מה קורה כשחברה הופכת את הספקים שלה לשותפים להצלחה

קואופרטיב ממסצ'וסטס בנה עצמו על בסיס דמוקרטי ושיתופי מלא, אבל חרת על דגלו גם את מושג הסחר ההוגן. מגדלי הבננות, התה והקפה ממרכז ודרום אמריקה שאיתם הוא עובד מרגישים את ההבדל הזה עמוק בכיס

איתי להט 08:3720.12.12

ווסט ברידג'ווטר, מסצו'סטס. מאז הוקם ב־1986, הקואופרטיב Equal Exchange הוא מהכוחות המובילים בארה"ב בהחדרת המושג של סחר הוגן. הקואופרטיב, שמתמקד בעיקר בשיווק מוצרי קפה ושוקולד, מבוסס על שיתוף ודמוקרטיה מלאים. כל עובד מחזיק במניה אחת ובעל קול אחד בהצבעות. כל ההחלטות הניהוליות מתקבלות באופן דמוקרטי מלא, ואם לשפוט לפי התוצאות העסקיות - זה כנראה עובד היטב.

קראו עוד בכלכליסט:

ב־20 השנים האחרונות הקואופרטיב הוא רווחי. ההכנסות מגיעות ליותר מ־30 מיליון דולר בשנה, וקצב הצמיחה של המכירות הוא חלומי ממש - 30% בממוצע לשנה ב־20 השנים האחרונות.

עד כאן זה יכול היה להישמע כמו כל סיפור קואופרטיבי שבו החברה מפנימה את צורכי העובדים מתוקף היותם הבעלים. אלא שבמקרה של Equal Exchange, החברה מביאה בחשבון לא רק את צורכי העובדים, אלא גם את אלה של ספקיה.

החברה עובדת בעיקר עם קואופרטיבים של חקלאים ממרכז ומדרום אמריקה, אבל גם עם מספר לא מבוטל של חקלאים אמריקאים קטנים. המטרה היא ליצור מערכת יחסים כלכלית הוגנת בין הלקוח לחקלאים. לשם כך החברה מקפידה להרוויח מהפצת המוצרים החקלאיים שהיא רוכשת מהחקלאים, אבל לוודא שגם הם מרוויחים. זאת בניגוד לתאגידים גדולים של קפה ושוקולד דוגמת נסטלה ומקסוול, שמנצלים את החקלאים ורוכשים מהם את התוצרת החקלאית תמורת מחירים נמוכים משמעותית ממחירי השוק, ותוך שימוש בכוח המונופוליסטי שלהם.

אחריות ושותפות אמיתית

הקואופרטיב מחלק את האחריות לגורלו בין כל עובדיו. כך למשל, העובדים־בעלים בוחרים מדי תקופה את הדירקטוריון, שבו יושבים שישה מהעובדים עצמם. הדירקטוריון בתורו בוחר ושוכר את מנהלי החברה שהופכים גם הם לבעלים שלה, וההנהלה היא זו שאחראית בין השאר לקבלה של עובדים־בעלים חדשים. באופן זה נוצר מעין מעגל סגור של שיתוף, אחריות ושקיפות. ארבעת העקרונות המנחים של הקואופרטיב הם הזכות של כל עובד להצביע, לשמש כמנהיג, לקבל אינפורמציה ולהביע דעה. כמו בארגונים מסחריים דומים, גם כאן מוגבל הפער בין שכר העובדים בתפקידים שונים. המנהלים לא יכולים להרוויח יותר מפי ארבעה מאשר השכר הנמוך ביותר בחברה.

מגדלי בננות באקוודור. מוודאים שירוויחו צילום: © Eric St-Pierre

"להיות עובד־בעלים של חברה זה עבודה קשה", כותבת אליסון בות', אחת מעובדות החברה, בבלוג של החברה. "אבל זה שווה את זה, לא בגלל חלוקת רווחים, אלא כיוון שיש לנו שליטה על האופן שבו העסק מתנהל ועל איכות מקום העבודה. כשרק הגעתי לכאן חשבתי שהמונח עובד־בעלים מתייחס רק למניות בעלים. במשך הזמן למדתי שהוא מכיל הרבה יותר, שאני ממלאת תפקיד מפתח בתהליך קבלת ההחלטות. התהליך הזה לא רק משפר את סביבת העבודה, אלא גם מחזק את המחויבות שלנו לחברה".

