• תפריט
מוסף 18.10.2012

לאט לכם

"אני תומס פטרפי. נולדתי בהונגריה בסוף המלחמה, היגרתי לאמריקה חסר־כל, התחלתי לסחור באופציות, המצאתי את המסחר הממוחשב ועשיתי מזה 5 מיליארד דולר. אבל היום אני אומר לכם שהאלגוטריידינג עלול להוביל לקריסה הבאה". פטרפי מסביר בראיון בלעדי למוסף כלכליסט איך מזהים גולם שקם על יוצרו

בשנות השמונים היתה בורסת נאסד"ק סמל לחדשנות. היא סיפקה לכל חבריה מסופים שאפשר היה להזין אליהם הוראות קנייה ומכירה שזרמו אל המחשב המרכזי שלה, והמחשב בחן את כל הוראות הקנייה והמכירה ואם נמצאה התאמה ביניהן - הוא שלח אישור ביצוע לסוחרים. כך החליף המחשב את זירת המסחר המיוזעת, ונחשב לשיא הקדמה הטכנולוגית.

 

אבל בעיני תומס פטרפי (68), הסידור שבו סוחרים עדיין צריכים להקליד פקודות קנייה ומכירה במסוף מיוחד נראה דווקא מאוד לא יעיל. "אם רצית לבצע הרבה עסקאות, היית צריך בשביל זה עשרות רבות של סוחרים. ואיך בדיוק היית אמור להנחות את כולם מה לעשות?", הוא מסביר.

 

פטרפי. "הרשים אותי שמחשב יכול לתת בדקה משהו שאנשים צריכים לעבוד עליו שעתיים-שלוש" פטרפי. "הרשים אותי שמחשב יכול לתת בדקה משהו שאנשים צריכים לעבוד עליו שעתיים-שלוש"

 

מה שהפריע לפטרפי (Peterffy), במילים אחרות, היה הגורם האנושי. למה להעסיק גדודי סוחרים שמזינים הוראות מסחר במקלדת, אם אפשר לתת למחשבים לתקשר ישירות זה עם זה? הפתרון שלו היה לשבור את הכללים, או לפחות לעקם אותם קלות. "מה שעשינו הוא לפצל את כבל הנתונים שהיה מחובר למסוף, ולתקשר עם מחשב הנאסד"ק ישירות באמצעות המחשב שלנו", הוא מספר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט".

 

פריצת הדרך של פטרפי - הרעיון שאפשר לחבר ישירות לבורסה מחשב שמריץ אלגוריתם מיוחד, שאותו כתב בעצמו - אפשרה לו לסחור בהיקפים הרבה יותר גדולים, ולהרוויח יותר. והיא גם משכה את תשומת לבה של הנהלת הבורסה. "זה יצר נפח מסחר שהיה הרבה יותר גדול ממה שנאסד"ק ציפתה לו מחבר בורסה אחד, אז הם באו לביקור אצלנו וגילו שאנחנו סוחרים באמצעות מחשב. בנאסד"ק לא אהבו את זה, אבל הם לא היו בטוחים באיזה כלל הם יכולים להשתמש כדי לאסור על כך. בסוף הם מצאו בספר הכללים משפט שאמר שאת פקודות המסחר יש להזין באמצעות מקלדת, אז הם אמרו לנו: 'אתם לא משתמשים במקלדת!'", פטרפי צוחק. "אני אמרתי 'אוקיי', ובנינו מכונת הקלדה שמופעלת על ידי מחשב, והיא זו שהזינה פקודות מסחר באמצעות המקלדת. אחרי זה לא היה להם הרבה מה להגיד".

 

החזון של פטרפי, שבו מחשבים מריצים אלגוריתמים רבי־עוצמה וקובעים מה לקנות ומה למכור, הפך אותו לאחד האנשים העשירים בארצות הברית. יתרה מכך: הוא חולל מהפכה בשווקים. לפי "הוול סטריט ג'ורנל", פטרפי נחשב ל"אבי המסחר הממוחשב", ו־Interactive Brokers, החברה שבנה במשך 35 שנים, היא כיום אחת מחברות המסחר והברוקרז' הגדולות בארצות הברית. היא גם פעילה במאה שווקים ביותר מ־27 מדינות - מארצות הברית, דרך אירופה, ועד יפן. הונו האישי של פטרפי מוערך ב־4.6 מיליארד דולר.

