$
משפט

"אזהרה חמורה" לאלשיך

כששופטים בכירים טועים, המערכת יודעת להתכופף למענם

ענת רואה 08:2531.07.12

החלטת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס שלא להדיח את השופטת ורדה אלשיך היתה צפויה ובכל זאת הצליחה אתמול לעורר הדים במערכת המשפטית. מערכת המשפט כבר הוכיחה כי יש לה נטייה ליישר פינות כשמדובר בשופטים בכירים שנתפסים בקלקלתם, כך שבמובן זה אין בהחלטה חדש.

 

עם זאת, מידת הגיבוי שהעניק גרוניס לאלשיך, העובדה שמזער והפחית מחומרת החלטת הנציב אליעזר גולדברג בעניינה ובחר להתמקד בוותק שלה במקום במעשים הלא תקינים שביצעה - הצליחה להטריד גם את אלו שמראש חזו שהפרשה תסתיים באזהרה שתתויק בתיק האישי ותו לא.

 

השופטת ורדה אלשיך השופטת ורדה אלשיך צילום: אלכס קולומויסקי

 

הנשיא גרוניס התבסס בהחלטתו על שלושה נימוקים, והמרכזי שבהם לדבריו הוא הטענה שהנציב גולדברג נמנע מלהמליץ לו ולשר המשפטים לפעול להדחת אלשיך. גרוניס כותב כי נתן לכך "משקל נכבד" בהחלטתו.

 

ההסתתרות מאחורי הנציב מביכה ובעייתית. הרי, אילו הנציב היה פועל כפי שגרוניס מצפה ממנו וכותב למשל בהחלטתו כי יש להדיח את אלשיך, הדבר עלול היה להתפרש כניסיון לכפות עמדה על גרוניס והשר נאמן ולהכניס אותם למלכוד שלא יאפשר להם להשאיר את אלשיך בתפקידה.

 

הנציב פעל נכון כשנמנע מלתבל את החלטתו החמורה ב"המלצות" שהוא נעדר סמכות לגביהן, אלא להעבירה כפי שהיא להכרעת המוסמכים. ההסתתרות של מקבלי ההחלטות מאחורי אי־קבלת המלצה מחזקת את המסקנה כי יש לקדם טיפול בהצעת החוק להרחיב את סמכויותיו של הנציב.

 

הנימוק השני של הנשיא גרוניס מתבסס על האמירה שהנציב "לא קבע שהתיקונים שבוצעו ע"י אלשיך לא משקפים את שאירע ונאמר בדיון". לא בכדי משתמש כאן גרוניס בשלילה כפולה, שכן הנציב גם לא קבע את ההפך: שהתיקונים משקפים דברים שנאמרו במהלך הדיון, אך בגלל טעות קלדנית הם לא נכללו בפרוטוקול.

 

גולדברג כתב בדו"ח כי עו"ד רפאל ארגז טען ש"הזדעזע לגלות" תיקוני פרוטוקול שמעולם לא נאמרו במהלך הדיון, ועו"ד חיים ארבל שנכח באולם תמך בו. נציגת הכונס הרשמי מנגד טענה כי "אינה זוכרת" מה בדיוק נאמר. מול אלה עמדה גרסת אלשיך שטענה כי הדברים נאמרו בעל פה, אך הקלדנית לא הקלידה אותם. לנוכח כל אלו קבע גולדברג כי "במצב דברים זה של גרסאות סותרות, אין בידי להעדיף את גרסת כב' השופטת בנושא".

 

גרוניס לעומת זאת מגיע למסקנה כי הנציב קבע רק שהתיקונים לא נעשו בהתאם להוראות הדין ויוצא מנקודת הנחה שהם שיקפו את שנאמר בדיון. בכך ממזער גרוניס את חומרת המעשים של אלשיך והופך אותם למעין פגם טכני.

 

הנימוק השלישי של גרוניס, כי אלשיך היא שופטת שתרמה רבות וכי היא עתידה לפרוש בעוד שנתיים היה צפוי, אך הוא תמוה. ממתי עברם של אישי ונבחרי ציבור והעובדה שהם קרובים לגיל הפרישה מסייעים להם לקבל חסינות כשהם נתפסים בקלקלתם?

בטל שלח
    לכל התגובות
    x