מספרי מוות
כמה אזרחים נהרגו בקוסובו? כמה נשים נאנסו בגואטמלה? ההתמחות המורבידית של ד"ר פטריק בול היא ספירת נפגעים וגופות באופן מדעי
מילושביץ, שכפר באישומים הללו וטען כי ההרג והנטישה נגרמו מהפצצת כוחות נאט"ו ופעילות ארגוני גרילה, חקר בעצמו את בול, תוך שהוא מנסה להראות כי עדותו מוטית ולא אובייקטיבית, משום שהוא פעיל זכויות אדם שנסמך על עדויות מסולפות של גורמים אינטרסנטיים.
אלא שבול לא הסתמך על שום עדות אנושית. הוא הציג נתונים מפורטים ומתועדים של רישומי מעברי הגבול של יוגוסלביה: מספר ההרוגים, מספר חוצי הגבול לאלבניה, שמות, גילאים, מועדי עזיבה וכו', לצד נתונים על פעולות של צבא סרביה, של כוחות נאט"ו ושל ארגוני גרילה למען שחרור קוסובו. אל כל אלה נלוו גרפים מפורטים, שהראו קשר מובהק בין ההפצצות של הצבא הסרבי לעלייה מאסיבית במספר ההרוגים והנמלטים. הגרפים הראו, למשל, שכאשר הסרבים הכריזו על הפסקות אש זמניות ירד מספר האלבנים ההרוגים והנוטשים לאפס, גם כאשר כוחות נאט"ו הכפילו ושילשו את הפצצותיהם באותו הזמן. כאשר הסרבים חזרו להפציץ, הגיהינום שב להתלקח. במילים אחרות, בול הראה כי טענתו של מילושביץ, שלפיה כוחות נאט"ו ופעילות הגרילה של ארגונים מקומיים הם האחראים להרס, משוללת יסוד, ורמז כי הקשר בין המוות והבריחה לבין פעולות הצבא הסרבי לא יכול בשום אופן להיות מקרי. את הלוגיקה הפשוטה הזאת, שנסמכה על נתונים שתועדו היטב, מילושביץ התקשה לנגח. נשיא יוגוסלביה לשעבר מת לפני תום המשפט, כך שקשה לומר כיצד היתה משפיעה בסופו של יום עדותו של בול על התוצאה הסופית, אבל הסטטיסטיקאי הממושקף שב לביתו בוושינגטון תוך שהוא זוכה לאזכורים מחמיאים בתקשורת ובארגוני זכויות אדם, שראו בו אקטיביסט מזן חדש.
בול (47) מצהיר על עצמו כ"מדען שחשוב לו לספר את האמת בדיוק כמות שהיא". אין לו עניין להיות סטטיסטיקאי שפועל בחלל תיאורטי, משל היה חוקר באוניברסיטה. מצד שני, הוא לא רוצה שתתפסו אותו כפעיל זכויות אדם רגיל, שמרוב דבקות במטרה עשוי לעתים להגזים בנתונים שהוא מציג.
"אני מאמין בלגיטימציה המוסרית של העבודה למען זכויות אדם, שנרמסות מדי יום ברגל גסה, ולא רואה צורך לכער את המציאות עוד יותר. לכן אני קנאי לדיוק", הוא אומר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". במילים אחרות, הוא מעדיף שהנרטיב יהיה משני לנתונים, שהמילה תחסה בצל המספר. לצערו, לא תמיד זה המצב.
מספרים משכנעים ממילים
"אנחנו, ארגוני זכויות האדם, מקצינים לעתים אירועים בגלל הרצון הכן שלנו להצביע על עוולות, או משום שאנחנו נשענים על עדויות שאינן משקפות את התמונה הכוללת", הוא אומר בתשובה לשאלה על "Save Darfur", ארגון שטען כי מספר הנרצחים בדרפור עומד על 400 אלף וספג ביקורת עזה לנוכח ההערכות המקובלות שהמספרים נמוכים באופן משמעותי. "הסיפור עם 'Save Darfur' פגע באופן משמעותי בארגוני זכויות האדם. הלגיטימציה המוסרית שלנו נשענת על האמינות שלנו, ולכן אסור לנו לגרום למתנגדים שלנו להשתמש בה נגדנו".
השיחה בינינו מתקיימת בבית קפה במנהטן, לא הרחק מהמקום שבו התגורר בול כאשר למד לתואר ראשון באוניברסיטת קולומביה. מאז חלפו יותר מ־20 שנה, ובול, שעזב את העיר ללימודי דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת מישיגן ומאז לנקודות אקזוטיות על רחבי הגלובוס, שב אליה מדי פעם לגייס תרומות מפילנתרופים עם המון כסף. אלה כבר מכירים היטב את הבחור העקשן, שמכונה בתקשורת האמריקאית "המתמטיקאי של המוות", "הסטטיסטיקאי של פשעי המלחמה", ואפילו "סופר הגופות", בכתבת פרופיל שפרסם עליו לפני כחצי שנה מגזין "Foreign Policy".