 

יש הרואים במחשב שפטרפי חיבר ישירות אל בורסת הנאסד"ק את מערכת המסחר האלגוריתמי האוטומטית הראשונה בעולם. רבים באו בעקבותיו, והיום פועל פטרפי בשדה צפוף ותחרותי להפליא, שבו מחשבים רבי־עוצמה, המתחרים זה בזה על כל סנט ועל כל חלקיק שנייה, הולכים ומשתלטים על הבורסות. לפי הערכות, יותר מ־%60 מכלל המסחר בארצות הברית, לדוגמה, מתבצע היום על ידי מחשבים שסוחרים אוטומטית בשווקים.

 

במשך זמן רב, פטרפי עצמו ראה רק את הצדדים הטובים בהתפתחות הזאת: את היעילות, את הגברת הנזילות בשווקים, את הפחתת העמלות שמשלמים הלקוחות. אבל היום הוא ער גם לצדדים האפלים יותר בסיפור הזה, ומזהיר מ"מניפולציה של השוק, משברים פוטנציאליים, ופגיעה בלקוחות". בתפקיד הנבל מלהק פטרפי את חברות המסחר בתדירות גבוהה (HFT), שהאלגוריתמים שלהן משחרים לטרף בשווקים והובילו לשורה של זעזועים בשנים האחרונות. נגדן קורא עכשיו פטרפי לרשויות להתערב ולהאט את קצב המסחר - כדי להיערך נכון למניעת הקריסה הבאה.

 

רשת הביטחון של המהגרים ההונגרים בניו יורק

 

פטרפי נולד במרתפו של בית חולים בבודפשט המופגזת, לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה. שלוש שנים לאחר מכן, השתלטה המפלגה הקומוניסטית על הונגריה והגלתה רבים מקרוביו. "גדלתי עם אמי וסבתי, רק שלושתנו בדירה בבניין מגורים מופצץ. חיינו בפחד מתמיד שנגורש גם אנחנו, כמו שאר בני המשפחה. החיים לא היו מאוד קלים: בשר או פירות טריים היו דבר נדיר. אבל כמו שהקוראים שלך שבאו מאותו אזור בוודאי יודעים, ככה פשוט חיו באותם ימים".

 

אחרי ניסיון ההתקוממות נגד הסובייטים ב־1956, מספר פטרפי, החיים הפכו לקלים יותר. ועדיין, היה לו חלום שלא הרפה ממנו: "לנסוע לאמריקה יום אחד ולהפוך להצלחה עסקית". מה לילד בהונגריה הקומוניסטית ולחלומות על התעשרות? "לסבתא שלי היו ספרים אמריקאיים משנות העשרים על ילד קטן שעובד קשה ומצליח באמריקה. וזה כל מה שהיה לי לקרוא", הוא צוחק. אחרי התיכון הוא החל ללמוד הנדסה אזרחית, וכמה שנים אחר כך קיבל לבסוף הזדמנות להגשים את חלומו. "כשהייתי בן 21 התמזל מזלי וקיבלתי ויזה קצרת טווח לבקר את הקרובים שלי בשווייץ ובגרמניה. נסעתי לשם, ומיד הגשתי בקשה לוויזה לארצות הברית. וכך, בגיל 21, הגעתי לאמריקה, לבדי".

 

רצפת המסחר בבורסת ניו יורק בשנות השישים רצפת המסחר בבורסת ניו יורק בשנות השישים צילום: גטי אימג'

 

מיד עם הגיעו לארצות הברית, בלי לדעת מילה באנגלית, פטרפי נקלט ברשת הביטחון התומכת של המהגרים ההונגרים בניו יורק. "בזכות הידע שלי בהנדסה אזרחית נשכרתי די מהר על ידי מהגר הונגרי לעבודה בחברה לתכנון כבישים. החברה בדיוק קנתה מחשב — את מכונת האוליבטי הראשונה, שהיתה לה שפה ייחודית שלה, שמתכנת יתקשה להכיר היום. אף אחד לא ידע לתכנת את המחשב ואני התנדבתי, ולמדתי לתכנת באמצעות חוברות ההפעלה שלו".

