הדירוג הסביבתי של חברות ציבוריות - מסע יחסי ציבור
בדירוג שפרסם המשרד להגנת הסביבה אין את הקריטריונים החיוניים למדידת פעילותן של החברות בתחום. הנזק שעלול להיגרם מפרסום מידע שגוי על חברות ישראליות שעומדות בסטנדרטיים בין לאומיים, עתיד להיות חמור וחסר תקנה
לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה את מה שכונה על ידו "דירוג סביבתי" של חברות ציבוריות. הדירוג, כך דווח: "יספק למשקיעים גישה למידע סביבתי אמין על חברות ציבוריות בהן הם משקיעים, כדי שיהפוך לכלי בניתוח חברות להשקעה". אלא שמעיון במסמך עולה כי מדובר במסע של יחסי ציבור ולא
הדירוג מבוסס על צעדי אכיפה שנקט המשרד להגנת הסביבה נגד החברות. אין בו הקריטריונים החיוניים למדידת פעילותן של החברות בתחום איכות הסביבה. כך לדוגמה, התוצר הסופי של הדירוג אינו מבחין בין תחומי עיסוקן של החברות, היקפן, השפעתן הפוטנציאלית על הסביבה או כמות המזהמים שהן פולטות לסביבה.
באופן מפתיע, הדירוג אפילו אינו עוסק בשאלה האם החברות הללו מקיימות את עיקר פעילותן בישראל. דירוג שכזה, אינו עומד במבחן הקשר ההכרחי שבין האמצעי - הדירוג, לבין התכלית המוצהרת שלו - הערכת הסיכון הפיננסי של החברות המדורגות. התוצאה היא לא רק משחק סכום אפס, אלא גם החמצה של הזדמנות נדירה לתמרץ חברות ציבוריות לשפר את ביצועיהן הסביבתיים.
איל ניתן לכמת סיכונים סביבתיים?
סיכונים סביבתיים קשה לכמת. זוהי מלאכה מקצועית ומורכבת הכוללת מעורבות של מומחים מתחומים ודיסציפלינות שונות. לכן, טוב יעשה המשרד להגנת הסביבה אם ילמד מהניסיון שנצבר בתחום זה במדינות ה- OECD.
במדינות אלה קיימים מדדים מקובלים הבוחנים את כל פעילות החברה. מדדים אלה מחולקים בדרך כלל למספר משתנים ומשווים בין חברות מאותו תחום פעילות. תמונת המצב אודות ביצועיה הסביבתיים של הפירמה נמדדת לאורך שנים, ומשקפת שורה ארוכה של מדדי ביקורת שתכליתם למדוד את פוטנציאל השיפור של החברה ביחס לעצמה וביחס לחברות אחרות מאותו מגזר ובאותו סדר גודל.
לא כך בישראל. נדמה שאין אנליסט המכבד את עצמו, שיתחשב בדירוג המעמיד בשורה אחת תאגיד בין לאומי ענק כמו כימיקלים לישראל, המעסיק אלפי עובדים על פני למעלה מ-10 אתרים בארץ ועוד רבים אחרים בחו"ל, בכפיפה אחת עם חברה מקומית קטנה, הפועלת באתר בודד או שלפעילותה מעט ממשקים סביבתיים.
זהו דירוג המתיימר לשקף סיכונים סביבתיים אבל עושה שימוש בכלי שכלל אינו מבטא סיכון. בנוסף יש מקום להדגיש, שאין קשר בין הפרת הוראת דיווח או רישום לבין קיומו של סיכון סביבתי, בוודאי לא כזה שמתלווה אליו סיכון פיננסי.
אם רק בישראל לא תהיה אמת מידה שיטתית, אחידה ומקובלת להעריך ולהשוות בין חברות לפי רמת הביצועים הסביבתיים שלהן, התוצאה תהיה שחברות בעלות סיכונים סביבתיים משמעותיים יוצבו בראש הרשימה ולהפך. אם כך ייעשה, הציבור לא יפיק שום תועלת באמצעות הדירוג. לעומת זאת, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מפרסום מידע שגוי על חברות ישראליות שעומדות בסטנדרטיים בין לאומיים, עתיד להיות חמור וחסר תקנה.
הכותב הוא עו"ד ממשרד עמית פולק מטלון; שימש בעבר יועץ למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה
