$
19.4.12

מורחים את המומחית

בוקר אחד, כשהקיצה מחלומות טרופים, גילתה היזמית והחוקרת ד"ר תמר טננבוים שהיא מפוטרת מהחברה שהקימה, קרוביה מתנכרים אליה ומכריה משוכנעים שהיא על סף אשפוז פסיכיאטרי. היא חושבת שכל זה תוצאת מזימה של המשקיע הראשי בחברה שלה, שמעוניין לסלקה ולהשתלט על פטנטים יקרי ערך. הבעיה היא שהמשקיע הזה הוא המיליארדר מורי ארקין, ובמאבקה להוכיח שהיא לא משוגעת ולזכות בסטארט־אפ שלה בחזרה היא מסתבכת עוד עוד בסיוט קפקאי

עמיר קורץ 11:0519.04.12

יום שלישי, 24 במאי 2011. קומת הכנסים במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב הומה מבאי כנס הביומד הבינלאומי, האירוע החשוב בישראל ליזמים, משקיעים וחוקרים במדעי החיים. גם ד"ר תמר טננבוים, מייסדת הסטארט־אפ היל־עור מרחובות, הגיעה לכנס. לפי התוכנייה שבידיה, ב־17:30 תחל הרצאתה על התקדמות הניסויים הקליניים במוצר הדגל של החברה, תרופה לפצעים כרוניים וכיבים בעור. באותו לילה היא תכננה לטוס לכנס דומה בבריסל.

 

אלא שהתוכניות השתנו. היא לא ידעה שבתוכנייה העדכנית שהופצה בכנס שמה כבר לא הופיע. היא הרגישה שאנשים סביבה מתלחשים ועיניים ננעצות בגבה - תחושה שליוותה אותה כבר זמן מה. בכיר בבית ההשקעות אנליסט ניגש אליה ואמר: "תמי, שמעתי שמועות במסיבה של אנשי טבע. שתדעי, יזם צריך לדעת מתי לזוז". היא הופתעה, אף על פי שיום קודם לכן דירקטוריון היל־עור החליט על פיטוריה מתפקיד מנכ"לית החברה, הדחתה מחבר המנהלים וניתוק הקשרים עמה. תשובתה ההמומה לבכיר מאנליסט היתה: "לזוז? מה? איזה תיק תופרים לבן אדם?".

 

ארקין. "טענות מצוצות מהאצבע שמטרתן השחרת שמו של ארקין", נטען בכתב ההגנה ארקין. "טענות מצוצות מהאצבע שמטרתן השחרת שמו של ארקין", נטען בכתב ההגנה צילום: בועז אופנהיים

 

בעודה מסתובבת בכנס ואינה מבינה היא פגשה שלושה עובדים בהיל־עור. שלושתם סיפרו לה את מה שכל עובדי החברה, ורבים בענף הביומד, כבר יודעים, וכנראה רק היא לא ידעה. הם סיפרו לה שכולם יודעים שהיא סובלת מהפרעה נפשית. כבר חודשים היא לא מנהלת את החברה בפועל ולא חותמת על המשכורות, סיפרו לה, אלא סתם מגיעה למשרדים. הם סיפרו לה שהיא סובלת מאשליית פרנויה ומטופלת במרפאה פסיכיאטרית, ושבימים אלה משפחתה מתאמת פרטים כדי לאשפזה בחו"ל. פיטוריה מהחברה הפכו רשמיים פשוט כיוון שבהתנהגותה המשונה כבר החלה לגרום נזקים, ואי אפשר היה עוד להעמיד פנים ולאפשר לה להיכנס למשרדים. היא לא מחוברת למציאות.

 

זה שאתה פרנואיד

 

ביום ראשון ייפתח שלב ההוכחות באחד משני המשפטים שטננבוים מנהלת נגד חברת היל־עור ונגד יו"ר החברה, המשקיע העיקרי בה ומי שהוביל את ההחלטה להדיחה, איש העסקים מורי ארקין. "אני לא משוגעת, מימיי לא הייתי באבחון פסיכיאטרי ואפילו ואליום לא לקחתי", היא אומרת ל"מוסף כלכליסט", "יש פה ניסיון לגמור בן אדם. היתרון היחיד שלי פה הוא שהאמת היא זו שבסוף נשארת, ושקר שאתה נלחם בו לא ימשיך לצוף עוד הרבה זמן".

 

פרטי המאבק המשפטי ותחקיר "מוסף כלכליסט" מגלים סיפור מבהיל: הוא מתחיל ביחסים מקצועיים שעלו על שרטון בין בעל הון ליזמית. זמן קצר אחר כך היזמית מתחילה להרגיש שמשהו לא בסדר סביבה. נדמה לה שמעמדה נחלש ושמצותתים לה. היא מתחילה לנהוג בחשדנות, וכתוצאה מכך מעמדה נחלש עוד יותר. ככל שחשדנותה גוברת סובביה סוברים שהתנהגותה פחות הגיונית. וכך המעגל נמשך, ונהפך למותחן שבו לא ברור אם הגיבור הוזה או שהוא באמת קורבן למזימה. לבסוף נדמה ששני הדברים נכונים: מצד אחד רבים ממקורביה של היזמית מתנערים ממנה וטוענים שהתנהגותה הפכה ללא רציונלית ומזיקה; ומצד שני, לאחר הדחתה מהחברה אזהרותיה מתחילות להתגשם, וממצאים חדשים מעלים את הסברה שכמה מחשדותיה הראשונים בדבר ציתות היו נכונים, וממחשבה האישי הועבר־לכאורה מידע לגורמים בחברה.