 

התוכנות שפטרפי כתב, הוא מספר, "ביצעו חישובים נפוצים שבהם מתכנני הכבישים השתמשו באופן קבוע". זה היה הרגע שבו גילה את עוצמתו של המחשוב, ונשבה בחזון היעילות. "מה שהרשים אותי מאוד הוא האופן שבו השימוש במחשב שיפר באופן אדיר את התפוקה. המחשב יכול היה לתת לך בתוך דקה דברים שאנשים היו צריכים לעבוד עליהם שעתיים או שלוש". מחברת ההנדסה התגלגל פטרפי לחברה שסיפקה שירותי מחשוב לחברות בוול סטריט, גם היא בהנהלת מהגר הונגרי. ב־1969 המשיך הלאה, אל מוקטה, חברה לסחר במתכות יקרות, שניהל עוד הונגרי, הנרי יארצקי, פסיכיאטר שהפך לסוחר.

 

“היו לי במוקטה כמה משימות", נזכר פטרפי, "וקרוב לוודאי שהחשובה שבהן היתה למצוא דרך לתמחר אופציות: קול ופוט. ביליתי הרבה מאוד זמן בניסיון לפתור את הבעיה הזאת, ובסופו של דבר מצאתי נוסחה, והחברה הפכה לחברה הגדולה ביותר בעסקי אופציות המתכות היקרות". בשלב הזה, המחשבים של מוקטה לא היו מחוברים לשום דבר. החברה העסיקה עשרות מפעילי מחשב שהזינו נתוני מסחר למחשבים. אלה פלטו בתגובה מחירי אופציות, ומפעילי המחשב העבירו אותם הלאה אל הסוחרים על רצפת הבורסה, שהפיקו רווחים נאים בזכות השימוש באלגוריתם של פטרפי.

 

זה המקום להעיר שסחר באופציות היה תחום חדש יחסית באותם ימים, וכך גם הניסיון לתמחר אותן באופן שיטתי. למעשה, רק ב־1973 התפרסמה נוסחת בלק־שולס לתמחור אופציות על מניות, פריצת דרך תיאורטית שהובילה לפרס הנובל. "אנחנו הגענו לנוסחה הזאת שנה וחצי לפני האקדמאים", אומר פטרפי, אם כי לא נראה שהוא סבור שזה הישג כביר במיוחד. "אין הרבה דרכים לתמחר את הדברים האלה", הוא צוחק. "אם אתה מוכן להשקיע בזה הרבה זמן, בסופו של דבר תגיע לנוסחה הנכונה". ובכל זאת, להישג הזה היתה השפעה מכרעת על עתידו. "משום שביליתי כל כך הרבה זמן בלחשוב על זה, כשהגעתי לנוסחה כבר הייתי מכור לחלוטין לחשיבה על אופציות. וזה הניע אותי להמשיך הלאה, ולהפוך לסוחר אופציות בעצמי".

 

הטריק: להציב נשים יפות על רצפת המסחר

 

לאובססיה החדשה של פטרפי לקח עוד כמה שנים להבשיל, אבל בסופו של דבר הוא עזב את מוקטה ב־1977, והתייצב כסוחר אופציות עצמאי על רצפת בורסת AMEX, שהתחילה לאפשר מסחר באופציות שנה קודם לכן. הרעיון שלו היה לחזור על הצלחתו בתחום המתכות גם בתחום המניות. הוא הגיע מדי יום לעבודה בבורסה כשבכיסיו פלט מחשב מודפס, ועליו טבלאות מחירים שהפיק בלילות. אבל ההסתגלות של פטרפי, נטע זר עם מבטא הונגרי, היתה קשה. "אף פעם לא ממש התאמתי שם. הייתי סוחר מוצלח, אבל איכשהו הרעיון שאתה עומד כל היום ומבצע אולי 30–40 עסקאות נראה לי מאוד לא יעיל. עמדתי שם וכולם מסביב דיברו על בייסבול וכדורסל, שלא היה לי שום עניין בהם. התחלתי לפנטז איך אפשר להפוך את כל העסק לאוטומטי - את המסחר, את תמחור האופציות ואת תיעוד העסקאות".

