$
משפט

"אל תשמיץ בערעור את העו"ד שקדם לך"

וגם: "תהיה מוכן לסיכום בעל פה", "אל תגיש תביעה טקטית" ו"אל תעצור עדות בגלל הפרוטוקול". "כלכליסט" חזר מכנס שבו התקיים מפגש נדיר של ארבע נשיאות בתי משפט מנוסות עם ההמלצות והאזהרות שעליהן תיק יקום או ייפול

ענת רואה 08:5220.11.11

איך חוקרים נכון

לא לבקש רישום בפרוטוקול

 

נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב זיוה הדסי הרמן מסבירה: "הכי חשובה היא מוכנות עורך הדין. כשעורך דין מוכן, הוא יודע מה לשאול והוא יודע בעיקר מה הנשאל ישיב. מתי עורכי דין נפלו? כשלא היו מוכנים ולא הכירו את התיק, הם שאלו שאלות שלא צריך היה לשאול. זו התורה כולה".

 

נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז דפנה בלטמן קדראי מדגישה: "המוכנות לישיבת ראיות היא קריטית. לא רק בהכרת העובדות, אלא בהכרת כללי החקירה. אני שומעת אינספור התנגדויות שמנוגדות לכללים. כמו כן, צריך לדעת איך לזוז תוך כדי תנועה. אם הכנת חמישה כרכים לחקירה והשופט מגביל אותך בזמן, חשוב שתדע להבחין בין עיקר לטפל".

 

נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב דבורה ברלינר: "יש חקירות שאחרי כמה שאלות אני כבר שואלת את עורך הדין 'למה אדוני מכוון'. הוא עונה לי 'גברתי תיתן לי קרדיט' או 'גברתי תבין בסוף'. אז אני כבר יודעת שאני לא אבין שום דבר בסוף. השופט צריך להבין לאן אתה הולך וחותר. חקירה נגדית טובה זו אמנות, זה קרב מוחות טוב, זה לא סתם להתיש את האויב או לבלבל ולשאול אותו עוד ועוד. אני לא אתן לזה לקרות באולם שלי. לשופט מותר להפסיק חקירה נגדית אם היא לא הולכת לשום מקום".

 

נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז הילה גרסטל: צריך להכיר את העד, כבר בשאלות הראשונות לנסות להבין מי הוא. יש את העד הפטפטן, העד השחצן, העד שתמיד יגיד לך לא גם אם תבקש ממנו לאשר איזה יום היום. צריך להבין את האישיות שלו, ולשאול שאלות בצורה שמתאימה לכך. מי שאוהב גישה חיובית, תשאלו אותו בצורה כזו והוא ילך איתכם כברת דרך. לגבי העד הפטפטן - הרבה עורכי דין קוטעים אותו ואומרים לו 'תענה לי בכן או לא'. אבל הרבה פעמים הוא עושה לכם את העבודה, הוא מפטפט טוב ורע. הכי חשוב, כשאתם שומעים תשובה שטובה לכם, אל תעצרו ותגידו 'אני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול'. צאו מנקודת הנחה שהכל נכתב בפרוטוקול, ככה העד מבין שאמר משהו לא בסדר וינסה לתקן את עצמו...".

 

נשיאת בית משפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר נשיאת בית משפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר צילום: אריאל בשור

 

מתי להיענות להצעת פשרה

אם אתם לא מוכנים לסיכון

 

לשאלת יו"ר מחוז תל אביב בלשכת עוה"ד, אפי נוה, לגבי מקרים שבהם "בערכאת ערעור, כשאתה מקבל הצעה מהשופטים ואתה יודע שאם תסרב ותבקש את יומך בבית המשפט - זה יתנקם בך. זה נותן תחושה שהמשחק מכור. מה אנחנו אמורים לעשות?".

 

הנשיאה בלטמן קדראי: "מחקרים הראו שרק ל־10% מהתיקים האזרחיים יש הצדקה להגיע למיצוי. על התיקים האלה צריך להוציא את הזמן והאנרגיה. אבל את רוב התיקים אין בכלל הצדקה לשמוע. כששופט מכיר את התיק ומציע הצעה, זה לא דבר טוב לזרוק את ההצעה ללא התייחסות. המבחן לא יכול להיות האם בסוף שילמת יותר ממה שהשופט הציע בפשרה שדחית, זו לא נקמנות של השופט. אם בסוף שילמת יותר - זה מפני שהחלטת לא לקנות את הסיכון".