 

אלון. דאגה לשנות את תוכניית הכנס כבר ביום הפיטורים אלון. דאגה לשנות את תוכניית הכנס כבר ביום הפיטורים צילום: יובל חן

 

קשה להכריע בסכסוך המוזר בין טננבוים וארקין. כל צד הגיע לבית המשפט עמוס במסמכים ופרשנויות לאירועים יוצאי הדופן שהגיעו לשיאם במאי שעבר. אבל ההתחקות אחר פרטי המאבק, שרק הולך ומסתבך, מספקת הצצה נדירה לעולם האגו, הלהט והתככים שבצמרות חברות סטארט־אפ פרטיות, עולם שבו לעתים מיטשטש הגבול בין מסירות לאובססיה ובין שמירה על ערך ההשקעה לכוחנות אכזרית. הפרשה מספקת גם מבט אחר על התנהלותו לכאורה של אחד מאנשי העסקים העשירים והמסתוריים בישראל, משקיע הביומד מורי ארקין, שהונו מוערך ביותר ממיליארד דולר.

 

כשהמיליארדר פגש בממציאה

 

טננבוים (52), דור שביעי בירושלים, אשה דתייה ואם לשלושה, היא רופאה, חוקרת וממציאת פטנטים מוערכת בתחום של מחלות עור וריפוי באמצעות גנים. היא עשתה דוקטורט באוניברסיטה העברית ופוסט־דוקטורט במרכז לחקר הסרטן במרילנד, ארצות הברית, והרצתה וחקרה באוניברסיטת בר־אילן. את היל־עור הקימה ב־2002, בחסות האוניברסיטה ובשיתוף דוקטורנטים שהנחתה. את ההון הראשוני גייסה מחיים קאופמן, דודו של בעלה שופט התעבורה אברהם טננבוים. בתחילת דרכה החברה מנתה ארבעה עובדים שפעלו ממעבדה בבר־אילן.

 

ב־2004 היל־עור עברה לפארק המדע ברחובות. ב־2005 חלה קפיצת הדרך של החברה: הניסויים הקליניים במשחת הריפוי של היל־עור החלו, ובעקבותיהם קרן פיטנגו השקיעה 8 מיליון דולר שהתווספו ל־4 מיליון מקאופמן ומהשקעות של המדען הראשי.

 

וב־2008, כשהחברה כמהה למזומנים כדי להתקדם בניסויים הקליניים, נכנס ארקין לתמונה. זה היה צעד מובן מאליו. ארקין הוא מהשמות הגדולים בישראל בענף הטכנולוגיה הרפואית. בגיל 19 הוא ירש מאביו את יבואנית התרופות הקטנה אגיס, הפך אותה ליצרנית תרופות גנריות מובילה וכעבור שלושה עשורים מכר אותה לחברת פריגו האמריקאית ב־818 מיליון דולר. הוא שלשל לכיסו יותר מ־350 מיליון דולר, ומאז הרוויח יותר מ־100 מיליון דולר מהשקעה מוצלחת במניות בזק, והפך למשקיע סדרתי בחברות טכנולוגיה רפואית וחבר דירקטוריון בכ־20 חברות, רובן בענף. בהיל־עור הוא השקיע 11 מיליון דולר שאפשרו לה לגדול לכ־20 עובדים ולסיים לרשום 25 פטנטים. בתמורה קיבל כשליש מהמניות ומונה ליו"ר, וטננבוים המשיכה לשמש מנכ"לית. "ארקין אמר לי 'אני רוצה שנבנה ביחד אימפריה. תמיד עשיתי גנריקה והחלום שלי הוא לייצר תרופה אמיתית'", משחזרת היום טננבוים, "מתברר שהחלום שלו היה לעשות את זה לבד. זה קורה הרבה בענף הביומד, שמשקיע מעיף את היזם. אבל ככה?".

 

פרשת הדברת המזיקים

 

הצרות נולדו, כנראה, בסוף 2010. רו"ח דליה קליימן, חברת דירקטוריון החברה ואחייניתו של קאופמן המשקיע הראשון, הגיעה אל טננבוים עם הצעה מארקין: ארקין ביקש לרכוש כמה פטנטים שוליים של החברה כדי לשלבם בחברות ביומד אחרות שבבעלותו. "התמורה ממכירת הפטנטים נועדה לספק מזומנים חשובים להיל־עור בלי לפגוע בפעילות העיקרית שלנו", מספרת טננבוים, "שלחנו לו טיוטת חוזה, אבל זה התמסמס אחרי שארקין ביקש להעביר לחברה השנייה שלו גם שתי עובדות מרכזיות של היל־עור. שאלתי אותו מה ההיגיון, הרי המטרה היא לפתח את החברה, לא לצמצם. באותו זמן גם קידמתי מהלך להנפקה לפי שווי של 150–180 מיליון יורו, והעניין עם הפטנטים נשכח".