 

היו עוד תופעות שהפריעו לפטרפי, ובעיקר חוסר ההוגנות בבורסה, למשל באופן שבו הסוחרים המתמחים, שניתבו את הוראות הקנייה והמכירה, היו מעכבים במכוון את הוראות המסחר של הסוחרים באופן שיניב להם יותר רווח. "הם היו שואלים מה שלום אמא שלך, ואיך הילדים, ואשתך היפה, ובינתיים מחכים לראות אם המחיר נע למטה או למעלה", הוא מספר. "זה תמיד הפריע לי, ואני שבתי והעליתי בפני הבורסה את הרעיון שהכל צריך להיות ממוחשב, שאנשים צריכים להזין את הוראות הקנייה והמכירה שלהם, שהכל יהיה מוצג תמיד, שהמחשב יידע מי הכניס איזו הצעה ומתי, וכך העסקאות יוקצו. הטרדתי את הבורסה עם ההצעות האלה, אבל מובן שהם לא רצו לשמוע על זה. הם עשו הרבה כסף, ואהבו את המצב כמו שהוא".

 

בינתיים, פטרפי המשיך להתרחב ולקדם את חזון המחשוב שלו בעצמו. הוא גם שינה את אסטרגיית המסחר שלו. אחרי שמצא דרך להזין ציטוטי מחירים בזמן אמת אל המחשב שלו, הוא עבר להתמקד במציאת פערי תמחור בין אופציות שיאפשרו לו לבנות עסקאות נטולות סיכון יחסית. את העסקאות האלה ביצעו הסוחרים שלו על רצפת הבורסה, לאחר שקיבלו הוראות מהמשרד בטלפון. אבל כאן פטרפי נתקל שוב בקשיים של הזר המנסה לפלס את דרכו: "היה קשה לגרום לסוחרים המומחים להתעניין במסחר איתנו". הפתרון שלו לבעיה הזאת חרג מחדשנות טכנולוגית. "החלטתי לשכור נשים מאוד מושכות בתור סוחרות, ואמנם ברגע שהן הגיעו לרצפת המסחר המומחים נהיו פתאום ידידותיים מאוד, וסחרו איתנו בשמחה. אבל בסופו של דבר הם החלו להבין שהעסקאות האלה לא מאוד טובות עבורם ולהתעקש שהנשים ייהפכו לעושות שוק, שמחויבות תמיד לתת להם הצעות קנייה ומכירה על פי דרישה". וזאת היתה בעיה, כי "לא היה להן מושג איך לעשות את זה".

 

הסיבוך הזה, מספר פטרפי, הוביל אותו בתחילת שנות השמונים לפיתוח הבא שלו: הוא צייד את הסוחרות שלו בגרסה של מחשבי טאבלט שפיתח בחברה שלו. "המחשבים האלה הציגו באופן תמידי הצעות רכישה ומכירה על כל האופציות, וכך הן יכלו לתפקד כעושות שוק לעשות שווקים. הצעד הבא היה להחליף את המחשבים האלה, שלא יכלו לתקשר ביניהם, בצגים שהציגו נתונים מקוונים. קודם כל הלכתי לבורסה החלשה ביותר, והבטחתי להם הרבה נזילות אם הם ייתנו לי להשתמש בצגים האלה. הם הרשו לי להשתמש במסכים, ואז נפח המסחר עלה בבורסה הזאת, ושבוע לאחר מכן הלכתי ל־AMEX, ובסופו של דבר כולם הרשו לי לעשות את זה".

 

תומס ג'ויס, מנכ"ל ויו"ר נייט קפיטל תומס ג'ויס, מנכ"ל ויו"ר נייט קפיטל צילום: בלומברג

 

השנים חלפו. באירופה החלו לקום שווקים אוטומטיים, ופטרפי ידע לנצל את ההזדמנות ולהפוך לעושה שוק במגוון בורסות. "זה התחיל בגרמניה ב־1990. נסעתי לשם, והצעתי להם לחבר את המחשב שלי ישירות למחשב של הבורסה ולהזרים הצעות קנייה ומכירה כל הזמן, כך שלבורסה תמיד יהיו הצעות. הם הסכימו חלקית. הבאה בתור היתה שוויץ, ואז הונג קונג, אירלנד, ספרד, אוסטרליה, צרפת, ובסופו של דבר - אנחנו מסביב לכל העולם".

