• תפריט
8.3.12

אמי תמיד הבהירה: "קניית ספר קודמת לקניית בגד"

עו"ד תמר גולן מספרת: "לנו לא היה כסף. בילדותי היה לי סט אחד של בגדים שכיבסו לי בערב וגיהצו בבוקר כדי שאוכל ללכת איתו לבית הספר"

עו"ד תמר גולן, בעלת המשרד תמר גולן ושות'. בת 67, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת ברמת אביב

 

"נולדתי בארץ לאירנה, ילידת פולין, ולבנימין, יליד רוסיה הלבנה. אמא היתה בת מפונקת לסבי מרדכי, אדם עשיר, בעל מפעל לשמנים וסבונים. אמי התרגלה לחיות עם כרכרה, מנקות ועוזרות, ואפילו נשים מיניקות. כשסבי עלה לארץ הוא התיישב בעמק חפר, קנה קרקע חקלאית ומצא את עצמו מגדל ירקות, מטפל בלול תרנגולות, בעל חמור ועזים. סבי היה איש משכמו ומעלה, שהסתגל למצבו החדש במהירות, אבל תמיד הקפיד על גינוני כבוד ודרש שאפנה אליו בגוף שלישי, 'הוא' ולא 'אתה'. אני זוכרת שכאשר נסענו עם החמור והעגלה לבית הכנסת וקראתי לו 'אתה' בטעות - הוא לא דיבר איתי שבת שלמה.

 

"לאמא היתה אחות צעירה שהתאהבה בחייל בריטי יפה תואר במלחמת השחרור ועזבה איתו את הארץ. את שתי בנותיהם הטבילה לנצרות, ואמי תמיד תלתה את האשם ברמת החיים של המשפחה בפולין: 'ראשית הדרך של אחותי לנצרות היתה במינקת הנוצרייה שהביאו לה'.

 

"למרות עושרו של סבי, לנו לא היה כסף. בילדותי היה לי סט אחד של בגדים שכיבסו לי בערב וגיהצו בבוקר כדי שאוכל ללכת איתו לבית הספר. אחר הצהריים ירדתי עם אותו זוג מכנסיים נפוחים של אתא לשחק בחצר. לבגדים לא היה כסף, אבל ספרים היו בבית מקיר לקיר - אמא הבהירה תמיד ש'קניית ספר קודמת לקניית בגד'. היו לנו כל ספרי אלתרמן, האנציקלופדיה העברית ועוד, הם עלו אז הון תועפות.

 

1944. תמר גולן, בת חצי שנה, עם אמה אירנה ואחותה נורית, בת ארבע, תל אביב 1944. תמר גולן, בת חצי שנה, עם אמה אירנה ואחותה נורית, בת ארבע, תל אביב

 

"כמו אמא פולנייה טובה, אמי פיתחה קריירה רק אחרי שגידלה אותנו, בגיל 55. היה לה עסק לשלטי פרסום על מעקות ביטחון. לא היה לה רכב, והיא כיתתה רגליה בחולות של תל אביב ובאוטובוסים כדי להגיע למפרסמים כמו עלית ברמת גן או טמפו בנתניה. אבי, בעל מוסך, היה אמון על הפרנסה ועבד כמעט עד יומו האחרון. הוא היה יוצא מהבית לפני שהתעוררנו וחוזר מאוחר בערב, עייף מאוד. הוא היה אבא טוב, אבל חרד מאוד. הייתי בצופים ותמיד היו לי חברים, וזה מאוד הלחיץ אותו. כשיצאתי בערב הוא תמיד אמר לי: 'לא אלך לישון עד שתחזרי'. זה היה לי קשה, כי הייתי ילדה עצמאית. באחת הפעמים שאבי חיכה לי במקום שבו האוטובוס הוריד אותי אחרי טיול כל כך כעסתי, שאמרתי לו: 'חזור הביתה, אני אלך לבד'. הוא מת בגיל צעיר, כשהייתי בת 24. לדעתי לא היה לו יום אחד של שמחה בחייו.

 

"בגיל 14 זכיתי בתחרות חיבורים שהנושא שלה היה 'מה תרצה להיות כשתגדל'. היה לי כושר רטורי מגיל צעיר והיה לי ברור שאני רוצה להיות עורכת דין. לפני שעסקתי בדיני עבודה הייתי עורכת דין במשטרה, אבל פחות אהבתי את התחום הפלילי, שיש בו פחות מקום ליצירתיות, והוא גם נראה לי מסוכן. באחת הפעמים שלקחתי את ילדיי ללונה פארק הופיעו שני נאשמים שחקרתי אז, ליטפו את הראשים של ילדיי ואמרו לי: 'איזה ילדים חמודים יש לך'. באותו רגע החלטתי שאני עוזבת את התחום וחיפשתי את דרכי בתחום האזרחי. באירוע אחר חקרתי את שמוליק קראוס, והגיעו לתת עליו עדות אריק איינשטיין וג'וזי כץ. זה היה הדובדבן שבתפקיד, כמה פעמים כבר זוכים בתחום הפלילי לכאלה חקירות?". 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x