העיקר לא להגיע להסדר

בשנה האחרונה ניהל נוחי דנקנר כמה משאים ומתנים למכירת נכסים משמעותיים שחלקם צלחו וחלקם לא. בכלל תעשיות היה ברור שאין הרבה ברירות: דנקנר חייב למכור.

קרן ויולה היתה הראשונה שנכנסה למו"מ והציעה שווי של 3.8 מיליארד שקל, שאותו הצליחה להוריד ל־3.5 מיליארד שקל. מיד

כת"ש תומחרה במו"מ ב־3.5 מיליארד שקל ומשאב לבדה ב־2.5 מיליארד שקל. בתקופה שבה חברות רבות נסחרות מתחת לשוויין, הדבר עשוי להצביע על שווי ריאלי גבוה יותר של כת"ש.

ההזדמנות פוספסה

היחסים בין דנקנר ללבנת לא היו טובים לאחרונה כמו בעבר. סביר להניח שלשמועות על מתיחות ביניהם על רקע ההפסדים בקרדיט סוויס ואירועים אחרים, היה גם בסיס שהעמיק בתחילת המו"מ כשלכל צד טענות כלפי משנהו. סביר להניח שלפרידה יש עוד צדדים מלבד ההסבר של קבוצת לווים, אבל האווירה בטקס החתימה היתה נינוחה יותר, בעיקר בין אברהם (בונדי) האב, בן ה־88 לבין דנקנר. דנקנר, שרגיל לקיים את טקסי ההעסקאות שלו במשרדי אי.די.בי, קיים הפעם את הטקס ברמלה במחווה לבונדי.

בדומה לדנקנר, גם משפחת לבנת החזירה את ההשקעה באי.די.בי בדיבידנדים שחילק הקונצרן. ליציאה לעצמאות צפוי להיות מחיר של חשיפה תקשורתית במקום חסות בצל של דנקנר שקיבל את התהילה - אך גם משך את האש.

במידה מסוימת, משלם היום דנקנר מחיר על ההחלטות שקיבל בתקופת הגאות של 2010. דנקנר לא ניצל את התקופה הזו למימוש נכסים והורדת המינוף האדיר של אי.די.בי, והחמיץ הזדמנויות למכור נכסים במחיר טוב יותר. דנקנר שחזה בזמן את המשבר ב־2008 ונהנה ממנו, לא חזה את המשבר השני, וגם לא את האווירה הציבורית והרגולטורית שהביאה לפירוק הפירמידות.

חוקים חדשים

דנקנר מתמודד במגרש חדש עם חוקים חדשים, ושופט וקהל עוינים. בשנים הראשונות של אי.די.בי בראשותו הרגולציה היתה נוחה בהרבה מהזווית של אנשי העסקים. היום הוא נתקל בבנקים שנכנסו למחנק אשראי ועצרו את ההלוואות, שוק מפוחד שמתבצר בבונקר משלו עקב שלל הסדרי החוב והתספורות, רשות ני"ע קשוחה, וגם תקשורת ביקורתית מתמיד. מיחזור חוב, שעליו התבססה הפעילות של אי.די.בי, הפך לדבר בלתי אפשרי.

במגרש הזה מפגין דנקנר עד עכשיו נחישות שמקורה ככל הנראה בהחלטה, שכל עוד הוא יכול לשלם, הוא יעשה כל מהלך אפשרי כדי שאי.די.בי תחזיר את חובותיה. בניגוד לאנשי העסקים אחרים, הוא לא מימש נכסים זניחים, אלא את הקרם דה־לה־קרם של עסקיו. הוא ניגש ומימש בצעד ראשון את מכונת המזומנים החזקה ביותר בקבוצה - חברת משאב - שהניבה רווחים של 1.66 מיליארד שקל מ־2004 ועד הרבעון השלישי של 2011.

המימושים הקודמים במכתשים אגן ובפאנדטק צפויים לאפשר לאי.די.בי להחזיר את חובה ב־2012. כמו כן המיזוג הקרוב בין דסק"ש וכור, ושורת הנכסים התזרימיים כמו סלקום ושופרסל יכולים לסייע לדנקנר לעבור את השנה וחצי הקרובות. בעוד כשנה אי.די.בי תהיה עם פחות זרועות מזו שאנו מכירים כיום, וחברות נוספות יועמדו למכירה. עד אז דנקנר תלוי בהתאוששות של קרדיט סוויס מהמשבר, ואם זה לא יקרה, דנקנר ימשיך לממש - ובלבד שלא ייאלץ להיכנס לגל התספורות האחרון.