$
סביבה

מעקב "כלכליסט": האם ניצול המים המינרליים מצריך פתרון יצירתי יותר ממס?

חברות המים המינרליים מוכרות במחיר מופקע משאב שהן קונות בזול מהמדינה. לאחרונה דנים בממשלה בהטלת תמלוגים על הענף, כמו בשוק האשלג או הגז הטבעי. אלא שפסיקת בג"ץ מ־2010 מאותתת שעדיף פשוט לייקר את המים לאותן חברות

לאחרונה עלה על סדר היום של הממשלה נושא הגדלת חלקו של הציבור במשאבי טבע, באמצעות הטלת תמלוגים על חברות המרוויחות משימוש במשאבים ציבוריים. אחרי ששנת 2010 הוקדשה להעלאת המיסוי על גז טבעי ונפט, ו־2011 נחתמה בסימן העלאת התמלוגים שמשלמים מפעלי ים המלח על הפקת אשלג, יבחנו השנה במשרדי הממשלה אפשרות להטיל תמלוגים על חברות נוספות המשתמשות במשאבי טבע ליצירת רווחים, ביניהן חברות המים המינרליים.

 

אלא שעיון בפסיקת בג"ץ בנושא, שניתנה לפני כשנתיים, מצביע על בעייתיות המיסוי, ומעלה הצעה לקביעת תעריף מיוחד שישים סוף למצב שבמסגרתו צרכנים רוכשים מים מינרליים במחיר של פי אלף מהמחיר שמשלמות על חומר הגלם חברות המים.

 

בג"ץ: "שאלות לא מעטות על מדיניות ניהול משק המים"

 

בסוף אוקטובר, בדיון שנערך בלשכתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, סיכמו נציגים ממשרדי הממשלה הרלבנטיים כי "יש להידרש לשאלת גביית התמלוגים בגין השימוש במים מינרליים ואופן הסדרתו ועיגונו. בעניין זה ייקבע דיון המשך". מבדיקת "כלכליסט" עולה כי הדיון בנושא טרם נקבע, אף שחלפו שלושה חודשים. לפני כחודש נדרש גם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן לנושא ופנה לראש הממשלה בדרישה להקים ועדה ציבורית לבחינת השימוש במשאבי טבע בישראל, בהם מים מינרליים, כך שניצולם ישקף נכונה את חלקו של הציבור ברווחים. מלשכת ראש הממשלה טרם התקבלה תגובה.

 

 

עד שנושא מיסוי חברות המים המינרליים יצלח את הסחבת במשרדי הממשלה, מצא "כלכליסט" כי על רקע פסיקה ישנה של בג"ץ עשויה להיות בעייתיות בהטלת תמלוגים בענף המים המינרליים, מה שייאלץ את משרדי הממשלה לפתרון חלופי בנושא.

 

ב־2008 הגישה האגודה הישראלית לצדק חלוקתי עתירה לבג"ץ בטענה כי מכירת המים חזרה לציבור, שהוא בעצם בעליו של המשאב, מנוגדת לחוק ודורשת הסדרה. במרץ 2010 דחה בג"ץ את העתירה וקבע כי "החברות אינן בעלות רישיון הפקה על פי חוק המים אלא במעמד של צרכן תעשייתי. הסדר זה אינו בלתי חוקי, אף כי הוא עשוי לעורר שאלות לא מעטות הנוגעות למדיניות ניהול משק המים".

 

בניגוד לחברות הכורות בעצמן מחצבים השייכים למדינה ונדרשות לשלם עליהם תמלוגים, חברות המים המינרליים קונות את חומר הגלם, המים, מחברת מקורות, בדיוק כמו צרכנים תעשייתיים אחרים. כל עוד חברות המים המינרליים מוגדרות כצרכן תעשייתי, המשתמש במים לשם ייצור מוצר, גם אם המוצר הזה הוא אותם מים, בג"ץ סבר שאין סיבה להתערב בנעשה.

 

"חברות המים המינרליים מקבלות את המים כתעשייה אך הן לא כמו כל מפעל שמשתמש במים כאמצעי ייצור. זה כמו שחקלאי ימכור מים שהוא קונה בתעריף מוזל", אומר עו"ד ליאור צמח, שייצג את האגודה לצדק חלוקתי בעתירה. הפתרון שמציע צמח הוא יצירת קטגוריה רביעית של צרכני מים, שתתווסף לקטגוריות הקיימות (תעשייה, חקלאות וצרכנים ביתיים) ותקבל תעריף גבוה יותר משלה.

 

לדבריו, "מצבן המיוחד של חברות המים המינרליים לא מוסדר בחוק. נכון היה לפתוח מכרז על מכירת המים האלה או לקבוע להם תעריפים אחרים. יש ליצור סקטור נפרד בחוק המתייחס למים המיועדים למכירה. בתשובה לעתירה רשות המים מסרה שהיא שוקלת להסדיר את העניין הזה".

 

שוק המים המינרליים מגלגל כ־400 מיליון שקל בשנה

 

בפסיקתם התכוונו שופטי בג"ץ לשיטה שבמסגרתה מקבלות חברות מי עדן ונביעות את המים שהן מבקבקות ומוכרות. הן פשוט מקוטלגות כצרכן תעשייתי, בדיוק כמו כל מפעל שמשתמש במים לצרכים תעשייתיים. כך הן משלמות מחיר של 6 שקלים לקוב (אלף ליטר), כמחצית ממה שמשלמים צרכנים על מי הברז הביתיים. המים שמקבלות החברות שונים ממי הברז רק בשני היבטים: הם נטולי תוספים והאזור שבו ממוקם המפעל ניזון ממקור מים טוב יותר מהממוצע הארצי.

 

מפעלים רבים יכולים לבקש מחברת מקורות אספקת מים ללא תוספים, כך שתיאורטית מפעל נעליים הנמצא סמוך למפעל מי עדן בקצרין יכול להשתמש לצרכיו באותם המים שחברת מי עדן מבקבקת.

 

רק עין גדי שואבת את המים בעצמה במסגרת הקצאה של רשות המים ועל כך היא משלמת היטל הדומה לתעריף המים התעשייתי. אפשרות הקידוח העצמאי פתוחה לכל חברה המעוניינת בכך. מסידור זה נהנות חברות כמו בזן והתעשייה האווירית, וגם חלק מתאגידי המים.

 

שוק המים המינרליים המקומי מגלגל יותר מ־400 מיליון שקל בשנה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x