$
דעות

כשהאינטרסים מתנגשים

בדירקטוריון של בנק גדול צריך להשאיר את ענייני האגו, הנאמנות והאמוציות מחוץ למשוואה

שניר הנדלר 07:0217.12.12
מאבקי הכוחות בין בעלי השליטה הובילו את הדירקטוריון לקבל החלטות שפגעו בעבודת הבנק - כך נכתב בטיוטת דו"ח בנק ישראל שבדק את התנהלות מזרחי טפחות על רקע ניגוד עניינים עם חברת קרסו.

 

לדברי בנק ישראל, במשך יותר משנה התקשה מזרחי טפחות לאשר עסקאות עם יבואנית כלי הרכב קרסו מאחר ושלשלושה מתוך ששת חברי ועדת הביקורת בבנק: בייגה שוחט שפרש מאז, יוסי שחק ודב מישור, עניין אישי בקרסו.

 

אברהם בייגה שוחט אברהם בייגה שוחט צילום: אלכס קולומויסקי

 

נאמנות גבוהה

 

פרוטוקולי ישיבות דירקטוריון מזרחי טפחות שנחשפים כאן מלמדים שבעיות הכובעים הכפולים של דירקטורים בבנק חזרו יותר מפעם אחת והקשו לא פעם על קבלת החלטות בדירקטוריון הבנק. הבעייתיות של ניגודי העניינים בדירקטוריון באה לידי ביטוי ביתר שאת במקרה של שוחט - את מי בדיוק הוא מייצג ולמי חובת הנאמנות שלו? לעידן עופר, בעל השליטה בכיל בה שוחט כיהן אז כדירקטור או לליאורה עופר, שאותה הוא מייצג בדירקטוריון הבנק.  כמו במקרה של קרסו, גם במקרה של צים היה ניתן לזהות כיצד נאמנותם של נציגי משפחת עופר המורחבת מתיישרים אל מול טיעוניו של שוחט. זאת במטרה להימנע מנקיטת צעדים חד־צדדיים נגד צים והחברה לישראל.

 

מאפיינים דומים למקרה הטיפול במתן האשראי לחברת קרסו ניתן למצוא גם בהתנהלות מנכ"ל מזרחי טפחות אלי יונס והיו"ר הפורש יעקב פרי. באוגוסט 2012 הודלף לתקשורת מכתב חריף ששלח יונס לחברי הדירקטוריון. במכתב הביע יונס תרעומת על כך שבמשך שנה לא מצליח הבנק לאשר עסקאות עם קרסו והציע לאברהם (בייגה) שוחט ודב מישור להתפטר מהבנק, כדי לפתור את הבעיה. בטיוטת הבדיקה מתח בנק ישראל ביקורת על סגנון המכתב שיונס שלח לדירקטורים, וקבע כי מן הראוי היה שמכתבו של המנכ"ל יופנה אך ורק ליו"ר הדירקטוריון ולא לכל חברי הדירקטוריון.

 

התנהלות זו של יונס חוזרת גם בפרוטוקולים הנחשפים כאן, כשמנכ"ל מזרחי טפחות נכנס לא פעם בדיונים לעימותים מילוליים עם חברי הדירקטוריון.

 

אל מול וכחנות זו בולטת במיוחד הפאסיביות של יו"ר מזרחי טפחות יעקב פרי, שתואר בדו"ח הבדיקה של בנק ישראל כמי שהתקפל בפני בקשות שונות של בעלי השליטה. חלקו של פרי בדיון הרגיש ביותר שיכול דירקטוריון בנק לקיים הוא שולי ומחזק את הממצאים של בנק ישראל על תפקודו כיו"ר בנק מזרחי טפחות.

 

אם המנכ"ל היה מוותר

 

לצד זה ניתן לציין לחיוב את התנהלותה של ליאורה עופר שכמעט שלא יצאה כנגד הצעד המיליטנטי של יונס וכמעט ולא התערבה בדיונים. אך מעל הכל ניתן לציין את הפיקוח ההדוק של בנק ישראל שהביא את חברי הדירקטוריון לשקול היטב את מעשיהם מחשש לסנקציות מצידו של בנק ישראל.

 

במבחן התוצאה, בנק מזרחי טפחות נהג בסופו של דבר לפי האינטרס של כלל בעלי המניות שלו. זאת בעיקר בזכות התעקשותו של המנכ"ל יונס לחלט את החוב של הבנק, על אף האופוזיציה מצד חלק מחברי הדירקטוריון בהובלת שוחט. אך כיצד היה מתנהג הדירקטוריון במקרה ובראש הבנק היה עומד מנכ"ל פחות כוחני? ספק אם התוצאה היתה דומה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x