שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שאול אמסטרדמסקי

פרשנות

פרנקליזם: מה לצפות מנגיד שמביט מלמעלה למטה

הנגיד המיועד יעקב פרנקל נחשב להצלחה כלכלית בקדנציות הקודמות שלו, אבל מאז השתנו הזמנים. אחרי קיץ 2011 הציבור כבר לא ישתוק למראה בכיר מהאלפיון העליון שעלול לייקר לו את החזר המשכנתא

שאול אמסטרדמסקי 06:5525.06.13

1. "המשך בדרכי"

(העצה הראשונה מתוך 18 עצות שהשיא נגיד בנק ישראל היוצא פרופ' יעקב פרנקל לנגיד שיבוא אחריו, כפי שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות", 31 בדצמבר 1999)

 

הדבר שהכי מעניין אותי לדעת זה היכן היה פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל החדש־ישן, בקיץ 2011. מהיכן צפה, אם צפה, בזעם של הציבור הישראלי עולה על גדותיו? האם היה בחו"ל בערב שבו יצאו 400 אלף ישראלים לרחובות, או האם היה בישראל? האם שמע מקרוב, או מרחוק, או כלל לא, את דרישתו של הציבור הישראלי לצדק חברתי?

 

מבחינת תפיסתו הכלכלית, יעקב פרנקל הוא שכפול חמישי של הקוורטט הכלכלי שמושל בירושלים — ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, שר הכלכלה נפתלי בנט ושר החוץ המיועד שנאבק על חפותו בבית המשפט אביגדור ליברמן. כל מי שציפה שהקוורטט הכלכלי הזה יחליף את נגיד בנק ישראל היוצא — ששייך לאותו זרם חשיבה כלכלי — בדמות כלכלן שמאלי יותר, התבדה. מנגד, לא באמת היתה סיבה לציפייה כזו.

 

אבל התפיסה הכלכלית התיאורטית היא לא הדבר היחיד שחשוב. הוא שונה ממועמדים אחרים שעמדו על הפרק לא רק בתפיסה הכלכלית, אלא גם במי שהוא. לא יהיה בלתי סביר להעריך שפרופ' פרנקל משתייך לא רק למאיון העליון של שוק העבודה הישראלי, אלא גם לאלפיון העליון. באלפיון הזה יש פחות או יותר 3,000 אנשים. זה המיליה של פרנקל. אלה האנשים שהוא מכיר. לובשי חליפות, עונדי שעונים יקרים. אנשים שסבורים שעצם הזכרתם בקונטקסט שהם מוזכרים פה כעת מהווה התקפה פופוליסטית על זכותם להצליח, להרוויח, על עצם קיומם.

  

פרנקל ופישר פרנקל ופישר צילום: אוראל כהן

 

האם משם, ממועדון ה־0.1%, בחו"ל או בישראל, הצליח פרנקל להבין את המצוקות שניסה לבטא מעמד הביניים ששטף את הרחובות? אני לא מזכיר את השכבות החלשות, כי זה באמת כבר יומרני. אבל את החבר'ה מהעשירונים 7–8, האם יעקב פרנקל מכיר? האם ראה אותם לאחרונה עורכים קניות בסופר? מחפשים את המבצעים? האם הוא ראה אותם פוערים עיניים מול תדפיס הבנק שמספר בכמה עלה החודש החזר המשכנתא? האם הוא מכיר אישית את הזוגות הצעירים ששוברים את הראש, את מי צריך לשדוד או איזו סבתא צריכה למות כדי שהם יוכלו לרכוש דירה צנועה? לא יהיה מוגזם לנחש שלא.

 

2. "אל תקלקל ותבזבז את ירושתי"

(העצה ה־12 מתוך 18 עצות שהשיא יעקב פרנקל ערב פרישתו מתפקיד נגיד בנק ישראל, 31 בדצמבר 1999)

 

בשלב הזה מתבקשת שאלה — מה זה לעזאזל חשוב מאיזו שכבה באוכלוסייה מגיע נגיד בנק ישראל? הרי מה שחשוב זה שיהיו לו הכישורים שדרושים לנגיד, שיהיה כלכלן מוביל, שיידע לנווט את המדיניות המוניטרית, שיידע לשמור על אינפלציה נמוכה ולעודד את הצמיחה של המשק. ואם בבנק שוכבים לו כמה מיליוני דולרים או יותר, למי זה מפריע?