 

פטרפי הבין מהר מאוד שברשותו משאב יקר: תשתית מסחר גלובלית. "ב־1993 הקמנו גם את אינטראקטיב ברוקרז, חברת הברוקרים, כי באותו זמן היתה לנו רשת ענקית שאיתה יכולנו לבצע אוטומטית עסקאות בכל העולם, והיה לנו עודף קיבולת כך שיכולנו להציע שירותים לכל הסוחרים שעובדים עדיין על רצפת הבורסה אבל יודעים שבקרוב הכל ייסגר. זה היה צעד הגיוני עבורנו. התחלנו בבורסת הסחורות העתידיות בשיקגו, ומשם התפשטנו למניות, לאופציות, לאג"ח, למה שלא תרצה".

 

זרוע הברוקרים של פטרפי פעילה גם בישראל, ולמעשה, פטרפי מספר שנפח המסחר המגיע מישראל הוא הרביעי בשיעורו מכלל המדינות שבהן הוא פעיל כברוקר מקוון: 2,214 לקוחות הסוחרים בהיקף כולל של 368 מיליון דולר בשנה. לתחום עשיית השוק בישראל פטרפי לא נכנס, מסיבות פרוזאיות: הבורסה בישראל פעילה בימי ראשון, ולדברי פטרפי הפעלת המערכת שלו ביום זה רק בשביל ישראל היתה הופכת את הפעילות כאן ללא כדאית.

 

אנחנו בסדר, אבל המסחר בתדירות גבוהה הוא אסון

 

"בסופו של דבר, הסיפור כולו הוא אוטומציה. תחשוב שעכשיו, בחברת הברוקרז' שלנו, אנחנו מבצעים בערך מיליון עסקאות ביום, וגובים 2.65 דולר בממוצע על עסקה. שיעורי הביצוע שלנו טובים יותר מהממוצע בתעשייה, אנחנו הרבה יותר זולים, ועם זאת, הרווח השולי שלנו גבוה יותר מזה של כל חברה אחרת בעסק. והכל בזכות האוטומציה. אנחנו עובדים ב־27 מדינות, ואין לי מושג בכמה מטבעות, אבל יש לנו רק 900 ומשהו עובדים. וזה משום שיש לנו מערך ענק של תוכנות מחשבים שבנינו לאורך 30 שנה, כך שהכל אוטומטי לחלוטין".

 

תומס פטרפי (במרכז) מעיד בוועדת הבנקאות של הסנאט תומס פטרפי (במרכז) מעיד בוועדת הבנקאות של הסנאט צילום: בלומברג

 

כשהוא נשאל אם הקדמה הטכנולוגית אכן סיפקה את הסחורה, אם יעילות השווקים אכן הועילה ללקוחות, הוא אינו מהסס. "לא רק שהשווקים יעילים יותר, אלא שהעלויות ירדו מאוד, והחוויה של המשקיע השתפרה. כיום המשקיע יכול לראות את השווקים העולמיים במחשב שלו או בטלפון הנייד, והוא יכול להזיז את כל תיק ההשקעות שלו בין נכסים או מטבעות או יבשות בתוך שניות, בעלות נמוכה ביותר. לפני 30 שנה עלות עסקה ממוצעת היתה יותר ממאה דולר, כך שהשיפורים הם אדירים. לפני 30 שנה המרווח בין ביקושים להצעות היה לפחות 12 סנט וחצי. כיום זה סנטים בודדים".

 

פטרפי, אם כך, עדיין משוכנע בכל מאודו בכוחה של הטכנולוגיה להשפיע על השווקים לטובה. אבל בשנים האחרונים הוא הפך גם לאחד הקולות הבולטים המזהירים מפני הצדדים השליליים של המסחר הממוחשב: בנאומים, בעדויות בבית הנבחרים האמריקאי ובפגישות עם רגולטורים. כך למשל, בנאום המרכזי שלו בכנס הבורסות העולמי ב־2010, התוודה פטרפי שבתור "מאמין מושבע בטכנולוגיה", הוא ראה במשך זמן רק את הצדדים הטובים בה. "לא ראיתי את הכוחות שמביאים לפיצול בשווקים, את האופן שבו אנשים משתמשים בטכנולוגיה כדי ליישם את הכללים כלשונם אבל לא ברוחם. יש חשיבות עליונה לכך שנשים קץ למשבר האמון הזה לפני שהוא יתפשט הלאה, שנחזיר את הסדר, את

המסחר ההוגן ואת האמון לשווקים".