 

משרדי היל-עור השבוע. טננבוים: "תראה באיזו קלות נשארתי בלי כלום" משרדי היל-עור השבוע. טננבוים: "תראה באיזו קלות נשארתי בלי כלום" צילום: אוראל כהן

 

אבל אז, טננבוים מספרת, החלו לקרות הדברים המוזרים - אלה שבכתב ההגנה של ארקין והיל־עור יפורשו כהתנהגות לא רציונלית ופרנואידית של טננבוים. במרץ 2011 רו"ח קליימן צצה במשרדי החברה והודיעה שמעתה תשמש אשת קשר בין טננבוים לדירקטוריון. "היא אמרה לי 'את צריכה להתרכז באקזיט, אז החלטנו שאני באה לפה לעזור לך בשאר הדברים', ובמהרה דברים התחילו לקרות", טננבוים מספרת. "בהתחלה שמתי לב שמשהו לא תקין בלפטופ שלי. פתאום תיקייה זזה. קראתי אימיילים בבית וכשאני מגיעה לעבודה הם אינם. משהו היה לא הגיוני. אותו הדבר עם הסלולרי. אני בישיבות עם הטלפון לידי, דלוק ולא מצלצל, ופתאום אני רואה שמונה שיחות שלא נענו. גם הרגשתי שיש איזו התנהלות מסביב, משהו קורה. יותר מדי שקט. אנשים כאילו מדברים איתי אבל בעצם מסתירים משהו, מתנהגים בשושו כזה. באתי הביתה ואמרתי לבעלי, משהו קורה שם ואני לא מבינה מה".

 

טננבוים מספרת שהחשד הראשון שלה היה שעובד לשעבר שפוטר מנצל פרצת אבטחה במחשבי החברה. היא הזמינה בדיקה מחברת המחשוב ואבטחת המידע YTS. על הצעת המחיר של YTS נכתב, במעין קוד סרקסטי, כי היא עבור "הדברת מזיקים". אך היא לא העלתה דבר. "הבחור שלהם אמר לי שלפעמים מתגלה במקרים כאלה שזו לא פריצה מבחוץ אלא אנשים מתוך החברה, ושמה שאני צריכה זה חוקר פרטי. הוא גם הנחה אותי לשוחח על זה רק מחוץ למשרדים".

 

טננבוים קראה לבכירים בחברה לשיחה בממ"ד שצמוד למשרדים וסיפרה להם על חשדותיה. כמה וכמה עובדים הרגישו שהחשד הזה מופנה כלפיהם. אחת מהם היתה מנהלת המחקר והפיתוח ד"ר ליאורה בראימן־ויקסמן, שמכירה את טננבוים מאוניברסיטת בר־אילן ועובדת עמה זה 15 שנה. החשד הזה יצר מתיחות רבה בין השתיים. "באחד מימי שישי נסעתי אליה הביתה. זה היה מפגש טעון. אמרתי לה שתמיד אפשר להתחיל מחדש ולחזור אחורה", טננבוים מספרת. היא מספרת גם שמי שקיבלה ממנה עדכונים שוטפים על האירועים המוזרים ושיחות הבדיקה היתה קרובת המשפחה והדירקטורית המקשרת עם ארקין, רו"ח קליימן. "היא עצמה רשמה לי מספר טלפון של חוקר פרטי ואמרה לי להתקשר אליו", טננבוים מספרת. במקביל, היא אומרת, היא המשיכה במגעים לגיוס כספים נוספים לחברה ובאפשרות להנפקה. היא לא העלתה על דעתה כמה מהר כל זה עומד להסתיים.

 

"תמי חוששת מרצח"

 

החוקר שאליו טננבוים התקשרה לבסוף היה רו"ח יהודה בר־לב, מומחה באיתור הונאות והלבנות הון בתוך גופים עסקיים ובכיר בתחום שמכונה "ראיית חשבון חקירתית". "רציתי לבדוק אחת ולתמיד שהכל בסדר עם המידע בהיל־עור, הקניין הרוחני, האימייל שלי והכל. חששתי שכיוון שאני היחידה שמעלה חשדות, בסוף עוד תתגלה בעיה בכספים ויאשימו אותי. אספתי את האנשים, אמרתי להם שאני לא חושדת באף אחד ולא רודפת אחרי אף אחד, ואנחנו פשוט עושים בדיקה אחת של התקינות".

 

הבדיקה האחת הזאת היתה אחת ההחלטות הניהוליות האחרונות של טננבוים. בתחילת מאי, כשבועיים לאחר שרו"ח בר־לב הגיע למשרדים ואסף מידע מהמחשבים, הוציא ארקין זימון בהול לישיבת דירקטוריון. הזימון יצא בערב יום העצמאות, והישיבה זומנה מיד לאחר החג. הנושא, כפי שארקין ניסח אותו, היה: "דיון במבנה הנהלת החברה ובעיות הקשורות בסוגיות ניהוליות". הישיבה עצמה היתה ישיבת הדחה. "חברי הדירקטוריון הבחינו שאת נמצאת תחת לחץ רב", אמר ארקין לטננבוים בישיבה. "עובדים בכירים פנו אלינו וטענו שהם לא יכולים עוד לעבוד איתך. עשינו חקירה אמיתית ובעקבותיה החלטנו לסיים את העסקתך כמנכ"לית". עוד שני דירקטורים אמרו לטננבוים שעובדים בחברה איימו בפניהם שיתפטרו אם תמשיך בתפקידה. טננבוים אמרה שאף טענה כזאת לא הגיעה אליה, ובתום הישיבה החליט הדירקטוריון להוציאה לחופשה בתשלום עד לדיון הבא בעניין סיום העסקתה, ועד אז לאסור עליה להגיע למשרדים או ליצור קשר עם העובדים.

