השר יחקור? השר יטמון את ראשו
אותו שר שהורה "לחקור את הנהג" דווקא חשב לפני כשנתיים שיש לאפשר הפרדה בין המינים באוטובוסים
14:1718.12.11
שר התחבורה ישראל כץ הוציא הודעה שכנראה נועדה להרגיע את הרוחות סביב מה שמכונה "הדרת נשים". השר הורה לפתוח בחקירת נסיבות האירוע שהתרחש ביום שישי האחרון, במהלכו סטודנטית נדרשה על ידי נוסעים חרדים לשבת מאחור באוטובוס. "משרד התחבורה יבדוק האם נהג האוטובוס של אגד פעל בניגוד
על פניו טומן שר התחבורה את ראשו בחול. הרי ברור לכל בר דעת כי נהג אגד, מוכשר ככל שיהיה, אינו יכול להתמודד לבד מול המון זועם - במיוחד כשמדובר בנושא בעל רגישות חברתית עצומה, ששר התחבורה או חבריו לממשלה לא טורחים לתת עליו את הדעת. כמה זה פשוט להטיל את כל כובד המשקל על אותו נהג אגד מסכן. מההודעה אפשר אפילו לחשוב שהכל מוסדר כמו במדינה נורמלית בתקנות, ורק אותו נהג סורר יכול להיות שלא נהג לפי התקנות.
ההיסטוריה של הנושא ארוכה בהרבה, למרות שהוא הגיע לתודעת הציבור רק לאחרונה. בשנת 2007 הגישו המרכז לפלורליזם יהודי וקבוצת נשים עתירה נגד משרד התחבורה ואגד. במרכז העתירה עמדה הפרדה בין נשים לגברים במה שכונה "קווי מהדרין" - קווים אשרהחלו לפעול הלכה למעשה, כך על פי העתירה, כבר לפני 12 שנה.
"בתום ארבע שנות דיונים אין חולק על כך שהמציאות הזאת - בהיותה מוכתבת וכופה - אינה חוקית", קבע השופט אליקים רובינשטיין בהחלטה של בג"ץ מחודש ינואר האחרון. אבל ההחלטה של בג"ץ היתה רק חלק אחד מהניסיונות להסדיר את העניין.
ועדה בראשותו של נחום לגנטל, מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר, שנקראה "הוועדה לבחינת הגברת השימוש בתחבורה ציבורית בקרב המגזר החרדי", היתה זו שהמליצה בשנת 1997 לאפשר הסדרי הפרדה. במאי 2008 מינה שר התחבורה ועדה נוספת, "לבדיקת הסדרי ההסעה בקווים של המגזר החרדי", הפעם בראשות מנכ"ל חדש - אלכס לנגר. המסקנה של אותה ועדה היתה כי "התכלית ומידתה של ההפליה הנובעת מן ההפרדה המבוקשת כהסדר מדינה אינן ראויות". אותה ועדה קבעה אף כי הסדר "וולונטרי" (כלומר, אם אותן נשים יסכימו להפרדה) אינו ראוי.
שר התחבורה אגב, אותו שר שהורה "לחקור את הנהג", העביר את התייחסותו לבג"ץ בינואר 2010. שם נכתב כי יש לאפשר לאגד לתלות שלטים שיסבירו את העניין "כמו גם בקשה מהנוסעים לשבת בהפרדה בין המינים". השר חשב באותו הזמן כי יש לאפשר הפרדה כל עוד לא מופעלת כפייה או אלימות.
השופט רובינשטיין, שנבחר ככל הנראה לכתוב את פסק הדין בגלל שהוא יושב על ה"כיסא הדתי" בבית המשפט העליון, היה מזועזע מכל הנושא. "לא לכל פרקטיקה תרבותית קבוצתית יש ליתן מקום", כתב באותו פסק דין. "לא תמיד יש להתייחס לרצונו ה'חופשי' של חבר בקבוצה תרבותית מסויימת כאל רצון חופשי...כפייה היא כפייה". בהמשך כתב כי "לסובלנות יש גבולות. גם חברה המכבדת את התרבויות השונות של חבריה צריכה לשים גבולות".
11 חודשים עברו מאז כתיבת פסק הדין, אבל דבר לא השתנה. ספק אם ה"חקירה של משרד התחבורה" תשנה משהו.
