השיטה המעופפת

בתחילת הקיץ החולף יגאל בראון (38) גר חודש בקראון פלאזה בטיימס סקוור, ניו יורק. חיים טובים, מחיר אפסי: בראון שילם 75 דולר ללילה, לעומת מחיר רגיל שעומד על כ־450 דולר ללילה. מוקדם יותר באותה שנה הוא טס מאיטליה לארצות הברית תמורת 260 דולר, ועוד קודם לכן מאמריקה ליפן ב־350 דולר. וזה רק חלק קטנטן מהמסלול שלו. כי יגאל בראון הוא נווד, אבל נווד מהסוג החדש. נווד של מקסימום סטייל ומינימום הוצאות. כבר שנתיים הוא מסתובב ברחבי העולם, מחליף מחלקות ראשונות בחברות תעופה מובילות בחדרים נאים במלונות גדולים, ומשלם על זה גרושים.

בראון הוא לא היחיד שעושה זאת, ובשנים האחרונות עוד ועוד אנשים עושים Travel Hacking. השם מטעה: לא מדובר בפריצה או עבירה אחרת על החוק, אלא ביכולת לזהות במהירות טעויות של חברות תעופה ורשתות מלונות, או פרצות בצבירה של נקודות טיסה במועדוני לקוחות וכרטיסי אשראי - ולנצל את כל אלה לטובת חופשות במחירי רצפה. הטרוול האקרים הם אמנים במציאת הזדמנויות כאלו, וגם מנהלים רשת מעט חשאית של קשרים אינטרנטיים, בפורומים סגורים, כדי להפיץ את ההזדמנויות האלה ולהחליף טיפים. רובם עושים זאת באופן שוטף, כמו בראון, והופכים את חייהם למסע ארוך מסביב לעולם, על חשבון הפשלות הקטנות של החברות הגדולות.

כלל 1: כל חברת תעופה טועה. צריך לחכות לה בפינה

"איך הזמנתי כרטיסים בשווי 20 אלף דולר תמורת 362.8 דולר", מכריזה כותרת אחד הפוסטים האחרונים בבלוג getbusylivingblog.com, שכותב בני שו (Benny Hsu). שו, אמריקאי בשנות ה־30 לחייו שעוסק בפיתוח אפליקציות לאייפון, הוא טרוול האקר שעובד בעיקר בעזרת כרטיסי אשראי. מערכת האשראי המפותחת בארצות הברית הצמיחה עם השנים המון כרטיסים שמאפשרים לצבור נקודות ולהמיר אותם למיילים של טיסות. בדרך כלל אלה הכרטיסים היקרים יותר, עם דמי הניהול הגבוהים, אבל הטרוול האקרים כבר מצאו דרכים לצבור נקודות טיסה בלי לשלם.

שו, למשל, כותב על מסע הדילוגים המתוכנן שלו לסידני, בייג'ינג ובאלי, במחלקות הראשונות ומחלקות עסקים בטיסות של סינגפור איירליינס. הוא שילם על זה פחות מ־400 דולר, ואת היתר במיילים שצבר - כחוק, אבל בחוכמה. שו פשוט הזמין תשעה כרטיסי אשראי שונים, קיבל אותם בחינם כמצטרף חדש, נהנה מבונוסים ללקוחות טריים ומקסם את ההטבות שהם נותנים. להבדיל מאמריקאים רבים, שו מעיד על עצמו כי אינו מגזים בקניות, וגם בדרך לצבירת המיילים הנדרשים הוא לא חרג מהקניות הרגילות שלו אלא פשוט בחר מראש כרטיסים שמתאימים למסגרת ההוצאות השגרתית שלו. את הניסיון הראשון שלו בניצול ההזדמנויות שמעניקים הכרטיסים הוא עשה בהזמנת לילות בבתי מלון בארצות הברית עצמה, ואחרי שהבין את העיקרון התחיל לתכנן את הטיול הגדול.