עד כמה נפוצות מניפולציות של ממשלות מחד וארגוני זכויות אדם מאידך על עיתונאים? עד כמה אפשר להאמין לדיווחים בתקשורת על קורבנות?
"ממשלות עושות לעתים קרובות מניפולציות על עיתונאים. ארגוני זכויות אדם לא מבצעים מניפולציות. הם כן מנסים באופן טבעי לשכנע עיתונאים לפרסם סיפורים, אבל מובן שאי אפשר להשוות בין מלכ"ר שרוצה להאיר פגיעה בזכויות אדם והיושרה שלו בדרך כלל אינה מוטלת בספק, לבין ממשלה שמנסה להסתיר אותה. הארגון גם לא יכול לעשות כלום חוץ מלנסות לשכנע את העיתונאי לפרסם סיפור או לא לפרסם נתונים שלהערכתו הם שקריים. ממשלה לעומת זאת גם יכולה לכלוא עיתונאים, לצנזר, להפסיק פרסומים בכלי התקשורת הרלבנטיים ואפילו להרוג עיתונאים".
סופר גופות כמו דגים
הרומן של בול עם "הקוואנטיפיקציה של הזוועה", כשם אחד ממאמריו המפורסמים, החל ב־1991, כאשר היה פעיל זכויות אדם באל סלבדור, שבה ניטשה אז מלחמת אזרחים עקובה מדם. בול הצעיר, רק בן 26, פיתח לבקשת אחד הממונים עליו מודל שדירג את אכזריות קציני הצבא השונים על פי מספר הקורבנות שהותירו אחריהן היחידות שתחת פיקודם. הנוסחאות שפיתח, שזכו לכינוי "מי עשה מה למי", הפכו עד מהרה לכלי מרכזי בעבודתם של ארגוני זכויות אדם.
עד אז היה השימוש בסטטיסטיקה בתחום זכויות האדם מוגבל יחסית ועסק בשאלות רחבות, דוגמת דירוג המדינות הפוגעניות ביותר, ללא פריטה לאירועים מקומיים. אבל הארגונים הבינו כי החלפת הבכי קורע הלב של הקורבנות בנתונים מספריים יבשים, המרת הסיפורים לנוסחה והפיכת העדויות לסטטיסטיקה תורמות לאמינותם בעיני העולם שבחוץ. "אל סלבדור היתה נקודת מפנה, מעבר מסיפורים אישיים, אפילו הרבה מאוד סיפורים, לעדות המונית", אומר בול. "ועדת החקירה הסלבדורית היתה הראשונה להבין שהרבה קולות יכולים לדבר יחד. לאחר מכן, כל ועדת חקירה שהוקמה נאלצה לעשות משהו בסגנון הזה".
מאל סלבדור המשיך בול ליעדים שונים ברחבי הגלובוס - מקומות קשים ואלימים שסבלו לאורך השנים מחורבן והרס שהביאה איתה הלחימה. מדינות כמו דרום אפריקה, האיטי, אתיופיה, פרו, בוסניה, רוסיה, מזרח טימור, סרי לנקה, סיירה לאונה וקולומביה הן רק חלק מהיעדים שבול מציין כשאני מבקש ממנו סקירה של המקומות שבהם עבד באיסוף הנתונים המורבידיים שלו. ואז הוא מתפנה לדבר על אחד המרכזיים שבהם, גואטמלה, שכרעה במשך עשורים תחת מלחמת אזרחים קשה, ושאליה הגיע בול ב־1997 מטעם "ועדת האמת" (The Truth Commission) של האו"ם, שהוקמה כדי לחקור את האלימות הממשלתית, בעיקר נגד בני המאיה.
בול הופקד על המשימה הקשה של אומדן ממדי ההרג במדינה המרכז־אמריקאית הענייה. לשם כך השתמש במודל סטטיסטי שהומצא במאה ה־19 כדי לספור חיות בר, ומוכר בעולם האקדמיה בשם MSE (Multiple System Estimation. אם, למשל, רוצים לדעת כמה דגים יש באגם מסוים, יוצאים לדוג בו ליום אחד, סופרים ומסמנים את כל הדגים העולים ברשת וזורקים אותם בחזרה לאגם. למחרת חוזרים על התרגיל וסופרים כמה דגים נלכדו ביום השני, וכמה חפיפות היו בין שני הימים. המפתח למודל הסטטיסטי הוא במספר החפיפות, וממנו אפשר לחשב כמה דגים יש באגם כולו. המשוואה המדויקת היא: להכפיל את מספר הדגים שנתפסו ביום הראשון במספר הדגים שנתפסו ביום השני, ולחלק את הסכום במספר החפיפות. התוצאה המתקבלת היא, פחות או יותר, מספר הדגים באגם כולו. ככל שיוצאים לדיג פעמים רבות יותר, ולא רק במשך יומיים, התוצאה תהיה מדויקת יותר.