בחברה טובה "כל איש עסקים צריך להחזיר משהו לחברה" פרופ' רבקה כרמי (64), נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון: "לפעמים מה שאפשר לתרום זה את השם שלך, את המעמד והקשרים שיצרת, לטובת עניין חברתי" דיאנה בחור ניר, תגובה אחת לכתבה המלאה

והמחויבות גבוהה. תקנון הקואופרטיב, שכולל מנגנון "ללא אסטרטגיית יציאה", קובע שבמקרה שבו יחליטו העובדים למכור את החברה, הרווחים לא ילכו לכיסם אלא יעברו לגוף שעוסק בסחר הוגן. הצעד הזה, שקיבל תמיכה מלאה מהעובדים, נועד לבטא את המחויבות של העובדים לקואופרטיב לטווח ארוך, ולהטמיע את התפיסה כי העבודה ב־Equal Exchange אמנם נועדה לשמש כמקור פרנסה, אבל לא כמקור לעשיית רווח קל. למעשה, בקואופרטיב מקווים לראות בעתיד גם דור שני ושלישי של עובדים־בעלים.

60% מהרווח מתגלגל הלאה

גם כשמדובר ברווחים השנתיים החליטו עובדי הקואופרטיב לא לקחת את הכסף לכיס. 10% מהרווח השנתי נתרם לקואופרטיבים חקלאיים שאיתם עובדת החברה. 50% נוספים מושקעים מחדש בפיתוח, במחקר ובתוכניות נוספות. ה־40% הנותרים מחולקים בין העובדים. חלק מהכסף שמושקע מחדש בחברה זורם למעשה החוצה אל קרן ההון הקואופרטיבית (CFNE) - קרן שמעודדת, מלווה ומלווה לעסקים קואופרטיביים חדשים. מאז 1975 הלוותה הקרן 26 מיליון דולר.

ב־2011 הסתכמו הכנסות הקואופרטיב ב־47 מיליון דולר - לעומת 36 מיליון דולר ב־2010 ו־34 מיליון דולר ב־2009 - והרווח הנקי עמד על 1.5 מיליון דולר שמתוכם קיבלו 120 העובדים בחברה דיבידנד של חצי מיליון דולר, כלומר כ־4,200 דולר לעובד. זה אולי בונוס צנוע במונחי וול סטריט, אבל עבור העובדים - ששכרם הממוצע גבוה ב־50% משל עובדים בעסקים מקבילים - זהו אישור לדרך שבה בחרו.

קפה חינם למען הדו־קיום

Equal Exchange הוא גם גוף בעל מודעות פוליטית מפותחת. הקואופרטיב מנהל קמפיינים להגדלת השוויון ולצדק חברתי, כמו גם בנושאי סביבה. הוא היה מעורב, למשל, בקרב ההגנה על תעודת ההכשר האורגנית למגדלים באמריקה. הוא נלחם נגד העסקת ילדים בכפייה במוקדים שבהם הוא פועל, והוא אף ניהל קמפיין ארצי לקידום רפורמות פרוגרסיביות לחקלאים האמריקאים הקטנים.

ב־2012 היה ל־Equal Exchange תפקיד חשוב במאבק ציבורי מתוקשר על תו התקן האמריקאי לסחר הוגן. בצעד מעורר מחלוקת החליט המפקח האמריקאי על סחר הוגן להיפרד מתו התקן של הגוף העולמי האחראי, שיושב בגרמניה. הצעד הזה היה מאפשר לתת תו תקן של סחר הוגן גם למגדלי קפה שלא באמת שייכים לקהילה הזו. Equal Exchange הוביל קמפיין מתוקשר בעיתונות וגייס חברות הפצת תוצרת חקלאית נוספות להילחם בצעד. המאבק עדיין ניטש, אבל בקואופרטיב לא מתכוונים לוותר.

פרויקט אחר של הקואופרטיב קרוי "קפה של יום ראשון". בסיומן של תפילות יום ראשון, מזמינים עובדי הקואופרטיב קהילות דתיות מקומיות לכוס קפה. מטרת המפגשים היא לעורר דו־קיום, החלפת דעות והפגת מתחים בין הקהילות. אנשי החברה מערבים את הקהילה בעשייה פילנתרופית מקומית ובמגע עם משפחות חקלאים בסביבה.