לשם כך הוא פנה למקור המידע המרכזי בנושא, אתר travelhacking.org, שמציע הסבר על השיטה תמורת תשלום (דולר לשבועיים התנסות, ואז 15, 25 או 39 דולר לחודש, תלוי במסלול ובסוגי ההתראות על דילים שהוא מציע). הדיבר הראשון, הבסיס לכל העניין, הוא ההבנה שכל חברת תעופה טועה. הדיבר השני אומר שאת הטעות צריך לנצל מהר. שו, למשל, ניצל את הטעות של סינגפור איירליינס. באופן עקרוני, חברת התעופה הזאת, אחת היוקרתיות בעולם, מאפשרת לקנות כרטיסי טיסה רק במיילים שנצברו בטיסות שלה. אבל בסוף שבוע אחד ביולי, בעקבות תקלה באתר החברה, שו הצליח להזמין טיסות שלה דווקא דרך האתר של יונייטד איירליינס, וללא הגבלה על מקור המיילים. במילים אחרות, הוא ניצל מיילים שקושש מפה ומשם כדי לארגן לעצמו סדרה של טיסות יוקרה. והוא לא היה לבד, באותו יום ראשון, קיצי. "אנשים הזמינו טיסות כמו משוגעים", הוא כותב בבלוג שלו.

כמה אנשים? קשה לדעת. ב־travelhacking.org יש לא פחות מעשרת אלפים מנויים משלמים בחודש. מייסד האתר כריס גילבו נזהר מלנסות להעריך כמה טרוול האקרים יש, אבל מציין כי הגולשים באתר מגיעים מכ־25 מדינות, כלומר מדובר בתופעה חובקת עולם. את ההפסד כביכול לחברות התעופה והמלונות קשה עוד יותר לאמוד. נתונים מסודרים לא נאספו על ידי אף גורם, והחברות מעדיפות לא להתייחס לנושא, כנראה כדי לא להעניק לו פרסום שרק יגביר את התופעה; מחברת אל על, למשל, סירבו לפניות "מוסף כלכליסט" להגיב בעניין.

יגאל בראון בבוסטון. "אני מנהל פרויקטים, אז לקחתי את זה כפרויקט" צילום: איגור זייגר

כלל 2: ההצטלבות היא העיקר. צריך לתפוס את הרגע

מחוץ לארצות הברית, הטרוול האקרים עובדים פחות על כרטיסי אשראי ויותר על פרצות שחותכות את המחיר לרגע קצר, בלי שום קשר למיילים הנדרשים. יגאל בראון כבר מומחה בזה. במקצועו הוא מנהל פרויקטים לשוניים, ומעיד על עצמו כי "תמיד היתה לי נטייה לזוז, לטייל, ומכיוון שעבודתי כבלשן אינה כרוכה במקום מסוים - כל דירה, חדר מלון, בית קפה או פארק יכולים להיות משרד - הרשיתי לעצמי לאורך השנים גיחות תכופות לאירופה. הייתי יוצא לחודש־חודשיים, ואז חוזר לביתי ברמת גן. אבל אז הגיע מכתב פיטורים מיוחל, ודחף אותי לטיול לא מוגבל בזמן. פשוט ניצלתי אותו כדי להגשים את החלום שלי על חיי נוודות".

איך יוצאים לדרך הזאת?

"באופי שלי וגם במקצוע אני מנהל פרויקטים, אז לקחתי את המציאות כפרויקט. בהתחלה תכננתי הכל שלושה חודשים מראש, אבל היום אני כבר מתכנן לכל היותר שלושה־ארבעה שבועות".

למעשה, בראון מספר, הוא כבר טס כל כך הרבה שהפסיק לעקוב אחר הטיסות של עצמו. פעם עוד ניהל רישום, אבל היום אין לו שום דרך לשחזר איפה בדיוק היה ומתי. אחרי מאמץ, הוא מצליח לספור ולציין כמה יעדים בולטים או פופולריים - ברומא, למשל, הוא היה בשנתיים האחרונות עשר פעמים. בלאס וגאס שמונה, ביפן פעמיים. הכלל הוא אחד ויחיד: "העיקרון המנחה שלי היה ללכת על הזול.

