להרים את מה שמונח מתחת לאף

מיליארד שקל. זה הסכום שהפסידה המדינה עד כה מכך שמינהל מקרקעי ישראל בחר ב־2010 לא לאמץ את מודל העלאת התמלוגים על החצץ שמופק מהמחצבות בישראל, מחצבות שהמדינה חילקה לחברות שונות ללא מכרז עד שנת 2030. אם הממשלה תמשיך להתנער ממודל העלאת התמלוגים, ההפסד הזה יגדל עוד יותר.

לעומת

המחדל הזה התרחש בקדנציה של שר השיכון אריאל אטיאס, שגם משמש כיו"ר מינהל מקרקעי ישראל. לשר האוצר יובל שטייניץ יש הזדמנות פז - פוליטית וכלכלית - להלום באטיאס ולדרוש ממנו צדק חברתי, לדרוש ממנו להפסיק למרוח זמן, לאמץ את המלצות הדו"ח ולהעלות את התמלוגים על החצץ. זה יהיה ששינסקי בזעיר אנפין.

הדירות לא יתייקרו

למי שחושש שהעלאת התמלוגים על החצץ עלולה להעלות את מחירי הדירות במקום לצמצם את רווח בעלי המחצבות, הרי שמחבר הדו"ח המיוחד, הכלכלן רן חקלאי, סבור אחרת. חקלאי כותב כי "מרכיב חומרי החציבה אינו עולה על 0.5% ממרכיב מחיר הדירה". ומה כן משפיע מאוד על המחיר? 30% ממחיר הדירה הוא מחיר הקרקע - שנמצאת בשליטה מוחלטת ובלעדית כמעט של המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל - ו־20% נוספים הם מסים שהמדינה גובה. במילים אחרות, המדינה משפיעה במישרין על מחצית ממחיר המדינה. יחי ההבדל.

בדיוק משום כך חקלאי אומר כי העלאת התמלוגים על החצץ אינה רק דרך להגדיל את הכנסות המדינה אלא גם לעשות "צדק חלוקתי", כלשונו. הרי אם המדינה תקבל בכל שנה עוד חצי מיליארד שקל נוספים מתמלוגים אלה, היא תוכל להקטין את הכנסותיה ממחיר הקרקע עד לשיעור זה ועדיין לא לאבד כסף. אם תעשה כן, הזוגות הצעירים (וגם כל היתר כמובן) שמבקשים לקנות דירה יוכלו לעשות זאת במחירים שפויים בהרבה. כך המדינה תיקח יותר מבעלי ההון, ופחות מהצרכנים. לפעמים הצדק החברתי מסתתר בין גרגרי החצץ.

להפסיק את שיטת הסלאמי

והערה אחרונה: החצץ הוא רק חצץ. מלבדו לישראל יש עוד כמה משאבי טבע שהיא מחלקת לחברות פרטיות שעושות מהם רווח, מבלי שהמדינה מסדירה את משטר התמלוגים כולו אחת ולתמיד. עד כה הכל נעשה באופן שרירותי, בשיטת הסלאמי החביבה על ממשלות ישראל. המדינה אמנם נזכרה לטפל בהכנסות ממרבצי הגז ובהמשך גם בתמלוגים על כריית האשלג מים המלח, ועל כך יש להחמיא כמובן לשר האוצר, אבל פספסה את כל השאר: פוספטים, מים מינרליים, חצץ, חול, בזלת, נחושת ועוד. בכל אחד מענפים אלה אולי לא מסתתרים תמלוגי עתק כמו בים המלח או בקידוחי הגז, ובכל זאת, אפילו אם מכל אחד מהם ניתן לחלץ כמה עשרות או מאות מיליוני שקלים מדי שנה - כפי שניתן לעשות בענף החצץ - דיינו.

במקום עוד העלאות מע"מ, שר האוצר היה יכול ליטול יוזמה, לקחת בעלות על משאבי הטבע של המדינה ולדרוש ממי שקיבל את הזכות להפיק מהם רווח פרטי לחלוק מעט מהפלא הזה עם הציבור.