הון אנושי: תה ואורז במוזיאון

תחרות מוצר השנה הפכה זה כבר למסורת: תחרות שנערכת ב־28 מדינות, שבכל אחת מהן יושבת ועדה שבוחנת בקפדנות את מידת החדשנות של מוצרים חדשים ואחר כך מעבירה אותם לבחירת הציבור. אלא שהשנה, בניגוד לשנים קודמות, הציבור הישראלי החליט שחדשנות לא כל כך מעניינת אותו - הוא רק רוצה שיורידו לו את המחירים.

חדשנות זה אולי מגניב, אבל למי מאיתנו יש כסף לשלם על הגבינה החדשה "מה־עז", שבכל פעם שאני מכניס אותה לסלסילת הסופר שלי היא מוצאת משם על ידי זוגתי, שמחשיבה אותה למותרות אצלנו, במשפחת מעמד הביניים.

האירוע נערך באופן מסורתי במוזיאון תל אביב, והחלק הכי חשוב בו הוא המינגלינג שלפני הטקס. בעבר הצחיקה אותי העובדה שישנם אנשים שכל עיסוקם בחיים זה להיות אחראים על מוצרים כמו קוטג' או טמפון עם מוליך דיגיטלי. אבל אחרי הקיץ הזה אני מבין שכל האנשים האלה יושבים בעצם על פצצה חברתית מתקתקת, ושכל החלטה פזיזה שלהם עלולה לגרום להתפרצות גל המחאות הבא.

צבי ויליגר עם רמי לוי. אין דגים, יש מסים צילום: עמית שעל

קחו לדוגמה את מנכ"ל סוגת, הצעיר השרמנטי בעל המבטא הצרפתי הכבד ג'יל גמון, שאיתו ערכתי שיחה מפוהקת על מחיר האורז. לפני כמה שנים קפצו מחירי האורז ב־50% והעולם שתק. אולי זה מה שגרם לחברות רבות אחרות לחשוב שכך יהיה גם עם העלאות המחירים שלהם. כששאלתי אותו מדוע בעצם מחיר האורז בשמים הוא נזעק. "אני יכול לומר לך שאנחנו מביאים את הסחורה הכי טובה בעולם. מי שיותר זול מאיתנו מביא סחורה פחות טובה. לא העלינו את המחירים קרוב לשנתיים, אף על פי שהיו עליות בעולם", סיכם.

עוזי פרץ, שמופקד על ניהול המותג הפרטי של שופרסל, דווקא אמר לי שגם סוגת וגם שופרסל מייבאים את האורז שלהם מאותו מקום, ושהאורז שלהם ממש לא נחות אבל הם מסוגלים למכור אותו במחיר זול יותר מסוגת. "לדעתי", אמר, "הצרות מתחילות רק בגלל המיסוי בישראל. לא מבינים, לדוגמה, שכאשר מחיר הדלק עולה גם האוכל מתייקר. אבל רק אנחנו סופגים את כל הריקושטים".

אלי גידור, סמנכ"ל השיווק והסחר של שופרסל ומי שנחשב האיש החזק ביותר ברשת, הוסיף: "כולם מדברים על ריכוזיות במשק אבל הריכוזיות לא אצלנו, אלא אצל כמה חברות מזון שמחזיקות 60% מהשוק".

את גידור פגשתי כאשר שוחח ארוכות עם רמי לוי, ואז הופיע אבינועם ברוג, ואמר: "אני אלשין עליכם לממונה על הגבלים עסקיים". לוי מיהר להגיב: "מה פתאום, אנחנו לא מדברים על עסקים אלא על טיוטות שעומד להגיש מבקר המדינה בנוגע לאשכנזי". מלצר שאחז מגש שעליו כוסות מרק הציע אחת לברוג, ואני שאלתי אם הוא אוהב מרק עוד מהקיבוץ. ברוג השיב: "אצלנו בקיבוץ המרק תמיד הגיע קר לחדר הילדים". שאלתי את ברוג אם הוא ואחיו, שר הביטחון אהוד ברק, נפגעו מהלינה המשותפת, והוא אמר: "שמעתי על כאלה שנפגעו מהלינה המשותפת, אבל אנחנו היינו הילדים הכי חזקים ושולטים בקבוצה, כך שזה לא השפיע עלינו".

לזאב וורמברנד, מנכ"ל מגה, סיפרתי שאני מנוי לניוזלטר "צרכנות נבונה" של אבן יהודה, שבה עורכים תושבי המקום השוואת מחירים בין המרכולים, והשבוע יצא שדווקא המחירים במגה בעיר, שהוקמה על חורבותיה של הצרכנייה המיתולוגית של המושבה, הם היקרים ביותר. "זה לא נכון", אמר וורמברנד. "באזור אפשר לקנות גם במגה בול, שם יותר זול".

וורמברנד הפנה אותי אל צבי ויליגר, מבעלי וילי פוד, כדי שזה יספר לי איך חסמו את יוזמתו לייבא מוצרי חלב. ויליגר אמר: "לא הסיקו כלום מוועדת טרכטנברג. אתה יודע למה יש מסים אדירים על טונה? כדי להקל על הדייגים בכנרת. אתה מבין, אין דגים בכנרת, אבל יש מכסים כדי להקל עליהם. קח לדוגמה את מחיר שמן הזית. אתה יודע שאין מספיק שמן זית בארץ? אבל כדי להגן על החקלאים יש מכסים עצומים". הוא הפנה אותי לשלום זיידלר, המנכ"ל והבעלים של ויסוצקי שקנתה את זיתא, שאמר: "זאת הפעם הראשונה שאני נתקל בלובי החקלאי ואני חייב לומר לך שמעולם לא נתקלתי בגוף כל כך חזק, שבגללו מחירי שמן הזית לצרכן הם עצומים. זאת פשוט מאפיה".