"לזול יש שני היבטים - תחבורה ומחיה. שניהם צריכים להיות זולים. התחלתי את המסע הזה בגיל 36, כבר לא הייתי מוכן לחיות באכסניות זולות. כך שגם אם אמצא טיסה זולה נגיד לניו יורק, החיים שם לא יהיו זולים. לעומת זאת יש טיסות לא הכי זולות לווגאס, אבל בימי חול מאוד זול לחיות שם. עבורי חלון ההזדמנויות נפתח כשטיסה זולה מצטלבת עם מגורים זולים. ברגע שאתה מבחין בהצלבה, אתה חייב לפעול במהירות ובהחלטיות, כי בדיוק כמו שהחלון נפתח בפתאומיות כך הוא גם נסגר".

כלל 3: האויב מאזין. צריך להיזהר מחשיפה ושאלות קיטבג

השאלה היא כמובן איך מוצאים את החלונות האלה. הרי אלו הזדמנויות שגם סוכני נסיעות מנוסים לא מוצאים, לא כל שכן אזרחים מן השורה. אבל הטרוול האקרים אינם אזרחים מן השורה. "נכון, גם לסוכן נסיעות וגם לאדם פרטי שלא יוצא למסע נדודים כמעט אין אפשרות להגיע להזדמנויות האלה. צריך לצבור ידע, ללמוד היטב את המערכות, להכיר את השיטות, לפתח חיפושים שלא לוקחים הרבה זמן, להיכנס לכל הפורומים של הטרוול האקרים. רוב האנשים לא עומדים בזה. צריך להתמחות בלמצוא את הטעויות".

טעות מרכזית שמוזילה את הטיסות, מספר בראון, היא פרסום מחירים שאינם כוללים את היטלי הדלק. מישהו בחברת התעופה שכח לחשב אותם, פרסם את המחיר המוזל - ומדובר בהפרש של מאות דולרים - והופ, ההאקרים ונוסעים מן השורה כבר שם. זה קרה אפילו לאל על, שלפני כחודשיים פרסמה באתר האמריקאי שלה טיסות הלוך ושוב מניו יורק לתל אביב בכ־350 דולר, שליש מהמחיר האמיתי; עד שהבחינה בטעות, מאות כרטיסים כבר נמכרו. בראון מספר שהיטל דלק שנשכח הוא שאִפשר לו בשנתיים האחרונות לא מעט טיסות. "בשנה שעברה יצא לי לטוס פעמיים מארצות הברית ליפן תמורת 350 דולר, והשנה טסתי כך פעמיים מאיטליה לארצות הברית ב־260 דולר".

כדי לתפוס את הטעויות האלה, את הרגעים הנדירים האלה, צריך לחפש אותם. "המעקב דורש השקעה רבה", מודה בראון. "חברים בפורומים משתפים בטעויות כאלה, וגם בבלוגים. אבל חברות התעופה עצמן כבר מכירות את הפורומים ועוקבות בעצמן אחרי ההודעות כדי למצוא את הטעויות אצלן, והן מתקנות אותן מהר מאוד. חוץ מזה, כשהרבה אנשים מגלים את הטעות תמיד יימצא האחד שיצלצל לחברה וישאל: 'מה, באמת כרטיס טיסה מניו יורק לקופנהגן עולה אצלכם רק 127 דולר? איך זה ייתכן? איפה הקאץ'?', ומיד הם מתקנים את הטעות. לכן אנשים חולקים היום פחות מידע על טעויות, או מקודדים את המסרים כדי להקשות על חברות התעופה ועל טירוני טרוול האקינג שיכולים לרוץ ולחשוף את העניין".

