הלוחש לחנונים

נשמע כמו הגדרה קצת רחבה למושג "חנון".

"מסורתית, המילה גיק תיארה משהו ספציפי, אנשים שהתעניינו בנושאים כגון מחשבים ומדע, ובלהט כה חזק עד שהם הפכו לאאוטסיידרים. לעתים קרובות הם גם השתייכו לתת־התרבות של משחקי מחשב ומדע בדיוני. אבל עם ראש קצת פתוח אפשר היום לזהות את הגנום הגיקי גם אצל אנשים עם תחביבים אחרים וחיי חברה מלאים. יש באמריקה גיקים של ספורט, שיוצרים עם חברים 'ליגות פנטזיה', ועורכים אליפויות שמנוהלות על ידי סטטיסטיקה. יש את האנשים מאחורי המהפכה היצירתית שהפכה את Etsy (אתר קניות שכל המוצרים בו הם עבודת יד - א"פ) לכזה מקום נהדר. ישנם ההיפסטרים, שאימצו תרבות של ייצור ביתי ומקומי. אלה תחומים שאינם מובנים מאליהם, ושהעוסקים בהם זכו להצלחה ותוך כך שינו את תרבות המיינסטרים".

דנמיד עם הילדים. "הגיקיות השתלטה על המיינסטרים. שוברי הקופות הם סרטי קומיקס, ולכולם יש מחשב בכיס. זמננו הגיע"

הספר המסוכן לחנונים

דנמיד, אם נותר ספק, אינו חוקר חיצוני של הסצנה. הוא אחד השמות המזוהים ביותר באמריקה עם הגיקיות ועם סגנון חיים חדש שצומח סביבה: הורות גיקית, בתקופה שבה המילה "חנון" כבר לא מייצגת קשקשן עם גרביים בסנדלים אלא את מנהיגי ענפי הטכנולוגיה והיצירתיות. דנמיד עורך מאז סוף 2007 את הבלוג הפופולרי "אבא גיק" (GeekDad.com), שמציע ל־2 מיליון הקוראים החודשיים שלו לא רק לגיטימציה, תמיכה ולינקים לאנימציות לגו ביוטיוב, אלא גם פעילויות משותפות, ניסויים מדעיים ורעיונות להחדרת החדווה הגיקית בדור הצעיר. ב־2010 "אבא גיק" נכנס לרשימת 35 הבלוגים הטובים בעולם של המגזין "טיים", שתיאר אותו כ"בלוג לאבא שלא היה הילד הקוּל בתיכון, אבל כעת הוא מושא הקנאה של כל האבות בשכונה". בעקבות הצלחת הבלוג דנמיד פרסם שלושה ספרי "אבא גיק", מעין גרסה חנונית לרב־המכר "הספר המסוכן לבנים", עם הנחיות לפירוק רמקולים וניסור סוללות במקום הנחיות לבניית בית עץ וקסמי מטבעות. הספר הראשון בסדרה נכנס לרשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס".

"כילד שיחקתי עם חברים מבוכים ודרקונים על הספסלים בהפסקה, צפיתי באדיקות ב'מסע בין כוכבים' וקראתי ספרי מדע בדיוני עד הקולג'", הוא מספר. חיבתו למתמטיקה הובילה אותו לעבודה כמהנדס אזרחי בעיר מגוריו סן פרנסיסקו. לאשתו ולו נולדו שני ילדים. וכהגשמה לחלומו של כל חובב קומיקס, הוא טיפח בלילות "זהות נוספת": כתיבה למגזין הטכנולוגיה הנחשב "Wired", והיא זו שהביאה לו את המינוי לעריכת הבלוג.

"אני לא חושב שלפני הבלוג אנשים חשבו על הורות גיקית כזהות", הוא אומר. "אנשים ראו עצמם כאבות, ובלי קשר כחובבי 'ד"ר הוּ' ו'מלחמת הכוכבים'. כשהבלוג שלנו התחיל לקבל הכרה זה הצית להם את הדמיון. הם ראו שאפשר לגשת להורות מנקודת מבט גיקית".

במאמר שכתב ב"Wired" לפני כחצי שנה זיקק דנמיד את מהות ההורות הגיקית כך: "גידול גיקים איננו באמת ללמד את הילדים להבדיל בין דארת' וויידר לדארת' מאול. זה להקנות להם תפיסת עולם מעצימה. זה להראות להם שעם קצת נחישות וניסוי וטעייה הם יכולים לכופף את העולם כרצונם. זה לגדל אותם עם קריאת הקרב היצירתית: 'אם לא פירקת את זה, זה לא באמת שלך'. זה לעודד אותם לסמוך על עצמם, גם במחיר הפרת תנאי האחריות. זה לעשות עולם טוב יותר".

כולם רוצים צוקרברג קטן

איך אתה מסביר את הפיכתם של חנוני המחשבים והמדע הבדיוני לגיבורי תרבות?

"אולי אלה שינויים בתרבות. אולי רמות השכר שלהם. אבל ניכר שהגישה הנלהבת, הכפייתית אפילו, מתחברת היום לכמעט כל תחביב רציני, ממחשבים עד בייסבול, ובמקביל תחביבי הגיקים המסורתיים נכנסו למיינסטרים. תחשוב על זה. שוברי הקופות הכי גדולים מבוססים על קומיקס, וכולם הולכים היום עם מחשב בכיס. זמננו הגיע".

יכול להיות שהורים גיקים הם חלק מההורות התחרותית הקלאסית, ופשוט היום החלום הוא לגדל את מארק צוקרברג הבא?

"ללא ספק. כילד הייתי היחיד בבית שידע לכוון את השעון של הווידיאו. הוריי לא ידעו. מאז הדרישה להבין בטכנולוגיה רק עולה. אנחנו, ההורים הגיקים, רוצים שילדינו יתמודדו עם טכנולוגיה כמונו ולא כמו ההורים שלנו. זה יתרון שאנחנו יכולים לתת".

עצה להורים שיוצאים למסע הזה?

"תחשפו את הילדים למה שמלהיב אתכם, אבל אל תדחפו להם לגרון. זה קו עדין. ייתכן שילדיכם פשוט לא יהיו כמוכם, וצריך להיות קוּלים עם זה".

דרך אגב, איך זה נראה בבית שלך?

"הבן הקטן שלי יכול לדבר שעות על אסטרטגיות וסיפורים של משחקי וידיאו. הגדול אוהב כדורסל".