 

כדי להבין לאן מופנית הביקורת של פטרפי, צריך להבדיל בין עושי שוק ממוחשבים כמו החברה שלו, המחויבת להציע מחירי קנייה ומכירה בבורסות באופן שוטף, לבין חברות "מסחר בתדירות גבוהה" (HFT) שמשתמשות באותה טכנולוגיית מסחר ממוחשבת, ואף נהנות בהרבה מקרים מגישה ישירה למחשבי הבורסה, אבל לא מחויבות לאותם כללים של עושי השוק. העובדה שהן לא חייבות להציע מחירים למגוון נכסים באופן שוטף מקנה להן יתרון על עושי שוק כמו פטרפי, כך הוא טוען, כי המחשבים שלהן יכולים להתמקד במעקב אחר מספר נכסים מצומצם. ובנוסף אף על פי שבשגרה האלגוריתמים שלהן מפגיזים את השווקים בהצעות קנייה ומכירה החברות האלה יכולות להיעלם מהשוק כשהוא נעשה תנודתי לטעמן.

 

בשנים האחרונות חלה התפוצצות בנפח הפעילות של הסוחרים בתדירות גבוהה - וזו ההתפתחות שעליה מזדעק פטרפי.

את שורש הבעיה הוא מוצא במגמה של הפיכת הבורסות, בשנים האחרונות, לחברות ציבוריות. "עד אז, הן היו ממוקדות באספקת פלטפורמה שיוצרת את השווקים הטובים ביותר, אבל מאותו רגע הן התחילו להתמקד ברווחים שלהן, ומהר מאוד הן הבינו שמאחר שהן גובות תשלום עבור כל עסקה, ככל שהן ישיגו יותר עסקאות, הן יעשו יותר רווחים", טוען פטרפי. "לכן הן התחילו לאפשר לאנשים שלא היו רשומים כעושי שוק להתנהג כמו עושי שוק - אבל לא דרשו מהם לעמוד בכל ההתחייבויות של עושי השוק. נוצר מצב שבו הסוחרים בתדירות גבוהה מתחרים עם עושי השוק בזמנים שקטים, ונעלמים כשהשווקים הופכים ללא יציבים. האם הסוחרים האלה פוגעים בלקוחות או עוזרים להם? התשובה היא שאם הם מספקים נזילות הם מועילים, אבל אם הם מפחיתים את הנזילות בשווקים הם מזיקים".

 

כיצד פוגעות חברות ה־HFT בנזילות? למשל באמצעות המירוץ שלהן להגיע ראשונות לכל עסקה, לפעמים באמצעות פריסת סיבים אופטיים מיוחדים. “אין לזה שום קשר לשירות ללקוחות. זה קשור רק לכך שסוחרים בתדירות גבוהה רוצים לפעול מהר מכולם. אם הם יכולים לקבל סיגנל תקשורת אלפית שנייה לפני כולם, הם יקבלו את העסקה. נניח שיש הצעת קנייה טובה באחת הבורסות. כולם קופצים על זה, ורק הראשון שמגיע לשם מקבל אותה והאחרים לא. זאת עסקה שמפחיתה את הנזילות בשווקים. היא באה על חשבון משקיעים רגילים, כי אין להם שום סיכוי לקבל את ההצעה הזאת".

 

פטרפי מזכיר גם את השמועות על סוחרים במהירות גבוהה שמצליחים - בזכות הגישה הישירה למחשבי הבורסה ופקודות המסחר המורכבות שבהן הם משתמשים - לעקוף בתור הזמנות של לקוחות שכבר נמצאות בדרכן לביצוע, ובעצם להרוויח על חשבונם. "יש הרבה דיבורים על זה, ואם זה באמת נכון - זה דבר נורא".

 

חושש מהיום שבו המחשבים יפילו את הבורסה

 