 

טננבוים. "מצדי שיכתבו בשלט על הבית שלי שאני משוגעת" טננבוים. "מצדי שיכתבו בשלט על הבית שלי שאני משוגעת" צילום: מיקי אלון

 

במהלך החופשה התקיימו כמה שיחות טלפון בין עורך דין מטעם טננבוים לבין נציגים מהדירקטוריון. לדבריה, הדירקטורים סירבו לפרט את הסיבות לפיטוריה ורק השיבו "היא יודעת למה", בלי פרטים נוספים, ועם הצעה לפרוש בשקט ובהסכמה, תמורת מינוי ל"יועצת מדעית לדירקטוריון". המגעים נמשכו זמן קצר, שכן פחות משבוע לאחר הישיבה שבה הוצאה לחופשה ארקין זימן ישיבה נוספת בעניינה של טננבוים, הפעם לצורך הדחה סופית.

 

טננבוים לא ידעה שבאותו שבוע קצר, בזמן שהיא ועורך דינה ישבו עם נציגי הדירקטוריון, כמה עובדים הפיצו הסברים יצירתיים במיוחד לסיבת היעדרה. לסיפורים האלה נחשפו עובדות היל־עור דאז, ראש צוות המחקר ד"ר מרינה גרצביין ועובדת הניקיון רחל פסחוב. מאז שתיהן פוטרו, לטענתן כיוון ששמרו על קשר עם טננבוים. "סיפרו לנו שהיא בטיפול פסיכיאטרי ושאסור לדבר איתה כי היא צריכה לנוח", מספרת ד"ר גרצביין ל"מוסף כלכליסט". "היו שני עובדים בכירים שכל יום הגיעו עם סיפור חדש עליה. שני עובדים שהיו איתה ממש מההתחלה. הם סיפרו לנו שהיא סובלת כבר כמה זמן מפרנויה וחושבת שרוצים להרוג אותה, שהיא מפחדת להיכנס לאוטו שלה, שהיא במשך הרבה זמן לא שתתה ואכלה בתוך החברה מחשש שירעילו אותה, שהיא חושדת בבעלה כי הוא מחליף חולצות באמצע היום. הראו לנו גם תלושי שכר שהיא לא חתומה עליהם, כהוכחה לכך שהיא לא בסדר. אמרו לנו שהיא בדרך החוצה, ומזל שזה קורה עכשיו כי היא עלולה היתה לגרום לקריסת החברה. אמרתי לעובדים, הייתם סטודנטים של תמי, היא גידלה אתכם, אתם לא רואים שזה שקר? איך אפשר לעבור על זה בשתיקה? מה פתאום אסור לדבר איתה? אולי אנחנו צריכים לעזור לה?". גם פסחוב נזכרת, "כשאמרתי לעובדים שאני מודאגת מזה שמלכלכים על תמי הם אמרו לי שעדיף שאשתוק".

 

הסיפורים הגיעו גם אל עובדת היל־עור לשעבר ד"ר אינה סולומוניק, שהתקשרה לגורמים בכירים בהנהלת החברה לברר מה קרה לטננבוים. "אמרו לי: 'אל תעשי כלום. אל תתקשרי לתמי ולא לאף אחד אחר. את לא נמצאת כאן ולא יודעת כמה המצב חמור'", מספרת סולומוניק ל"מוסף כלכליסט".

 

"ארקין מנסה לסלק"

 

במוצאי שבת שלפני ההדחה צלצל הטלפון בביתה של עו"ד נרדה בן־צבי ממשרד CBLS. על הקו היה השופט טננבוים, ידידה מספסל הלימודים. "נרדה, יש לנו כאן מקרה חירום, אני צריך שתייצגי את אשתי", אמר. בן־צבי ושותפה עו"ד אורי קסיר לא הצליחו למנוע את ישיבת ההדחה, שנערכה לבסוף ב־23 במאי ושטננבוים השתתפה בה לסירוגין בשיחת ועידה. מיד לאחר הישיבה בוצעו שתי פעולות: הנהלת החברה ביטלה מיידית את החקירה שהוזמנה אצל רו"ח בר־לב והורתה לו להשיב את כל המידע שבידיו, ובמקביל רותי אלון מקרן פיטנגו, שיושבת בדירקטוריון היל־עור ובמקביל עמדה בראש כנס הביומד שנערך באותו שבוע, מחקה את הרצאתה של טננבוים מתוכניית הכנס. טננבוים, מצדה, פנתה לבית הדין האזורי לעבודה וביקשה לקבל צו מניעה זמני נגד פיטוריה. הצו לא התקבל, לאחר שהשופטת אורנית אגסי קבעה שלא נפל פגם מהותי בהליך סיום עבודתה, והוסיפה כי מהסברי החברה השתכנעה שאבד האמון בין טננבוים לבין העובדים והדירקטוריון. בקשתה של טננבוים לערער על ההחלטה נדחתה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. טננבוים, מצדה, החליטה להיערך למאבק משפטי ממושך יותר.

