי המים שמיוצרים באי פיג'י, שאופנתיים בקרב תושבי בוסטון. שינוע של ליטר מים מפיג'י לאמריקה עולה, הוא מחשב, כ־18 סנט. אבל המוזיקה והסרטים מפיג'י, תרבותה והרעיונות שנשמעים בה אמורים היו להגיע לאמריקה חינם, ובפועל האמריקאים ששותים מים מפיג'י אפילו לא יודעים למקם את האי על המפה.

 

מים מינרליים מפיג'י. האמריקאים שותים את המים, אבל בפועל לא יודעים למקם את האי על המפה מים מינרליים מפיג'י. האמריקאים שותים את המים, אבל בפועל לא יודעים למקם את האי על המפה

 

דוגמה בולטת אחרת היא בהקשר של שפות. לפני כעשור נדמה היה שהאנגלית משתלטת על הרשת, ובאמצעותה על העולם. היום השפה האנגלית נסוגה מפני תרבויות מקומיות, שמשמרות ברשת את ריבונותן התרבותית. יש בזה היבטים חיוביים, אבל כך גם הרשת נסגרת ומתמלאת בגדרות השפה. והתרגום האוטומטי, למשל זה המוצע ב־Google Translate, עדיין מאוד מגושם, ולא עוזר לפרוץ את הגדרות.

 

רשתות חברתיות מחריפות את הבעיה. הן מקשרות מיליארדי אנשים במהירות האור, אך המבנה שלהן מכתיב סגירות, התקשרות עם אלה שממילא קרובים לך. האוטופיסטים, ובהם לדוגמה ניקולס נגרפונטה, ממייסדי מעבדת המדיה של MIT, ניבאו שהטכנולוגיה תגשר בין השונים. צוקרמן אומר בצער כי הם טעו. אנחנו חיים בקוסמופוליטיות מדומיינת, הוא מקונן, ועלינו להבין זאת כדי שנוכל לחתור לקוסמופוליטיות אמיתית.

 

והבעיה חריפה במיוחד כיוון שבעוד שאנחנו קרתנים, הצרות שלנו הן עולמיות. עוד ועוד בעיות שמשפיעות על חיי כולנו - שינויי אקלים, התחזקות של אידאולוגיות קיצוניות וכרסום בזכויות אזרח במדינות שונות - שוכנות בזירה הבינלאומית, ולא המקומית. הרשת לא מילאה עדיין את תכליתה. מלאכתה של הרשת תמה. במובנים רבים היא עוד לא התחילה.

 

צוקרמן טוען שיש פער מתסכל בין הפוטנציאל המחבר שבאינטרנט לבין מה שקורה בפועל. רוב האנשים, ברוב המדינות, רק מסתגרים בקונכיותיהם וחיים בקוסמופוליטיות מדומיינת
בטל שלח
    לכל התגובות
    x