• תפריט
בארץ

מכונת ההפרטה: העיריות הפריטו את גביית החובות והציבור משלם פעמיים

ללא הסמכה בחוק, הרשויות המקומיות נעזרות בחברות פרטיות כדי לגבות חובות מהתושבים. התוצאה: התושבים משלמים יותר מהדרוש בשל תעריפים מנופחים, וסופגים פגיעה בזכויותיהם בשל כוחניות החברות. כתבה רביעית בסדרה

שאול אמסטרדמסקי 07:0304.10.12

זה יותר מעשור גובות חברות פרטיות מתושבי המדינה חובות עבור הרשויות המקומיות, זאת ללא הסמכה בחוק ולעתים תוך הפעלת כוח. הרשויות לא מפקחות כיאות על המצב, והתושבים משלמים יותר מהדרוש. משרדי הממשלה עדיין רבים זה עם זה על הדרך הנכונה להסדיר את המצב, ובינתיים התושב מפסיד פעמיים - גם בכיסו וגם בזכויותיו.

 

הרשויות המקומיות בישראל נעזרות בשירותיהן של חברות גבייה פרטיות תוך הסתמכות על פקודה מימי המנדט הבריטי ב־1929, מסביר עו"ד אפי מיכאלי, ראש תחום הפרטה ורגולציה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. בשנת 2000 שר האוצר אברהם בייגה שוחט אפשר להגדיר חובות לעירייה כחובות מס, וכך אף הגדיל את אמצעי האכיפה המותרים לרשויות המקומיות כדי לגבות את החובות.

 

החברות הפרטיות אמורות לבצע רק שירותי גבייה עבור העירייה, אך כפי שמדגים מבקר המדינה בדו"ח מיוחד בנושא מ־2009, חברות הגבייה קיבלו גם את הסמכויות השלטוניות "להפעלת שיקול הדעת וקבלת ההחלטות בדבר עצם ביצוע האכיפה". במילים אחרות, לא רק שהן גבו חובות מתושבים, אלא הן גם אלה שהחליטו במקרים לא מעטים אם לגבות את החוב מלכתחילה. לדברי מיכאלי, "הפרטת הליכי הגבייה נעשתה למעשה מבלי שהוקנתה לכך סמכות ישירה בחקיקת הכנסת".

 

חברות הגבייה הפרטיות רשאיות לפרוץ לבית התושב

 

ענף גביית חובות עבור הרשויות המקומיות מתחלק בעיקר בין שלוש חברות - מילגם, מגער ושוהר. על פי הערכה של מרכז השלטון המקומי ב־2007, שהתפרסמה במחקר של הכנסת, שתי החברות הראשונות פועלות במרבית הרשויות המקומיות. לפי הצהרתה של חברת מגער, היא לבדה פועלת ביותר מ־100 רשויות מקומיות מתוך כ־250, וגובה עבורן כ־4 מיליארד שקל בשנה. גם חברת מילגם מעידה שהיא מעניקה שירותים ליותר מ־200 רשויות.

 

לפי מסמך פנימי של עיריית תל אביב, החברות הפרטיות שפועלות מטעם העירייה רשאיות להגיע לבתי התושבים כדי לנסות לגבות את החוב במקום, או לעקל רכוש. הן מורשות לעשות זאת בכוח, תוך מתן אזהרות מתאימות ולא בביקור הראשון. למעשה, החברות הפרטיות רשאיות לפרוץ לבית התושב אם הוא לא נמצא בבית ולעקל את רכושו. כל פעולה כזו של חברת הגבייה עלתה לרשות המקומית עד 460 שקל. וכפי שמבקר העירייה בעצמו מצא, "במקרים רבים על אף העובדה שהחייב לא שהה בביתו בביקור הראשון, לא בוצעו שני ביקורים נוספים". משמע הגובים פרצו לבית כדי לעקל את החוב כבר בביקור הראשון.