 

פסחוב (משמאל) וגרצביין. "אמרו לנו שאסור לדבר איתה כי היא צריכה לנוח. עניתי: 'אתם לא רואים שזה שקר?'" פסחוב (משמאל) וגרצביין. "אמרו לנו שאסור לדבר איתה כי היא צריכה לנוח. עניתי: 'אתם לא רואים שזה שקר?'" צילום: עמית שעל

 

התביעה הראשונה, לביטול הפיטורים או לתשלום 2 מיליון שקל פיצויים, הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בתביעה טננבוים מאשימה את ארקין בניווט מהלכי פיטוריה. "ארקין מצוי בניגוד עניינים", נכתב בתביעה, "הוא יודע שאם 'יסלק' את התובעת תיסלל דרכו לרוקן את החברה מעובדיה, יועציה וקניינה הרוחני, כך שיוכל להעבירם לחברת מקרוקיור או לחברת עומר טרפיוטיקס - ובכך להשיא את רווחיו".

 

"השמועות שירתו את התוכנית", אומרת טננבוים. "הרי אם יחשבו שהשתגעתי מי יאמין לי כשאתריע שארקין רוצה לחסל את החברה? הכי קל בעולם להעליל על מישהו שהוא לא שפוי ולשרוף אותו".

 

בכתב ההגנה מכנים ארקין והחברה את הטענות "השמצות פרועות ומצוצות מהאצבע", שמטרתן השחרת שמו של ארקין בתקשורת. "אם נלך לשיטתה הקונספירטיבית של התובעת", נכתב שם, "מבקש מר ארקין לרוקן מנכסיה חברה שבה הוא מחזיק 30% מהמניות, ובה השקיע עד היום יותר מ־14 מיליון דולר, לטובת חברות בעלות שווי שוק נמוך בהרבה, שבהן שיעור אחזקותיו נמוך משמעותית. נחוץ היגיון עסקי מעוות במיוחד כדי לפעול בדרך זו".

 

תסריט אימה

 

כתב ההגנה עצמו הוא מסמך מרתק, וכמעט בלתי ייאמן. בלי לנקוב במילים "אי־שפיות" הוא מתאר את טננבוים באופן שמתיישב עם השמועות שהופצו עליה, ושמסביר מאליו מדוע היה חובה לפטרה. הדירקטורים של היל־עור טוענים שאיבדו בה אמון לאחר שסירבה להישמע להחלטות חבר המנהלים והחלה להתנהל באופן "תמוה ומוזר". בפירוט צבעוני מתואר שם כיצד טננבוים האשימה עובדות ותיקות בבוגדנות ובשיתוף פעולה עם מזימות חשאיות והחלה לשלול מהן סמכויות, לדרוש את סיסמאות המחשבים שלהן ולעקוב אחר תנועתן דרך מצלמות האבטחה במשרדים.

 

לפי כתב ההגנה טננבוים טענה ברבים שארקין מנסה להתנקש בה, שעובדים עברו הכשרה בלוחמה פסיכולוגית ומנסים להשפיע על תודעתה, ושאינה משתמשת ברכבה הפרטי עקב חששה לחייה. לפי אחד הסיפורים המוזרים שם, טננבוים נתנה לקליימן מבחנות ובהן קפה שהוגש בחברה ואמרה שלדעתה הוא מורעל. במקום אחר נכתב שהתקשרה לקליימן באמצע נסיעה מירושלים לרחובות, ודרשה ממנה שתשלח נהג חדש "שאפשר לסמוך עליו", תזמין ניידת משטרה ותדאג לאסוף את ילדיה ברכב מאובטח. בהזדמנות אחרת, נטען, אמרה טננבוים לקליימן שבכוונתה להחליף בהדרגה את כל עובדי החברה.

 

תביעתה של טננבוים ל־2 מיליון שקל נענית בתביעה נגדית באותו סכום, שלטענת החברה הוצא שלא כדין, בין היתר על הזמנת בדיקות אבטחה. "כמעט התפרקתי אחרי שקראתי את תסריט האימה הזה, את ההכפשות האלה מאנשים שגידלתי וטיפחתי", אומרת טננבוים.

 

בכתב התשובה שטננבוים הגישה לבית הדין לעבודה היא טוענת שמדובר ב"סיפור עמוס בדיות", שנתפר בדיעבד כדי להצדיק את סילוקה. לדבריה כתב ההגנה מנפח חצאי אמיתות לסיפור זוועה, תוך שימוש יצירתי באירועים שקרו, כגון בדיקות אבטחת המידע שהזמינה, ושזוכים כעת לפרשנות מרחיקת לכת שמלווה בסיפורים מומצאים.

 

היא מספרת שם, לדוגמה, שאכן לא נסעה ברכבה כמה ימים, אבל רק כיוון שהוא היה במוסך ואחר כך בשימוש ילדיה. במבחנות שנתנה לקליימן לא היה קפה אלא קרמים רפואיים שקליימן ביקשה כדי לטפל בטחורים אצל בני משפחתה. "בטח שלא אמרתי שאני חוששת שמרעילים אותי", טננבוים אומרת.

