$
משפט

תיקון 16 לחוק החברות מגיע לבית המשפט הכלכלי

בעל מניות בחברה, שהחזיקה באמצעות חברה־נכדה שטח בנווה צדק, טוען כי מנכ"ל החברה־האם גרף לכיסו מיליונים לאחר שתיווך בעסקת מכירת הנכס לחברה אחרת. לאחרונה הגיש בעל המניות בקשה לגילוי מסמכי העסקה, שמעמידה במבחן את אחת מהוראות תיקון 16 לחוק החברות

משה גורלי 08:4004.04.12

תיקון 16 לחוק החברות נועד להגביל את בעלי השליטה בחברות ולחזק את בעלי מניות המיעוט. התיקון השתלב היטב ברוח המחאה, שגרסה כי בעלי השליטה מנצלים את החברות שלהם כדי לעשוק את בעלי המניות מקרב הציבור. לכן ביקש התיקון, לתת למיעוט יכולת גבוהה יותר בקבלת החלטות בחברה על חשבון בעלי השליטה.

 

אחד הסעיפים בתיקון, סעיף 198א לחוק החברות העוסק בתביעה נגזרת, ייבחן בקרוב בבית המשפט הכלכלי. תביעה נגזרת מאפשרת לבעל מניות, דירקטור או נושה להגיש תביעה בשם החברה נגד נושאי המשרה שלה "במקרה של חלוקה אסורה" - שם קוד לתרמית וחלוקת שלל פסולה. הבעיה: תביעה כזו אמורה להתבסס על מסמכים שלתובע אין בדרך כלל גישה אליהם.

 

לכך נועד התיקון: להקדים גילוי מסמכים לאישור התביעה הנגזרת - שתי בקשות הנתונות לשיקול דעת בית המשפט. "הסעיף שולב בחוק מתוך הכרה בצורך של בעלי מניות לקבל מידע כדי לשמור על זכויותיהם. לכן קובע הסעיף פרוצדורה מיוחדת של בקשה לגילוי מסמכים טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת", כותב עו"ד גיל רון בשם שמואל שקדי, אחד מגיבורי הפרשה שבפנינו, בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה לשופטת רות רונן מבית המשפט הכלכלי.

 

 צילום: עינת לברון

 

"מדובר בבקשה חריגה ותקדימית", השיב לו עו"ד אייל רוזובסקי, שמתייחס לסעיף עצמו כ"חריג לעקרונות הגילוי בדין הישראלי". רוזובסקי מייצג את משה גבריאל, שכלפיו מופנות הטענות של שקדי להפקת רווח פסול בעסקה מורכבת, שננסה לתמצת את עיקריה.

 

האם, הנכדה והמנכ"ל

 

גבריאל הוא מנכ"ל החברה הציבורית אינטרקולוני השקעות ובעלים של חברה בשם ליבר טאוור. לאינטרקולוני חברה־נכדה בשם אינטרקולוני טאוורס. הסבתא שולטת בנכדה, דרך שרשור, ב־40%.

 

הנכדה מכרה לליבר טאוור אופציה לרכישת מתחם טאוורס בנווה צדק ב־10 מיליון שקל. גבריאל - בכובעו כליבר טאוור - העביר הלאה את האופציה לחברת אביב בנווה צדק תמורת 36 מיליון שקל. במרץ 2011 מומשה האופציה, והמתחם נמכר לאביב תמורת 200 מיליון שקל. בינואר 2012 הגיש שקדי בקשה לגילוי מסמכי העסקה.

 

שקדי הוא בעל מניות בחברה־האם, ולכן עולה השאלה האם יש לו בכלל זכות להגיש תביעה נגזרת בשם הנכדה נגד נושאי המשרה שלה, לאחר שזו נעשקה כביכול ב־36 מיליון שקל ששולמו לחברה הפרטית של גבריאל? השאלה שבפנינו אף מורכבת יותר: האם הוא יכול להגיש בקשה לגילוי מסמכים נגד כל המעורבים בעסקה? שקדי ורון דורשים את מסמכי העסקה מ־14 משיבים, שמצדם הצטיידו במיטב פרקליטי הצמרת: אייל רוזובסקי, רלי לשם ממיתר, עופר צור ואורלי טננבאום מגורניצקי, תמר תורג'מן מפישר בכר חן, יונתן שרמן ושאול ברגרזון.

 

קבלת הבקשה, והאפשרות להגיש תביעה נגזרת לאחריה, יהוו תקדים שבמסגרתו תיחשף חברה פרטית בפני תובעים רחוקים שכלל לא מחזיקים במניותיה. הבקשה מעוררת סוגיה הנוגעת ליחס שבין חברות ציבוריות לפרטיות: האם בעלי מניות מהציבור שהשקיעו בחברה־האם זכאים לחשוף סימני שאלה בעסקאות שנעשו בחברות פרטיות שהציבור מחזיק בשרשור? לעניין זה כדאי לזכור את התקדים שקבעה ועדת האכיפה המינהלית ברשות ניירות ערך שקנסה את מבטח שמיר, אייפקס ותנובה. במקרה זה נקבעה הפרה בכך שחברה ציבורית, מבטח שמיר שהנה אחת השותפות בתנובה, לא כללה בדו"חותיה את דו"חות תנובה הפרטית. המשמעות היא החמרת הפיקוח על חברה פרטית שמכניסה חברה ציבורית כבעלת מניות. על הגל הזה מבקשים שקדי ורון לעלות.