עומס בנמל התעופה סטנסטד באסקס, אנגליה. כשיש אובר בוקינג, הטרוול האקרים אפילו מצליחים להרוויח כסף על הטיסות שלהם צילום: בלומברג

טרוול האקרים מנוסים, מסביר בראון, ודאי לא נופלים בפח הקיטבג, והם לא רק יודעים לשמור על הטעות ולא להרוס את ההזדמנות, אלא גם איפה לחפש אותה מלכתחילה. הם יודעים, למשל, אילו חברות נוטות לטעות, ואצל אילו זה קורה הרבה פחות.

"חברות תעופה טורקיות כמעט חפות משגיאות", אומר בראון, "אולי הפקידות שם נאחזות יותר בג'ובים שלהן ולא מסדרות ציפורניים או מפטפטות בטלפון כמו באליטליה. שגיאות של אליטליה נשארות באתר אפילו שבוע־שבועיים, וכל הפורומים חוגגים בריקודים וירטואליים סביבן, אבל הם לא ינקפו אצבע כדי לתקן אפילו אם מישהו יתקשר וישאל שאלת קיטבג. גם באל על הטעות ההיא היתה אירוע יוצא דופן. הופתעתי שהם לא ביטלו את הכרטיסים, אף שהיתה להם זכות לעשות זאת, כנראה כדי להימנע מיחסי ציבור שליליים".

קרה שחברות תעופה ביטלו כרטיסים שנקנו על בסיס טעות?

"לחברה שמורה הזכות לבטל את הכרטיסים שבועיים לפני הטיסה ולזכות את הנוסע, אבל לי זה מעולם לא קרה. ברוב החברות יודעים שאלמלא הטעות הן היו מפסידות את הנוסע שלא היה בוחר בהן במחיר מלא, והן גם מנסות להימנע מיחסי ציבור שליליים. עם בתי מלון, לעומת זאת, הכל מסובך יותר. שם הטעויות קורות פעם ב... מאוד נדיר להשיג חדר בקראון פלאזה בטיימס סקוור ב־75 דולר במקום 450, והרבה יותר מסובך למצוא מלון משפחתי בפירנצה תמורת 30 יורו במקום 60".

אז איך בכל זאת משיגים את קראון פלאזה ב־75 דולר?

"היום אין מצב. במאי 2012 הם עשו טעות אחת, ואני הספקתי לשריין לעצמי חודש לפי המחיר הזה. וכאן משחקת לטובתי העובדה שמדובר ברשת ענק - הם לא יבטלו את הרכישה כי אף אחד לא ישים לב אליה. לפקיד בקבלה לא משנה בכלל כמה שילמת. ראש קטן. לכן אני תמיד מזמין חדרים בתשלום מראש ואף פעם לא משלם בבית המלון עצמו. אבל כן, דילים כאלה קורים רק אחת לכמה שנים, ולכן צריך להיות גמיש והחלטי. ראית? קח. רק אחר כך תחשוב על הלוגיסטיקה".

ואם אתה לא מצליח להשיג את ההצטלבות? השגת את הקראון פלאזה אבל לא טיסה זולה?

"זה קורה. עכשיו, למשל, יש לי כמה ימים בניו יורק ששריינתי מראש, אבל אני מתחיל לעבוד ואין לי פנאי לנסוע. למזלי הפעם אפשר לבטל את העסקה, אז אין בעיה".

וזה עוד כלום. טרוול האקר מנוסה מכיר את המערכת כל כך טוב, שהוא מצליח לפעמים להרים הזדמנויות מהרצפה. למשל, במקרים של אוברבוקינג. "בטיסות בארצות הברית קורה הרבה פעמים ששעה לפני הטיסה נציגי החברה מחפשים אנשים שיסכימו לעבור לטיסה אחרת, יותר מאוחרת, ומציעים פיצויים של 400-200 דולר בטיסות פנימיות ואפילו עד אלף דולר בטיסות בינלאומיות. אני בדרך כלל מסכים, וכבר קרו מקרים שבהם יצאתי מורווח: הם שילמו לי יותר על ההמתנה ממה ששילמתי להם על הטיסה. פעם, למשל, הפתעתי את בן זוגי שנסע לברלין, והגעתי אליו מארצות הברית. בדרך חזרה חיפשו מתנדבים שיסכימו לעבור טיסה תמורת אלף דולר. הסכמתי, ובסופו של דבר שינו לי שוב את הטיסה ויצא שהגעתי חזרה לניו יורק באיחור של ארבע שעות בלבד, ועם רווח: שילמתי על הכרטיסים 600 דולר וחזרתי הביתה עם ואוצ'ר של אלף דולר".