 

התשובה לכך טמונה בפער שבין התקופה הראשונה שבה שימש פרנקל כנגיד בנק ישראל לבין ימינו אנו. כנגיד פרנקל נחשב להצלחה כלכלית, אף שתקופת נגידותו היתה רוויית סערות ויצרים, לא מעט משום שזו דמותו של האיש. הנה המספרים: כשהוא נכנס לתפקידו ב־1991 שיעור האינפלציה במשק היה 18%. כשהוא פרש האינפלציה התייצבה על 1.5%.

 

קשה לנו לדמיין היום חיים תחת אינפלציה גבוהה כל כך. מנגד יהיה לנו קשה לדמיין חיים תחת ריבית גבוהה כל כך כפי שהיתה בתקופתו של פרנקל. למעשה, כשהוא עזב את תפקידו, הריבית היתה קצת מעל 10% — וזה אחד משערי הריבית הנמוכים ביותר שידע המשק בתקופת כהונתו.

 

כך שבמידה רבה, פרנקל נכנס עכשיו לתקופה כמעט הפוכה לזו שאפיינה את הכהונה הראשונה שלו בבנק ישראל. האינפלציה נמוכה ויציבה למדי, והריבית אפסית. וזו בדיוק הנקודה: לצעדים של פרנקל תהיה השפעה מאוד גדולה על החיים היומיומיים של הציבור הישראלי בשנים הקרובות.

 

אם פרנקל יחליט להיות נגיד חברתי, הוא יוכל למשל להחליט שהוא חוקר לעומק את מצבו הפיננסי של מעמד הביניים — עמוד השדרה של המשק שמשום מה עד היום נשאר מחוץ למשוואה — במקום המדיניות המסורתית והקבועה שרואה את יציבות הגופים הפיננסיים בלבד. השאלה היא האם פרנקל מסוגל בכלל לראות את המצוקה של מעמד הביניים.

 

כל שינוי בשער הריבית כלפי מעלה ישפיע במישרין על התשלום החודשי של אלפי הישראלים, אם לא יותר, שניצלו את הריביות הנמוכות של השנים האחרונות ורכשו דירות במינוף גבוה ובמשכנתאות מבוססות ריבית פריים. וכל העלאה של הריבית תקשה גם על הזוגות הצעירים שטרם רכשו דירה לרכוש אחת, משום שהמשכנתאות יתייקרו. בקיצור, בכל מה שנוגע למחירי הדיור, ודאי לנוכח הירושה שהוא מקבל מקודמו בתפקיד, פרנקל הולך למצוא את עצמו במצב רגיש מאוד, נפיץ מבחינה חברתית, ולא מוכר. טריטוריה חדשה, שמסתובבים בה המון אנשים בלי חליפות ובלי שעונים יקרים. אנשים כאלה, נו... ממעמד הביניים. האם זה היה מזיק שנגיד בנק ישראל החדש־ישן יכיר אותם מעט — את המצוקה שהם התחילו לבטא בקולות מתגברים מאז קיץ 2011, את משמעותו של יוקר המחיה מעבר לאיך שהוא נראה בגרפים, שאחרי הכל, מצבנו המאקרו־כלכלי בכי טוב, זה רק מה שקורה בחשבון הבנק שהוא בכי רע.