יש חוסר עקביות מסוים, לכל הפחות, באדם המתגאה בכך שבנה מערכת הקלדה אוטומטית כדי לעקוף את תקנות הנאסד"ק, ומצד שני מתלונן על אלה ש"מקיימים את הכללים כלשונם אך לא ברוחם". וגם אי אפשר להתעלם מהאינטרס העסקי הברור למדי שיש לפטרפי: מאז 2007, אז מכר בהנפקה כ־%10 מהחברה תמורת 1.2 מיליארד דולר, Interactive Brokers היא חברה ציבורית, ופטרפי נדרש לעמוד בציפיות השוק לרווחיות. בשיחת הוועידה שלו עם אנליסטים לסיכום הרבעון השני הוא הודה בפה מלא ש"האמת המרה היא שעסקי עשיית השוק נמצאים בצרות" - ובין הסיבות שפירט לכך היו התחרות הגוברת מול חברות ה־HFT, הציבור הרחב שלא בוטח בבורסה ומדיר ממנה את רגליו, הרגולציה המתהדקת וגם הגידול בעמלות שהבורסה גובה. כיום נסחרת החברה בכמחצית משווי ההנפקה, וישנן הערכות שלפיהן פטרפי עתיד למחוק אותה מהמסחר בבורסה ולהפוך אותה שוב לפרטית.

 

אבל למרות האינטרס האישי המובהק, אסור להתעלם מהחששות שפטרפי מביע, וחשוב לזכור שהוא רק קול אחד במקהלה המביעה חשש גובר והולך מהשתלטות המחשבים על המסחר בבורסות. בקנדה, באוסטרליה ובאיחוד האירופי כבר הותנעו מהלכים שנועדו להדק את הפיקוח על סוחרים בתדירות גבוהה, ובחלק מהמקרים גם להאט את קצב המסחר שלהם — הצעות ברוח זהה לאלה שפטרפי מנסה לקדם בשנתיים האחרונות. החששות שמתדלקים את המהלכים האלה הם לא רק הפגיעה במשקיעים הרגילים, אלא גם הסיכון לקריסה בשוק, כמו למשל ב"פלאש קראש" של מאי 2010, אז צנח מדד הדאו ג'ונס ב־1,000 נקודות בתוך דקות ספורות - והתאושש באותה מהירות. דו"ח של הרשות האמריקאית לניירות ערך קבע לאחר מכן כי הדינמיקה שנוצרה בין סוחרים בתדירות גבוהה שהחלו לחסל אוטומטית את ההחזקות שלהם תרמה משמעותית להתרסקות.

 

בהקשר הזה, פטרפי מציע לשנות את האופן שבו הבורסות פועלות, כך שפקודות של מחשבים שיצאו משליטה לא רק יבוטלו בדיעבד, אלא גם לא יבוצעו מלכתחילה. את ההיגיון שבהצעה הזאת הוא מסביר כאשר הוא נשאל על תקרית מאוגוסט האחרון, שבה תוכנת מחשב שיצאה משליטה גרמה בתוך שעות להפסדי עתק של כחצי מיליארד דולר לחברת נייט קפיטל, אחת המתחרות הבולטות של פטרפי בעסקי עשיית השוק. במשך 45 דקות ארוכות תוכנת המחשב גרמה להפסדים בקצב של 10 מיליון דולר בדקה.

 

האם אתה מפחד שגם מחשב שלכם ייצא משליטה?

"אני לא ממש פוחד שזה הולך לקרות לנו. השקענו הרבה מאוד זמן כדי לפתח שסתומי בטיחות, כך שמאוד לא סביר שזה יקרה לנו, אבל אתה אף פעם לא יכול להגיד שדבר כזה לא יקרה. עם מחשבים דברים יכולים להשתבש", אומר פטרפי, אבל ממשיך לתאר תרחיש אחר שכן מפחיד אותו: שרשרת דומינו, שבה מחשב שייצא משליטה יביא לתנודות חריגות בשוק בדקות האחרונות של יום המסחר, שיגרמו לברוקרים לדרוש בטוחות נוספות מהסוחרים בשוק. בתרחיש של פטרפי, שחקנים שנמצאים ברמות מינוף גבוהות עשויים לא להשיג את המימון הדרוש. במצב כזה, הוא אומר, "חלק מהאנשים לא יעמדו בדרישת הבטוחות (Margin calls) שלהם, וביום למחרת, כשהשוק ייפתח, הברוקרים שלהם יצטרכו לעקל להם את החשבון. וזה יכול לדחוף את השוק עוד יותר למטה, עד שברוקרים שאין להם הון מספיק יתחילו לפשוט את הרגל. ואז כל העסק יכול להתמוטט".

 

וככה הקריסה הבאה יכולה להיראות?

"בדיוק".

 

וזאת אפשרות ממשית?

"יש סיכוי קטן מאוד, אבל הסיכוי הזה קיים, ואני רוצה למזער אותו".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x