 

סטנדרט או סוס טרויאני

 

במקביל הציגה טננבוים בבית המשפט דו"ח שלכאורה מאשש את חששה המקורי, שלפיו צותתו למחשב הנייד שלה. לאחר פיטוריה טננבוים שלחה את המחשב לבדיקה במעבדתו של אבנר שרון, מומחה לשחזור ואבטחת מידע. שרון מצא עליו שלוש תוכנות לשליטה ובקרה מרחוק, שלפי הדו"ח גיבו אוטומטית את תוכן המחשב לתיקייה בשרתי היל־עור. שרון מצא גם שהתבצעה חדירה בלתי מורשית מרחוק לתוכנת הדואר האלקטרוני של טננבוים וכי לאחר מכן נעשו פעולות טשטוש עקבות, גם לפני פיטוריה וגם אחריהם. "למיטב הבנתי המקצועית הפעולות שגיליתי מהוות חדירה קשה (וייתכן שאף בלתי חוקית) למחשב הנייד", כתב שרון לבית המשפט.

 

בעקבות הדו"ח בית הדין לעבודה הוציא בספטמבר האחרון צו להעתקת כל החומר שעל שרתי היל־עור כדי לאתר את הגורם שביצע לכאורה את החדירה למחשב. המידע הועתק ומאוחסן כעת על דיסק בכספת בית המשפט, אך בעקבות חוות דעת נגדית שהגישה היל־עור, שטענה שגיבוי המידע ממחשבה של טננבוים הוא פעילות סטנדרטית שמקובלת בארגונים וכי אין הוכחה שהתבצעה בפועל חדירה למחשב, החליטה השופטת אורנית אגסי לא לאפשר לטננבוים לקבל לידיה את הדיסק עם החומר. המידע לא אושר לשימוש במשפט. בעקבות זאת הגישה טננבוים בקשה לפסול את השופטת אגסי ולערער גם על החלטתה זו לבית הדין הארצי לעבודה. אם בקשתה תידחה, זו תהיה הפעם השנייה.

 

"עכשיו ארקין יענו נעלב"

 

במקביל לקרב בבית הדין לעבודה טננבוים נלחמת בהיל־עור גם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם היא עותרת בכובעה כבעלת מניות מיעוט בחברה.

 

בסוף יולי דרשה טננבוים מהיל־עור לעיין במסמכים שנוגעים לפעילות החברה, בנימוק שהיא חוששת שלאחר סילוקה ארקין ירוקן את החברה מנכסיה. החברה סירבה בנימוק מפתיע: הון המניות שבידי טננבוים, שעמד אז על כ־5%, אינו מספיק כדי להקנות לה זכות לקבל מידע. במהרה התברר לטננבוים שמיד לאחר בקשתה לעיין במסמכים ארקין, פיטנגו וחיים קאופמן שינו את הסכם ההשקעה של החברה. במה שהיא מכנה "תיקון טננבוים", שונה אחד הסעיפים כך שאחזקות של 5% אינן מספיקות לעיון במסמכי החברה, ודרוש לכך שיעור אחזקות של 7.5% לפחות. "הם ביצעו מחטף כדי לפגוע אך ורק בי ובזכויותיי", היא טוענת בעתירתה לקבלת מסמכי החברה. טננבוים משוכנעת שארקין מוביל מהלך להורדת ערכה של החברה, כדי להכניס אליה השקעות לפי ערך נמוך וכך גם לדלל את אחזקותיה של טננבוים וגם לרכוש בזול את הפטנטים של היל־עור. היל־עור, בכתב התשובה, טוענת שהמשקיעים תיקנו את ההסכם באופן חוקי, "בעקבות התנהלות התובעת, אשר פגעה וממשיכה לפגוע בחברה".

 

כעבור חודשיים הושג סיכום באישור השופט כאבוב, שלפיו החברה תדווח לטננבוים בהתראה של חודש על כל עסקה שנוגעת לקניין הרוחני של היל־עור, למבנה השליטה בה או לגיוסי הון, ותעביר לה את המסמכים הרלבנטיים.

 

אולם בדצמבר טננבוים פנתה שוב לבית המשפט וטענה שהחברה מבזה את הסיכום ומסתירה מהלכים עסקיים שמתרחשים מאחורי הקלעים. עו"ד בן־צבי הציגה בבית המשפט תמליל של שיחה מרתקת בין טננבוים וקליימן, שטננבוים הקליטה. בשיחה קליימן סיפרה לטננבוים שפירמת רואי החשבון BDO העריכה באחרונה את שווי היל־עור בכ־30 מיליון דולר בלבד - כשני שלישים מערכה בסבב גיוס השקעות שנערך ב־2010 ופחות מחמישית מהערך שטננבוים ייחסה לחברה בסוף אותה שנה. קליימן סיפרה שברגע האחרון ארקין סירב לקבל את הערכת השווי של BDO, העלה טענות שונות על הניסויים הקליניים של היל־עור, והודיע שיסכים להשקיע בחברה לפי ערך נמוך בהרבה, של 15 מיליון דולר.