 

עו"ד עופר צור עו"ד עופר צור צילום: איתן טל

 

הדין בישראל טרם הסדיר את מעמדה של "התביעה הנגזרת הכפולה" - תביעת בעל מניות בחברה־האם בשם החברה־הבת. עו"ד רון מבקש הרחבה מתביעה נגזרת כפולה (אם־בת) לתביעה נגזרת משולשת (אם־נכדה). פסקי דין מחוזיים הכירו, במקרים חריגים, באפשרות התביעה הכפולה. זאת כאשר האם שלטה ב־100% מהבת. הרציונל במקרה כזה, טוען רוזובסקי, הוא ש"אין גורם ניטרלי המחזיק במניות החברה־הבת לבד מהחברה־האם. כאשר החברה־הבת מוחזקת הן בידי החברה־האם והן בידי אחרים, מוסר החשש שמא נפגעו זכויות החברה, היות שבעלי מניותיה (הנוספים) ודאי שומרים כי לא יאונה לה כל רע".

 

"עד היום לא הותרה בישראל הגשת תביעה נגזרת משולשת", מסכם רוזובסקי. עורכי הדין צור וטננבאום, המייצגים כמה דירקטורים בחברה־האם, חוזרים לדיני החברות המסורתיים: "היחידה שיכולה להגיש תביעה בגין נזק שנגרם לה בגין העסקה היא החברה־הנכדה. הזכות להגשת תביעה נגזרת בשם חברה מוקנית אך ורק למי שהנו 'בעל מניה' או דירקטור בחברה־הנכדה". לכן לטעמם יש לסלק את הבקשה על הסף, היות שלשקדי אין בכלל מעמד להגיש תביעה נגזרת.

 

עו"ד רון מבקש מבית המשפט לדלג על המחסום הזה, בגלל רוח תיקון 16 ומתווה העסקה "החשוד": "המנהל הכללי לא צריך ליטול לידיו הזדמנויות כאלה ולגרוף לעצמו רווחי עתק על חשבון החברה", טוען רון, שמצביע על ניגוד עניינים, פעולות בחוסר תום לב של המנכ"ל, קיפוח בעלי מניות והפרת חובת זהירות מצד האורגנים שאישרו את העסקה. "בסופו של דבר", הוא כותב, "עומד בפנינו רוכש, חברת אביב, שהיה מוכן להוציא סכום בסיסי של 236 מיליון שקל תמורת מתחם טאוורס. הסכום הקבוע נחלק באופן שהחברה־הנכדה, בעלת הנכס, קיבלה 200 מיליון שקל, ואילו המנכ"ל של החברה קיבל 36 מיליון שקל... הוא סחר בזכויות החברה־הנכדה, תוך הסבת פגיעה אנושה לשווי מניותיה... בעוד שלחברה נבע רווח של כ־24 מיליון שקל, למנהל הכללי שלה נבע רווח של 36 מיליון שקל".

 

"גבריאל פעל כשורה"

 

צור וטננבאום מתקוממים נגד ההנחה המובלעת שרווח גדול מעיד על תרמית. לדבריהם, העסקה עברה את כל האישורים והובילו אותה בעלי השליטה בחברה־הנכדה דוד ועדי עזרא, "מה שכשלעצמו מעיד על היותה של העסקה ראויה, הוגנת, וככזו המגלמת את התמורה הגבוהה ביותר שניתן היה להשיג לנכס". לטענתם, הסיבה לתמורה הגדולה שקיבל גבריאל היא הסיכונים שנטל והשבחת הנכס שמכר בסופו של יום לחברת אביב.

 

שקדי מכוון את טענותיו לכל עבר אפשרי - האם, הבת, הנכדה, ליבר טאוור, דירקטורים בחברה־האם והאחים עזרא. צור וטננבאום טוענים על הירי המסיבי נגד שורת משיבים, שכל מטרתו "להלך אימים" ומכנים אותו "'מסע דיג' אסור ופסול" ו"שימוש לרעה בהליכי משפט".

 

רוזובסקי: "בעל מניות לא זכאי לקבל מידע פנימי של החברות־הבנות והנכדות. סעיף 198א הסדיר מקרה מיוחד, שבמסגרתו יזכה בעל המניות למידע שברגיל הוא לא זכאי לקבל. ההרחבה מכוח הסעיף לגבי חברה־בת ונכדה חייבת להיעשות באופן מפורש בחוק", אחרת מוטב שביהמ"ש יימנע מלפתחה בפסיקה.

  

המחלוקת המשפטית: האם בעל מניות מיעוט זכאי למידע על חברה־נכדה?

 

סעיף 198א לחוק החברות מאפשר לבעל מניות מיעוט בחברה, הרשאי להגיש בשמה תביעה נגזרת נגד נושאי משרה בה, לבקש גילוי מסמכים על הנעשה בחברה טרם אישור התביעה. הסעיף הנו חדשני, נגזר מתיקון 16 לחוק החברות שנכנס לתוקף בשנה שעברה, וטרם נידון באופן נרחב בפסיקה.

 

הסוגיה המשפטית שבפנינו ייחודית גם מאחר שבמקרה הנידון מתבקש גילוי המסמכים לא של אותה חברה, אלא של החברה־הנכדה שלה. הוויכוח בין הצדדים נוגע לשאלה האם בית המשפט יכול להרחיב בדרך פרשנית את גילוי המסמכים שבסעיף גם לחברות־בנות ונכדות, או שהרחבה כזאת אינה אפשרית היות שאינה מצוינת באופן מפורש בחוק.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x