 

3. "אהוב את התקשורת"

(העצה ה־11 מתוך 18 עצות שהשיא פרופ' יעקב פרנקל ערב פרישתו מתפקיד בנק ישראל, 31 בדצמבר 1999)

 

פרנקל אינו פראייר. הוא לא היה יכול להגיע לפסגות האישיות והמקצועיות שאליהן הגיע אילו היה פראייר. לא. הוא איש שמכיר את השיטה, שיודע להפעיל את השיטה כהלכה. בתחילת הקדנציה הראשונה שלו, אחרי עליית המערך לשלטון, פרנקל היה נתון למתקפות בלתי פוסקות מצד שר האוצר דאז בייגה שוחט ומצד התעשיינים על הריבית הגבוהה מאוד שהנהיג. למעשה, הכלכלנים היחידים שיצאו להגנתו היו פרופ' אלחנן הלפמן ופרופ' חיים בן־שחר, מחשובי כלכלני ישראל.

 

אלא שזה לא הספיק. אז מה עשה פרנקל? היה נפגש עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין מדי שבת ב־11, אחרי משחק הטניס השבועי של רבין עם איתמר רבינוביץ. הוא השיג את אמונו של רבין, שנתן לבייגה יד חופשית להתבטא כרצונו אבל אסר עליו להגביל את הנגיד בצעדיו.

 

בהמשך, אחרי בחירות 1996 ועליית הליכוד, השכיל פרנקל לגייס את אמונו של ראש הממשלה נתניהו בכהונתו הראשונה, ואפילו את תמיכתו של שר התעשייה והמסחר דאז אריאל שרון, שהיה אמור להיות יריב מושבע (בגלל הפגיעה של הריבית הגבוהה בתעשיינים). השיטה היתה אותה שיטה. פרנקל היה נפגש עם שרון ביחידות אחת לכמה שבועות וכבש את האיש מהחווה.

 

העצה שלו לנגיד שיבוא אחריו — אהוב את התקשורת, היא אינה האויב שלך כי אם המנוע השיווקי שלך — נותנת הצצה טובה לתפיסת עולמו הפרקטית. כבוש אותם. חבק אותם. רכוש את אמונם. כך תהיה לך יד חופשית.

 

אלא שהתקשורת של הקדנציה הראשונה של פרנקל, כמו גם הציבור הישראלי, השתנתה. הקדנציה של פרנקל שמתחילה כעת תהיה שונה בתכלית מבחינת האווירה הציבורית. במובן זה, יש כאן חיבור ישיר לדברים של ראש הממשלה נתניהו מהיממות האחרונות. נתניהו הכריז מלחמה על הפופוליזם. הפופוליסטים, ככל הנראה אנשים מן השמאל המדיני והכלכלי, מאיימים לפגוע במשק הישראלי, ונתניהו לא יוכל להם. אלא שהפופוליסטים של נתניהו לא בהכרח באים מן השמאל. למעשה, לו היינו ערב הבחירות, סביר מאוד להניח ששר האוצר יאיר לפיד היה מוצא את עצמו בסירת הפופוליסטים של נתניהו.

 

הפופוליסטים אינם שמאלנים. הפופוליסטים הם אלה שרוכשים ביטוח משלים מקופת החולים ואז עוד ביטוח בריאות פרטי במאות שקלים לחודש משום שהם סבורים שסל הבריאות הציבורי לא נותן להם מספיק. הפופוליסטים הם אלה שמשלמים מדי שנה אלפי שקלים לבתי הספר של הילדים שלהם, כי סל החינוך הבסיסי פשוט לא מספיק. הפופוליסטים הם אלה שהמשכורת שלהם תקועה כבר כמה שנים באותו המקום, בזמן שמחירי הדיור טסים לשמים.

 

פרנקל לא יידע מה לעשות עם אלה. איך לחבק אותם, איך לרכוש את אמונם. מה שהוא יעשה, קרוב לוודאי, הוא את מה שעשה פרנקל הישן. הוא ייפגש עם השרים הרלבנטיים, יטפח איתם מערכות יחסים חמות, וינסה לנתב את שר האוצר לפיד לכיוונים של משמעת תקציבית נוקשה, רק שלא להיכנע לפופוליסטים. סביר מאוד להניח שזה מה שיאפיין את הקדנציה הנוכחית של פרנקל — שהוא יכניס את הידיים גם לבוץ של המדיניות התקציבית. ההתנגשות עם הציבור הישראלי היא כמעט עניין בלתי נמנע.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x