 

הדבר המרתק היה המילים שבהן קליימן תיארה את התנהלותו של ארקין. "הפסימיזם הזה משרת איזושהי מטרה", אמרה, "הדבר הזה מתוזמר. עכשיו מה שקרה זה שהוא יענו נעלב... אז עכשיו הוא לא מוכן לשים (כסף)... ואם אנחנו לא שמים את שלנו אז החברה בעצם הולכת לפירוק עכשיו. זו ההחלטה שהתקבלה כבר, שהיא הולכת לפירוק. רותי (אלון) בסטרס כי גם ההשקעה שלה יורדת לטמיון והיחיד שייהנה מזה זה מורי שיקנה את זה אחר כך מהמפרק בנזיד עדשים... בואי נגיד שבראייה לאחור אני חושבת שברגע שלקחנו אותו בתור משקיע בלענו איזה קרס". עורכי הדין של ארקין והיל־עור טענו מנגד שהטענה אבסורדית ושארקין הוא זה שמנסה להציל את החברה מקשייה, ואף נתן לחברה ערבות אישית להלוואה של מיליון דולר. בבית המשפט גם עלה לראשונה הרעיון שלפיו טננבוים תרכוש את היל־עור באמצעות גיבוש קבוצת רוכשים, תמורת 30 מיליון דולר, ערכה לפי הערכת השווי. טננבוים אף יצרה לאחרונה קשר עם קרן סינית שמוכנה להתחיל בבדיקת נאותות. עם זאת, בינתיים מהלך זה לא מתקדם, ובמקביל החל בסוף מרץ סבב ההשקעה החדש.

 

"חייכם ייהרסו"

 

מתחילת השנה מאבקה של טננבוים במטרה לעיין במסמכי היל־עור רק הולך ומסתבך, ונחשפים עוד ועוד פרטים על מה שהתרחש בחברה מאז פיטוריה. בשיחה מוקלטת שטננבוים ערכה בתחילת מרץ עם ת.ג. (שם מלא שמור במערכת), עובדת שפוטרה מהחברה עקב צמצומים, עולה לכאורה שהמסמכים המעטים שהוצגו בפני טננבוים היו שקריים, והמידע שמופיע בהם על מצב החברה והניסויים הקליניים בתרופות אינו תואם את המציאות. טננבוים טוענת שהשיחה עם העובדת מלמדת שהחברה עצרה את הניסויים בהודו וש־12 קליניקות שאמורות היו לפעול בארצות הברית כלל לא נפתחו, וכי בפועל לא יוצרו די תרופות כדי לבצע את הניסויים. החברה השיבה בבית המשפט שהמסמכים שטננבוים קראה היו נכונים למועד הצגתם, וכי הציעו לה לבוא ולעיין במסמכים נוספים במשרדי החברה, ובתנאי שתחתום על הסכם סודיות - וכי טננבוים סירבה להצעה. החברה טוענת שכל דרישותיה של טננבוים הן למעשה במסגרת ניסיונה להטריד משקיעים ולטרפד את גיוס ההון, ושמבוקשה האמיתי הוא שהחברה תרכוש ממנה את מניותיה במחיר שגבוה מערכן האמיתי. כל פעולותיהם, הם מסבירים, נועדו להגן על החברה מטננבוים ומהתנהגותה "הלא רציונלית וחסרת תום הלב".

קליימן. לא להעביר מידע לטננבוים קליימן. לא להעביר מידע לטננבוים

 

יומיים לפני ערב פסח הורה השופט כאבוב לאפשר לטננבוים להגיע בליווי יועצים למטה החברה ולעיין במסמכים במשך לפחות שמונה שעות רצופות, וזאת כדי שתחליט אם היא מעוניינת להשתתף בגיוס ההון הנוכחי. אלא שעבור טננבוים זה היה מאוחר מדי. הגיוס התבצע שבוע קודם לכן. בעלי המניות הקיימים החלו להזרים לחברה 10 מיליון דולר לפי שווי חברה של 30 מיליון דולר. אחזקותיה של טננבוים דוללו לכ־4% ואחזקותיו של ארקין עלו. שלשום טננבוים ביקשה מבית המשפט לעצור את הגיוס במתכונתו הנוכחית ולאפשר לה לקבל לידיה את מסמכי החברה. היא הציגה שני תצהירים של מומחי ביומד שלפיהם המסמכים שהוצגו בפניה חסרו מידע מהותי, היו מלאי סתירות פנימיות ולא סיפקו את הנתונים שנחוצים למשקיע סביר בחברת ביומד.

 

על המסמך המטריד ביותר שהוגש לבית המשפט המחוזי חתומה ד"ר גרצביין, שפוטרה בחודש נובמבר, כחצי שנה אחרי הדחתה של טננבוים. בתצהירה היא נוקבת בשמותיהם של שני בכירי החברה שערב פיטוריה של טננבוים החלו להפיץ את השמועות שלפיהן היא סובלת מבעיה פסיכיאטרית. עוד היא כותבת שחברי דירקטוריון הגיעו למשרדי החברה וייעצו לעובדים לשמור מרחק מטננבוים "כדי לאפשר לטיפול להצליח". גרצביין טוענת שהיא ופסחוב איבדו את משרתן כיוון שלא שעו להמלצת המנהלים.

 