 

המבקר לשעבר, מיכה לינדנשטראוס המבקר לשעבר, מיכה לינדנשטראוס צילום: עטא עוויסאת

 

למרות התעריפון שחברות הגבייה מציגות לרשויות בחוזה, הן גובות בפועל סכומים גבוהים בהרבה, כפי שמעיד דו"ח המבקר (ראו טבלה). בחלק מן המקרים מצא המבקר כי בזמן שהתעריף עבור עיקול רכוש עמד על 500 שקל, חברת הגבייה חייבה את הרשות המקומית ב־2,000 שקל. הסכומים הללו, כמובן, נופלים על כתפי התושבים.

 

 

בנוסף חושף דו"ח המבקר כי בחלק מן המקרים החברות הפרטיות מקבלות מהרשות המקומית אחוזים מהיקף החוב שהן גובות. כך יש להן תמריץ להגדיל את היקף הגבייה. מצד אחד, הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי - יותר גבייה פירושה יותר כסף לעירייה להוציא על שירותים לתושבים. ובמקביל, משרד האוצר מרוצה, משום שככל שנכנס יותר כסף לעיריות, כך האוצר צריך להעביר להן פחות כסף. מצד שני, המצב עלול ליצור ניגודי עניינים לחברות הפרטיות, שכן להן יש תמריץ להפעיל כוח רב רק כדי להגדיל את שורת הרווח שלהן.

 

עו"ד אן סוציו עו"ד אן סוציו צילום: אוראל כהן

 

לדברי עו"ד אן סוצ'יו, מהאגודה לזכויות האזרח וממרכז חזן לחקר ההפרטה במכון ון ליר, "כשמדובר בהפעלת סמכויות פוגעניות, שיכולות לפגוע בקניין או בחופש התנועה, הכנסת תמריצים להגדלת הרווח אינה לגיטימית. זה כמו ששוטרים לא מקבלים שכר לפי מספר הגנבים שהם תופסים". לשם השוואה, סוצ'יו מדגימה כי בכל הנוגע להוצאה לפועל - שירות ציבורי שגם הוא הופרט - המדינה משתמשת בחברות פרטיות. אולם, המדינה באמצעות דרג שיפוטי, רשם ההוצאה לפועל, היא שמחליטה להוציא לפועל גביית חוב או עיקול, ולא החברה הפרטית. לעומת זאת, מה שקורה ברשויות המקומיות לא מוסדר. כל התהליך הזה לגמרי לא חוקי".

 

אזלת היד של משרד הפנים פוגעת בתושבי ישראל

 

ב־2004 התחייבה המדינה בפני בג"ץ כי הנושא יוסדר בחקיקה, אך מאז ועד היום משרד הפנים מבטיח שהצעת החוק "תגיע בקרוב" לאישור הכנסת. בדיון בכנסת בדצמבר 2011 טען עו"ד נתן בביוף מהלשכה המשפטית של משרד הפנים, כי הצעת החוק שתסדיר את הנושא תובא "אם לא בשבוע הבא, בשבוע שלאחר מכן" לאישור ועדת שרים לענייני חקיקה.

חמישה חודשים לאחר מכן, בחודש אפריל, יו"ר ועדת הפנים פנה לשר הפנים אלי ישי כדי לברר מה התחדש.

 

התברר כי משרד האוצר הוא שעיכב את הנושא משום שטען שלא ראה את החומר מראש. רק כעבור חצי שנה, כך לטענת האוצר, משרד הפנים העביר לו את ההצעה והאוצר החזיר לו "הערות נקודתיות", כלשון דובר המשרד. מאז משרד הפנים לא עשה דבר בעניין. בתגובה לפניית "כלכליסט" השיבו במשרד הפנים רק כי "הנושא אמור להידון בוועדה עם סיום פגרת הקיץ".

 

חברות הגבייה הפרטיות רשאיות לפרוץ לבית התושב אם הוא לא נמצא בבית ולעקל את רכושו. וגם אם התושב עבר דירה, הן רשאיות להמשיך ולאתר אותו כדי להגיע ולגבות את החוב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x