העליון החליש את החיסיון

במסגרת ערעור לביהמ"ש העליון נדרשו השופטים סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ויצחק עמית לשאלה התקדימית: האם מסמכים שמקורם בהליך בוררות ושגילויים התבקש על ידי צד שלישי שלא היה צד להליכי הבוררות, נהנים מחיסיון.

מדובר בתביעה של בנק לאומי נגד ארבעת האחים למשפחת עיני בגלל חוב של 3.5 מיליון שקל שנזקף לחובת י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ. במסגרת התביעה ביקש הבנק לקבל מסמכים מבוררות שניהלו ביניהם שלושה מהאחים נגד האח הרביעי. השופט המחוזי יונה אטדגי נעתר לבקשה. האחים ערערו לעליון, ובפסק הדין שפורסם אתמול מאזן השופט דנציגר בין עקרון הגילוי המרבי הדרוש לגילוי האמת לציפייה הלגיטימית של הפונים לבוררות לנהל סכסוך הרחק מהעין הציבורית.

השופט יורם דנציגר. הבנק חייב להוכיח נחיצות צילום: אביגיל עוזי

בהיעדר חיסיון בחוק למסמכי הבוררות, ובהינתן סמכות העליון להכיר בחיסיון גם אם לא נקבע בחוק, קבע השופט דנציגר כי

"במקרה שלפנינו ניהלו הנתבעים הליך בוררות בניסיון לפתור את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט. הבנק מבקש להפיק 'טובת הנאה', מתוך האינטרס הלגיטימי שלו כבעל דין מול הנתבעים באמצעות עיון במסמכי הבוררות. לנוכח זכותם של הנתבעים לפרטיות, ובהתחשב באינטרסים הנוספים על הפרק, על הבנק להראות שנחיצותם של המסמכים להליך משמעותית ושאין באפשרותו להישען על ראיות חלופיות שאין בהן פגיעה בפרטיות". העליון החזיר את העניין למחוזי, שיבחן "מהי מידת החיוניות והחשיבות של המסמכים עבור הבנק, ואם הונחה תשתית מספקת לעיון". המשמעות: אם יחליט המחוזי לחשוף את המסמכים, תסוכל הפרטיות שהיא מהמניעים החזקים לפנות לבוררות.