$
משפט

ניתוח "כלכליסט": קושרים את כלב השמירה

התיקון שזכה לכינוי "חוק ההשתקה" מקפיץ את גובה הפיצוי הניתן ללא הוכחת נזק, ומאיים בסנקציה של 1.5 מיליון שקל על כלי תקשורת שלא יפרסם תגובה במלואה. כך רוצים הפוליטיקאים לצנן את המוטיבציה של התקשורת לבצע את מלאכתה. כתבה שלישית בסדרה

משה גורלי 08:2220.12.11

התיקון לחוק לשון הרע, שזכה לכינוי "חוק ההשתקה", הוא איחוד בין שתי הצעות: של ח"כ מאיר שטרית (קדימה) ושל ח"כ יריב לוין (ליכוד). שטרית, שיזם את התיקון המאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק ב־1998, פשוט הקפיץ את התעריף מ־50 אלף שקל ל־300 אלף שקל (וכפל הסכום במקרה של פרסום בכוונה לפגוע). את התיקון המשמעותי יותר תרם לוין, שמבקש לחייב את המפרסם לאפשר לנפגע "לפרסם את תגובתו המלאה על הפרסום בתוך זמן סביר...", ואם היו כמה נפגעים "תינתן אפשרות נאותה לכל אחד מהם לפרסם את תגובתו המלאה, אלא אם כן הסכימו לפרסם תגובה משותפת". הסנקציה למקרה שבו הנפגע אינו מקבל את האפשרות להגיב - "להסמיך את בית המשפט לפסוק פיצויים בסכום שלא יעלה על 1.5 מיליון שקל".

 

עוד בנושא:

 

 

 

בדברי ההסבר ההצעה מנומקת בצורכי "הרתעה" דרך הכיס. בפרפראזה על האמרה הידועה של הקולונל הבריטי האנטישמי בארקר: "את העיתונים, כמו את היהודים, צריך להכות בכיסם". זאת, בניגוד לממצאי מחקר שנערך בארה"ב, שלפיו רוב הנפגעים מדיבה מעוניינים בטיהור שמם באמצעות תיקון או התנצלות בסמוך למועד הפרסום.

 

ההפגנה ליד כיכר הבימה בת"א נגד התיקון לחוק לשון הרע ההפגנה ליד כיכר הבימה בת"א נגד התיקון לחוק לשון הרע צילום: יריב כץ

 

מאחורי ההצעה מסתתרות מטרות ראויות - להגן על שמם הטוב של נפגעים תמימים, לחנך את התקשורת להקפיד לקבל תגובות ולסייע לה להיפטר מיוהרה ומרשלנות. חוק לשון הרע נועד לאזן בין ערכי חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין ההגנה על שמו הטוב של אדם. במקרה של התנגשות בדמות תביעת לשון הרע, מוטלת מלאכת האיזון על השופטים.

 

פטיש גדול מדי 

לא האזרח הקטן עומד לנגד עיניהם של יוזמי ההצעה

 

המחוקקים שטרית ולוין מבקשים לצייד את השופטים בפטיש גדול - סמכות לפסוק 300 אלף שקל ללא הוכחת נזק, 600 אלף שקל אם הוכחה כוונה לפגוע ובמקרה שלא התבקשה תגובה - עד 1.5 מיליון שקל. מדובר בכסף גדול, אפילו על אפס נזק.

 

מאחורי המטרות הראויות מסתתרים אינטרסים קטנים וסכנות גדולות. לא "האזרח הקטן" עומד לנגד עיני יוזמי ההצעה, אלא הם עצמם - הפוליטיקאים. התיקון נועד להערים קשיים בלתי מתקבלים על הדעת שיצננו את המוטיבציה של התקשורת לבצע את מלאכתה.

 

בעוד שדעת הקהל התמקדה בהעלאת הפיצוי ל־300 אלף שקל, התיקון המשמעותי יותר הוא זה שמאיים על התקשורת בסנקציה של 1.5 מיליון שקל על אי־בקשת תגובה ואי־פרסומה במלואה. מוקש זה מטריד את נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר. "עניין התגובה שייך לתחום האתיקה נטו. זה לא עניין לחוק", אמרה דורנר. "הצעת החוק מדברת על 'מלוא התגובה'. האם הגיוני לחייב עיתון ימני כמו 'מקור ראשון' לתת לזהבה גלאון שני עמודים, או ש'הארץ' ייתן לאיתמר בן גביר שני עמודים לפרסום מלוא תגובתו? ומה אם התגובה עצמה לא נכונה? וגם הסנקציה על אי־קבלת תגובה, 1.5 מיליון שקל, היא בלתי מידתית. ומה על תגובה בשידור חי? על זה לא חשבו".