בראון, כאמור, מעדיף לא להתכלב. הוא יכול לחכות כמה שעות בנמל התעופה, אבל לא יישן באכסניות זולות. הוא ישלם מעט על הטיסות, אבל בסוף ימצא את עצמו משודרג. יצבור מיילים, אבל ינצל אותם בדרך מפתיעה. "יש לי סטטוס של נוסע מתמיד, אז אני קונה כרטיסים למחלקת תיירים אבל מקבל אפגרייד. יש לי גם מיילים, אבל במיילים הכי משתלם להשתמש כשקונים כרטיס לביזנס, לכן עדיף למכור אותם (באמצעות העברה מחשבון לחשבון)".

כלל 4: משבר הוא הזדמנות. עכשיו צריך לחכות לבא

גם לטרוול האקינג, מתברר, יש גלים. שיאים ומשברים. הפוכים מאלה של שאר העולם, כמובן. "בעיצומו של המשבר הכלכלי הטיסות היו זולות במיוחד, היום המחירים גבוהים פי שניים ואפילו שלושה", אומר בראון. "בשיא המשבר היו פיטורים המוניים בחברות רבות, עובדים מקצועיים ומנוסים נשלחו הביתה ואת מקומם תפסו עובדי מיקור חוץ, ממומבאי למשל - ומספר הטעויות זינק. לקח זמן עד שהחברות קלטו את הנזק, ועכשיו רואים שחברות תעופה אמריקאיות מחזירות את המוקדים שלהן מאסיה והודו לארצות הברית, או מעבירות אותם למזרח אירופה, שם אנשים מייחסים יותר חשיבות למקום העבודה שלהם. מבחינתנו, כטרוול האקרים, השינויים האלה מקטינים את הסבירות לטעויות".

וגם לטרוול האקינג יש טרנדים, או העדפות. לא כולם נוסעים לכל המקומות. בראון, למשל, דבק במדינות המפותחות. "כל הנסיעות שלי היו במסלול ארצות הברית־אירופה־ישראל־יפן. בתאילנד הרי אתה לא צריך טרוול האקינג, אתה גם ככה יכול לחיות כמעט בחינם. חוץ מזה, אני לא חש בנוח במקומות שבהם אני לא מבין את השפה המקומית לפחות באופן חלקי, ולכן למשל לא הגעתי לצרפת. ואחרי שבדרכי עברתי שלוש פעמים ביוון, נדרתי לא לנסוע למדינות עניות. הייתי באתונה וסלוניקי, לפחות שם היה מלוכלך נורא, והבנתי שאני לא מרגיש טוב באזורים לא נקיים".

עכשיו, אחרי שנתיים, בראון עוצר את המסע. "התעייפתי", הוא אומר. "יש עכשיו פחות הזדמנויות ודילים, ובמקביל אני שוב מרגיש צורך בחיי חברה. קשה לקשור קשרים חדשים כשאתה מגיע לכל עיר לשלושה ימים. גם מצאתי עבודה טובה בתחום שלי, ואני בכל זאת צריך לשפר מעט את מצבי הפיננסי אחרי הטיול".

ובכל זאת, מהרגל שהפך לדרך חיים קשה להיגמל. שבוע אחרי השיחה שלנו, בראון כתב שהוא מחפש שותף לדיל שהשיג לניו יורק. רק לסוף שבוע, בגלל העבודה, אבל טרוול האקר לא מצליח לוותר על הזדמנות טובה.