גרצביין כותבת שלאחר פיטוריה של טננבוים נערכה ישיבת עובדים שניהל חבר הדירקטוריון פיני אורבך, שגם מנהל את השקעות הפארמה של ארקין בישראל. לפי תצהירה, אורבך אמר לעובדים: "בדירקטוריון יושבים אנשים עם כוח וכסף, ואם עובדים ישמרו על קשר עם טננבוים חייהם ייהרסו. לא רק הקריירה, אלא גם חייהם האישיים, שלהם ושל בני משפחותיהם. המשפחה שלהם תצטרך לשלם חצי מיליון דולר פיצויים". כך, כותבת גרצביין בתצהירה, אמר אורבך לעובדים. אורבך הגיש לבית המשפט תצהיר נגדי ובו טען שמדובר בשקרים, וכי באותה ישיבה הבהיר לעובדים בפשטות שבעת שיחות עם טננבוים חלה עליהם חובת הסודיות הרגילה, מאחר שטננבוים כבר אינה עובדת בחברה. "מעולם לא איימתי על עובדים ולא מנעתי מאנשים לשוחח עם התובעת. ככל הידוע לי מעולם לא נאמר או נרמז מטעם הנתבעים כי לתובעת בעיות פסיכיאטריות", הוא כותב בתצהיר. גרצביין עצמה פוטרה בנובמבר, וטענותיה מהתצהיר מופיעות כבר בתמליל השימוע בשיחות הפיטורים שלה ושל פסחוב, שמעידה על אותם איומים. מתמליל השימוע עולה שבכירת החברה בראימן־וקסמן שהיתה נוכחת בשימוע לא הכחישה שאורבך הזהיר מהשלכות שיהיו על מי שיעביר מידע לטננבוים. טענתה של בראימן־וקסמן בשימוע היתה שזו איננה סיבת הפיטורים, ושמדובר בצמצומים נדרשים.

 

גרצביין ממשיכה וכותבת שכשבועיים אחרי פיטוריה של טננבוים ארקין הגיע למשרדי החברה וביקש לבחון רכישת פרויקטים ופטנטים של החברה בתחום האקנה, רפואת העיניים ופסוריאזיס. לעובדים הוסבר שמטרת רכישת הפטנטים היא להזרים לחברה כסף שיאפשר לקדם את פיתוח מוצר הדגל, המשחה לפצעים כרוניים. "למיטב הבנתי, דובר במכירת חיסול של הפרויקטים העתידיים של היל־עור", היא כותבת בתצהיר.

 

"היצור מהארי פוטר"

 

טננבוים משוכנעת שארקין מנסה לחסל את החברה ולהעביר את עובדיה והפטנטים שלה לחברות האחרות שלו. הראיה לכך, מלבד הקיפאון בניסויים וצלילת השווי, היא העובדה שכרגע אין מדען שעומד בראש החברה. ד"ר מייק סבולינסקי, הרופא האמריקאי ששמו מופיע באתר החברה כמנכ"ל, שימש בתפקיד רק למשך כמה שבועות בשנה שעברה, וחזר לארצות הברית לאחר שהתמוטט ואושפז בבית חולים. על כיסא המנכ"ל יושבת מאז לא אחרת מאשר קליימן, אותה קרובת משפחה וחברת דירקטוריון ש"באה לעזור" במרץ 2011 ונהפכה לעדה מרכזית לטענות על התנהגויותיה הלא־רציונליות לכאורה של טננבוים. קליימן, רואת חשבון, סירבה להתראיין ל"מוסף כלכליסט" או למסור תגובה בשם היל־עור, והפנתה אותנו לעורכת הדין של החברה ומשקיעיה, יונה גושן־גוטשטיין. גושן־גוטשטיין אמרה כי ארקין והחברה מסרבים לנהל את הויכוח מעל דפי העיתון וכי את טענותיהם השמיעו בפני בית המשפט.

 

טננבוים אינה מתנסחת ברוגע. כשמאזינים לשטף הדיבור שלה ולכניסתה לפרטים קטנים, אפשר לרגע להבין את תחושת חוסר הביטחון שאולי שררה במשרדי היל־עור בתקופה שבה חשדה שמישהו מתוך החברה מבצע עבירות של ביטחון מידע. הלהט שלה מובן, אבל הוא גם זה שהופך את הסיפור למסובך יותר. הסיבוך הזה היה אולי מה שסקרן גם את הבמאי יוסף סידר, ששמע על הסיפור, הגיע לאחד הדיונים בבית המשפט והאזין לו מהספסלים.

 

אחרי הכל, יש משהו מאוד דרמטי בפרשה הזאת, ובמקום הלא קל שבו טננבוים נמצאת עתה. "עבדתי 15 שנה כדי שיהיה לי אקזיט קטן. זה כל החיים שלי, החסכונות שלי, הבייבי שלי", היא אומרת, "ותראה איך בקלות נשארתי בלי כלום תוך שמכפישים את השם שלי. בכל מקום שאני הולכת מסתכלים עליי: היא בסדר? היא לא על כדורים? היא לא סובלת מפרנויות? ולא אכפת לי שארקין יחשוב שאני משוגעת, מבחינתי שזה יהיה כתוב בשלט על הבית שלי. אני מדמה את ארקין לסוהרסן, היצור מספרי 'הארי פוטר' ששואב את הנשמה של הבן אדם. איך אפשר לקחת אדם שעד הרגע האחרון ניהל חברה, לקח אותה למשאים ומתנים, העלה את הערך שלה, ולהפוך אותו למשוגע? זה מפחיד".

 

וכמו בסרט, גם כאן צף לו מהעבר משפט שאולי מרמז על התקדמות העלילה. באמצע 2010 טננבוים היתה פעילה מתוקשרת במחאה של תושבי ירושלים נגד הרכבת הקלה בעיר. בראיון למקומון "ידיעות ירושלים" היא אמרה, בהקשר של הרכבת: "כשאת מתחילה מאבק את צריכה לצאת מההנחה שבטוח תנצחי. אחרת תתייאשי. ככה זה בהייטק וככה זה במאבקים ציבוריים". 

 

לעוד כתבות של עמיר קורץ

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x