הון אנושי: דלתות מסתובבות

זו השנה ה־14 שבה נערכת התערוכה למכירת אמנות ישראלית למען הוועד למלחמה באיידס, בחסות בנק הפועלים ובבניין ההנהלה שלו. כבכל שנה, התערוכה מתחילה באירוע למוזמנים בלבד, רובם בכירי המשק, מיעוטם האמנים המשתתפים. כבכל שנה עמד בכניסה פטרון התערוכה רני רהב, והרעיף חיבוקים ומחמאות.

יאיר סרוסי וצדיק בינו

אחרי שסיימו איתו, פנו בכירי המשק אליי ושאלו אם כתבת השער של המוסף הזה בשבוע שעבר, "גיל הכסף", שבה כיכבו יחצן צעיר שרוצה להיות רני רהב וחבריו תושבי סביון, אכן משקפת את התנהגותם של בני העשירים. הפרסומאי מודי כידון אמר לי: "אני גר בסביון, וסביון כולה רועשת מהכתבה". שיניתי נושא ושאלתי את כידון על חברו הקרוב נוחי דנקנר. רק בשנה שעברה, הזכרתי לו, באותו אירוע ממש, כולם דיברו על זה שדנקנר השלים את ההנפקה של אי.די.בי ומכר מניות לחברים ומקורבים, ואף אחד לא העלה על דעתו שיש חקירה בדרך. "אני הולך לפגוש את דנקנר מיד כשאצא מכאן, ואני מבטיח לך שהוא עוד ישוב לזירה העסקית", אמר כידון. דנקנר אמנם לא הגיע לתערוכה השנה, אבל חבר מקורביו היה שם, כולל ארז ויגודמן, מנכ"ל מכתשים אגן, רו"ח יצחק סוארי וגם דן טהורי.

חזרתי לכידון, לדבר על המצב במשק ועל המחאה. לפני כחודשיים הוא טען שהמחאה שכוונה נגד הממשלה הוסתה "בספין מבריק" לכיוון החברות הגדולות במשק, מה שהוביל להאטה. כידון שמח לחדד את הרעיון. "לא רק ענף הפרסום, כל המשק נפגע מזה", אמר לי. "מאיפה הגירעון הענק בתקציב אם לא מהאטת העסקים במשק? הבעיה היתה עם הממשלה, שהסיתה את ההמון נגד אנשי העסקים. אבל יש לי ציפיות מיאיר לפיד. הוא בחור טוב, ונראה מה הוא יעשה".

ארז ויגודמן

יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים, היה זהיר כהרגלו כששאלתי אם בבנק מרגישים את ההאטה: "הגירעון הגדול בתקציב הוא לא רק תוצאה של ההאטה אלא נובע גם מעודף הוצאות, לכן אי אפשר להגיד בוודאות שיש האטה". ציון קינן, מנכ"ל הבנק, היה אופטימי כדרכו: "אני בטוח שגם בשנה הבאה יהיה טוב ונמשיך להרוויח. ניפגש אז באירוע הזה בדיוק". קינן עזב אותי ומיהר להמליץ לאבי נקש, הבעלים של ארקיע ומלונות אורכידאה, על התמונות שכדאי לו לקנות. ניסיתי גם אני לייעץ לו קצת, אבל הוא אמר שהוא מקשיב רק לקינן בעניין הזה. שאלתי אם הוא לא מאוכזב שלא קנה את אל על, ונקש אמר: "מה אני צריך את אל על? במקום זה קניתי את נמל אילת, וזאת השקעה הרבה יותר טובה". ישי דוידי, שדווקא כן קונה את אל על, אמר: "עדיין לא קניתי, העסקה עדיין לא נסגרה. ברגע שהיא תיסגר אעדכן. בינתיים תן לי לקנות תמונות למשרד".

קינן עבר לייעץ לצדיק בינו. הם חברים טובים, ולפי מידת הקרבה ביניהם באירוע אפשר היה לחשוב שבינו הוא הבעלים ולא שרי אריסון. בינו צלע מעט, ושאלתי ממה נפצע. "קרתה לי תאונה בגולף בקיסריה, פשוט לא נזהרתי", אמר. עזבתי את הפצע הזה ועברתי לפצע אחר, ושאלתי איך הוא נערך למסקנות הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק, שיאלצו אותו למכור את הבנק הבינלאומי או את חברת הדלק פז. בינו אמר: "בינתיים אין הכרעה ואני לא צריך לבחור. בוא נקווה שזה יישאר ככה".

יצחק סוארי

ליד צילום בשחור־לבן של יאיר לפיד, לשעבר הפרזנטור של הבנק, פגשתי את הדירקטור הוותיק והמנוסה של הפועלים משה קורן. הוא לא דיבר על הבנק, ולא על לפיד, אבל על הדו"ח החריף של בנק ישראל בעניין מזרחי טפחות היה לו מה להגיד. "בכל דירקטוריון ישנם האנשים החלשים ואלה שהם דומיננטיים וחזקים. כשיש לך מנכ"ל שתלטן כמו אלי יונס שעומד מול יו"ר חלש ומאוד לא דומיננטי כמו יעקב פרי - זה מאוד לא מפליא שקרה מה שקרה. תראה, יונס פשוט הרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני בטוח שיותר יונס לא יעלה את הדברים על הכתב, אבל לומר לך שהמצב ישתנה? לא, כי זהו טבע האדם. יש חזקים ושולטים ויש חלשים ונשלטים", הרהר קורן בקול וחתם: "אתה חושב שעם גליה מאור, שהיתה מנכ"לית בנק לאומי, זה היה שונה? גם היא עשתה כל מה שהיא רוצה, בדיוק כמו יונס".