 

דוגמה לבעייתיות של פרסום מלוא התגובה רואה דורנר בהתנצלות לשלדון אדלסון, שנכפתה על ערוץ 10 לא מכוח החוק אמנם, אבל מסיבות אחרות, גרועות אף הן. "אובר קיל", מגדירה דורנר את ההתנצלות, "נאמר בה ששלדון אדלסון הוא כליל השלמות. האם בדקו את זה?".

 

נזק הנובע מכוונה טובה 

הכלים לפסיקת סכומים גבוהים קיימים ממילא

 

הצעת שטרית להעלאת הפיצוי ללא הוכחת נזק ל־300 אלף שקל מגיעה אמנם מהמרכז השפוי של קדימה, שאינו חשוד במוטיבציות של גורמים ימניים או דתיים לדכא את חופש הביטוי. אבל אפשר לזרוע נזק גם מכוונות טובות שאינן נגועות בשיקולים זרים. הצעת שטרית היא בעיקר מיותרת. האם עומד מאחוריה מחקר אמפירי שמעיד כי בתי משפט פוסקים פחות מדי? ובעיקר, חמקה משטרית האינפורמציה שבתי המשפט פוסקים, כבר מזמן, סכומים הגבוהים אפילו מ־300 אלף שקל. זאת, מפני שהשופטים, במקרים המתאימים, מסווגים את הנזק כפגיעה ממשית בשם הטוב, ולא תחת "נזק לא ממוני". כך, מזכירה דורנר, נפסקו לנתן שרנסקי 1.2 מיליון שקל על פגיעה בשמו הטוב (על ידי ד"ר יולי נודלמן), וזה היה בדצמבר 2003, בלי התיקון של שטרית.

 

לכן, מה שנותר מהצעת שטרית הוא המסר המרתיע והאיתות לשופטים לפסוק לחומרה סכומי עתק. האם זה מה שצריכה הדמוקרטיה הישראלית בתקופה שבה התקשורת, ברובה, נאנקת תחת לחצים כלכליים? הכלים לפסיקת סכומים גבוהים קיימים גם בלי הרוח הגבית של שטרית.

 

התבשיל יהפוך לדיאטטי 

יש למנוע את הפיכת העיתונים לבמה לפרסום תגובות

 

ד"ר תהילה אלטשולר־שוורץ, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מצביעה על סכנה נוספת לדמוקרטיה: "לפיצויים גבוהים בשל הוצאת לשון הרע יש אפקט מצנן על העבודה העיתונאית. עלול להיווצר מצב שבו רק תאגידי תקשורת בעלי כיס עמוק, שאינם חוששים ממכה כלכלית כבדה בעקבות פרסומים אלה או אחרים, יהיו מוכנים לקיים עיתונות נושכת וחוקרת. נוסף על כך, ההצעה אינה מבחינה בין כלי התקשורת והיא מאיימת גם על הבלוגוספרה. זהו חסם כניסה המעודד ריכוזיות בשוק התקשורת".

 

הצעת החוק, מסכמת אלטשולר־שוורץ, אינה ראויה: "היא מפעילה שוט כלכלי על שוק הרעיונות ועל היכולת לבצע תחקירים עיתונאיים. לאור המצב המשפטי הקיים, היא גם מיותרת לנוכח הלכת שרנסקי. היא מהווה ניסיון להצר את צעדיהם של אמצעי התקשורת, ושולחת מסר של חוסר אמון במערכת המשפט. שלחתי ללוין הצעה חלופית - לעגן את זכות התיקון לעובדות לא נכונות ולהסיר לגמרי את הסכומים הנקובים בהצעת החוק".

 

ההערכה היא שהתבשיל שיותקן לקריאה שנייה ושלישית יהיה דיאטטי יותר: הסכומים של שטרית יקוצצו באופן ניכר. התיקון המחייב קבלת תגובה וסנקציה דרקונית עקב אי־פרסומה "במלואה" יעבור רביזיה משמעותית, "אחרת יהפכו עמודי העיתונים ותוכניות התחקירים לבמה נרחבת לפרסום תגובות", אומרת אלטשולר־שוורץ, "ללא קשר להיקף הפגיעה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x