בול עשה את אותו הדבר בגואטמלה: הוא לקח שלושה מאגרי מידע עצומים שאספו ארגונים שונים - ובהם ארגוני זכויות אדם וגופים מטעם הממשלה - ועשה הצלבות בין כל נתוני הקורבנות וזהותם לפי שיטת ה־MSE. בדרך זאת הגיע למסקנה שבין השנים 1978–1996, המחצית השנייה של מלחמת האזרחים במדינה, נרצחו בגואטמלה 132 אלף בני אדם, רבים מהם ילידים בני המאיה. מספר זה היה גבוה פי שבעה מההערכות הראשוניות של ארגוני זכויות אדם. לפי הממצאים שחשף, כ־95% מכלל הקורבנות במדינה נרצחו על ידי הממשלה. פרויקט גואטמלה הפך את בול ל"אחת הדמויות הנערצות בתחום זכויות האדם", כהגדרת "הניו יורק טיימס", שפרסם עליו כתבת פרופיל לפני ארבע שנים וחשף אותו לציבור האמריקאי.
אני מניח שלא עיבוד הנתונים אלא האנשים הם שמניעים אותך.
"כן, אני אוהב עיבוד נתונים, אבל שיהיה ברור, קידום זכויות האדם הוא זה שגורם לי לקום בבוקר. המושג אמת הוא מורכב ולכן הרבה פעמים קשה למצוא את האמת. האמת היא החוויה האישית של הכאב והצער והיגון של אנשים מעונים, של משפחות שכולות ותרבויות מותקפות, אבל האמת היא גם אוסף של נתונים אובייקטיביים, של תצפיות שאמורות להקיף את מכלול החוויות האנושיות. התפקיד שלי הוא לאסוף נתונים ומידע כדי לקדם את האמת, שהיא מכלול החוויות של המעורבים בפרשה".
היה נדמה שעם מעברו של העולם להיות שקוף ושטוח יהיה יותר עניין בהפרות שיטתיות של זכויות אדם, אבל זה לא ממש קורה, והתחושה היא שהעולם המערבי נוקט גישת בדלנות.
"לאנשים אכפת מזכויות אדם, אבל הבעיה היא שהם לא תמיד יודעים מה לעשות עם האכפתיות הזאת. לעתים באמת בלתי אפשרי לצאת כנגד ממשלה כוחנית שמפרה בשיטתיות זכויות אדם, או שגם אם אפשר לצאת נגדה, הפעילות הזאת עשויה להסב נזק יותר מתועלת. הבעיה היא שממשלות מפרות זכויות אדם מאז ומתמיד, ואילו ארגוני זכויות אדם ואמנות בינלאומיות קיימים מ־1948. אני מרוצה לפחות מכך שעד כה ישנה הסכמה בין ארגונים לבין ממשלות על הנורמות הבסיסיות, של מה מותר ומה אסור, וזה הישג עבורנו. אבל כדי שממשלות יפסיקו להפר זכויות אנושיות נצטרך לחכות להערכתי עוד כמה דורות".
בין טכנולוגיה לזכויות אדם
כיום מתגורר בול בסן פרנסיסקו, לא הרחק מעמק הסיליקון שבו ממוקמת Benetech, עמותה שהוקמה על ידי היזם החברתי ג'ים פרוכטרמן ומטרתה לרתום את הטכנולוגיה לקידום מטרות חברתיות שונות. בול משמש סגן נשיא העמותה ואחראי על פיתוח הקשרים בין טכנולוגיה לזכויות אדם.
"בעמק הסיליקון אוהבים את Benetech בשל הרוח השונה שנושבת ממנה בסביבה של חברות הייטק למטרות רווח", אומר בול. "שיתוף הפעולה בין גופים טכנולוגיים לבין ארגונים חברתיים הולך וגובר, כמו גם השימוש של ארגוני זכויות אדם בשיטות מדעיות ובאמצעים טכנולוגיים. כבר היום יש שימוש נרחב של ארגוני זכויות אדם בראיות פורנזיות, בצילומי לוויין ובסטטיסטיקה מתקדמת, משום שרבים מהם מבינים שהתמונה הרחבה היא מאוד מורכבת, וששימוש בעדויות הוא אולי פשוט ואינטואיטיבי יותר אבל בוודאי לא משקף את האמת בצורה המיטבית. היום אותם ארגונים מבינים שכדי להגיע לחקר האמת יש להשתמש בכל האמצעים שיש, גם אם הם מורכבים ויקרים יותר. אין ספק שהתופעה הזאת רק תלך ותתעצם".