$
דעות

לתת שיניים להמלצות הריכוזיות

המלצות הריכוזיות מסורבלות ולא יעבדו בשטח. כדי שהן יצליחו, צריך לפשט אותן לחוקים ברורים

עו"ד עמירם גיל 07:3706.03.12

תפוח האדמה הלוהט של ועדת הריכוזיות מגיע בימים אלה לשולחן הממשלה ולכנסת. האתגר הגדול הניצב בפני השרים וחברי הכנסת הוא לתרגם את ההמלצות המורכבות לתקנות ולחוקים, שיהיו פשוטים, ברורים ויעילים ככל הניתן. אין מדובר במשימה קלה בפרט בכל הנוגע להמלצות לגבי חברות הפירמידה במשק.

ההמלצות בנושא חשוב זה לוקות בסרבול, וספק אם יישומן במתכונת הנוכחית יוביל לשינוי אמיתי בשוק ההון.

 

הנה הסרבול כולו על רגל אחת: הוועדה ממליצה לאסור בתוך ארבע שנים על חברות ציבוריות להחזיק במבנה פירמידאלי שבו שלוש קומות ומעלה. קודם לכן יידרשו חברות בקומה הרביעית ובקומה השלישית להבטיח רוב לדירקטורים בלתי תלויים ולדירקטורים חיצוניים בדירקטוריון. הדח"צים ימונו באישור האסיפה הכללית מבלי להביא בחשבון את קולות בעל השליטה או מי שיש לו עניין אישי במינוי.

 

הוועדה גם ממליצה לאסור על חברות ציבוריות חדשות להחזיק בקומה שלישית בפירמידה וקובעת, שבחברות קיימות תהיה חובה למנות לקומה השנייה בפירמידה דח"צים בהיקף של שליש מהדירקטוריון ובהליך מינוי מיוחד באסיפה הכללית. חברה המעוניינת לבצע עסקה עם בעל עניין תוכל לבחור האם לקיים "הליך תחרותי" שבו ייבחנו עסקאות חלופיות, או שמא לגלות לציבור מדוע העדיפה להתקשר דווקא עם בעל השליטה.

 

אם המסקנות היו באמת מובילות לשיפור המצב בשוק, הסרבול עוד היה נסבל, אולם סביר להניח שהוא יספק פרנסה לעורכי דין, רואי חשבון ופרשנים - מבלי לשנות כמעט דבר לציבור. כאשר כ־80% מהחברות מוחזקות על ידי בעלי שליטה, אין כמעט רלבנטיות למספר הקומות בפירמידה שכן הכוח ממילא מרוכז בידי מעטים כבר מהקומה הראשונה וגם במורד השרשור.

גם הסתמכות על דח"צים לא תוביל לפתרון המיוחל. לפי מחקרים עדכניים, כמעט 99% מהחברות במשק מחוברות לרשת מרכזית אחת באמצעות קשרי דירקטורים, המכהנים במקביל במועצות המנהלים של כמה חברות.

 

לאור זאת, נראה שהצעד המתבקש כעת הוא להשתמש בהמלצותיה של ועדת הריכוזיות כתשתית שממנה יש לצקת כללים ברורים יותר לגבי המותר והאסור בשוק ההון. כללים אלה יחולו בין אם בעל השליטה חולש על פירמידה בת שתי קומות, שלוש או ארבע, ויסדירו מראש נורמות בדבר "עשה" ו"אל תעשה" מבלי להסתמך באופן עיוור על הדירקטורים או על גילוי מצד החברה.

 

ניתן להמחיש טענות אלו באמצעות כמה עסקאות בעלי עניין מפוקפקות מהשנים האחרונות. אחת מהן היא העסקה שבה נמכרה גנדן תיירות לאי.די.בי כדי לגלגל לציבור את הפסדיה של ישראייר, וכן העסקה שבה רכשה נכסים ובנין את חלקה של כור בבניין HSBC תמורת שווי שנוי במחלוקת. ספק רב אם "הליך תחרותי" או גילוי היו מונעים אותן.

 

כדי להתמודד באמת עם העסקאות הללו, יש להסמיך את בית המשפט הכלכלי לפקח עליהן. בית המשפט אף יוסמך למנות מומחה מטעמו, שיעריך את שווי העסקה עבור הצדדים מבלי להסתמך על חוות הדעת שסיפק בעל השליטה. צעד כזה עשוי להתברר כיעיל לנוכח הניסיון שצבר בית המשפט בשנים האחרונות בהליך דומה לאישור דיבידנדים חריגים.

 

בנוסף, יש להסדיר בחוק פיקוח ציבורי על מינוי דח"צים, לרבות דרישה שיעמדו בתנאי סף מחמירים ושיפגינו היעדר תלות בבעל השליטה. הקמת מאגר דח"צים על ידי ועדה ציבורית ובהתאם לתנאי כשירות ראויים תעניק, אפוא, "שיניים" להמלצות לגבי הפיקוח על הפירמידות.

 

במקום לאמץ באופן עיוור את המלצות הריכוזיות, או לחלופין להכניס בהן הקלות נוספות לטובת בעלי השליטה, מתבקש שהדרג הנבחר יוביל פתרונות אמיתיים. פתרונות כאלה יקלו על הריכוזיות יותר מאשר התפלפלות לגבי מספר הקומות או קביעת פרוצדורות מסורבלות, שכוחן יפה בעיקר על הנייר.

 

הכותב משמש מרצה למשפטים וראש תחום שוק ההון במכון לאחריות תאגידית שבמרכז האקדמי למשפט ולעסקים

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x