 

הנשיאה גרסטל: "אם עורך הדין מאמין שהתיק ראוי ונכון לנהל אותו - שינהל אותו. זו המחויבות שלו כלפי המקצוע, הוא לא צריך לחשוש מהשופט. אם יש התנהגות חריגה של השופט, אפשר לפנות לנשיא בית המשפט".

 

נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל צילום: אריאל בשור

 

איך לא לעצבן שופט

להימנע מבקשות מיותרות

 

הנשיאה בלטמן קדראי: "אחת הבעיות בריבוי ניירות היא התחושה שיש מי שרוצה ליצור ערפל. מסכן השופט שצריך לשבת לקרוא את כל זה. יש בקשות שלא מקדמות את סיכויו של אף אחד מהצדדים לזכות. יש סוגי התנהלות מעצבנים, למשל תובע שמגיש תביעה טקטית. הוא צריך את התביעה, אולי כי יש עוד כמה תביעות המתנהלות בבית משפט אחר. יש גם נתבעים שלא יכולים לשלם, וכל מה שהם רוצים זה למשוך זמן".

 

הנשיאה גרסטל: "עורכי הדין משחיתים זמן רב על בקשות, ועל תשובות לבקשה ותשובה לתשובה. אין פרופורציה בין העניין שנדון באותה בקשה לבין היקף ההשקעה באותו עניין. הייתי שמחה שנחזור לבקש את הדברים בעל פה בקדם־משפט. בנוסף אני בעד לבטל את השאלונים. בכל התיקים חוץ מענייני נזקי גוף, בסופו של דבר בכלל לא עושים שימוש בשאלות האלה".

 

הנשיאה ברלינר מזהירה: "תופעה שמרגיזה אותי עד אימה: שאני צריכה להגן על כבודו של עורך דין. מופיע בפניי בערעור עורך הדין שלא הופיע בערכאה למטה, והוא מטיל רפש בעורך הדין הקודם ומאשים אותו בכל הבעיות בתיק. בכל פעם שזה מזדמן לי אני נלחמת בכך, זו תופעה בלתי נסבלת. לא ייתכן שאתה מופיע בערעור ומשמיץ את מי שקדם לך".

 

נשיאת בתי משפט השלום במחוז ת"א, זיוה הדסי הרמן נשיאת בתי משפט השלום במחוז ת"א, זיוה הדסי הרמן צילום: אריאל בשור

 

מתי לצפות לסיכומים בע"פ

להגיע מוכנים בתיקים בינוניים

 

הנשיאה ברלינר: "ההעדפה שלי היא לגרום לכמה שפחות יערות גשם להיכרת. גם שופטים יודעים לחפש אסמכתאות ופסיקה, לא צריך להגיש כרך שלם. ברור שאם יש מסמכי עסקה צריך להגיש אותם, אך בכל ההתנהלות מסביב, הצפה באסמכתאות ובקשות לא תורמת הרבה. עורכי הדין - תהיו מוכנים בתיק בסדר גודל בינוני לסיכומים בעל פה. תאמינו לי שזה לטובתכם. כשמסכמים מיד בגמר שלב ההוכחות, המציאות מוכיחה שפסק הדין יינתן יותר מהר".

 

הנשיאה גרסטל: "סיכומים בכתב, כשעורך הדין יושב במשרדו, מסדר את מחשבותיו ומנתח את הסוגיות, מקלים עליי כשאני כותבת את פסק הדין. לגבי סיכומים בעל פה, אני חושבת שכעורכת דין הייתי חותכת ורידים אם היו מבקשים ממני לסכם בעל פה מיד אחרי שלב ההוכחות. יש גם הרבה בעיות בסיכומים בעל פה - נופלות המון טעויות הקלדה מצד הקלדנית, הסיכומים גוזלים גם זמן אולם - במקום לשמוע עוד תיק הוכחות אני צריכה לשמוע סיכומים בעל פה".

 

הנשיאה בלטמן קדראי: "תיק רגיל בבית משפט שלום אמור להתחיל ולהסתיים באותו יום. אם מסכמים בעל פה - הסיכוי לקבל פסק דין מהר גבוה לאין ערוך. אבל בדיון עורכי הדין מבקשים 'רק יומיים' להגיש סיכומים בכתב, אז אני קוצבת 15 יום, ואז מבקשים ארכה והצד שכנגד מבקש ארכה - יוצא שחולפים 150 יום עד שמגיעים הסיכומים. עכשיו זה מגיע לשופט, ומצטרף לערימה של 10–15 תיקים שיושבים בדיוק באותה מתכונת, אחרי שחלפו 3–6 חודשים מהדיון האחרון. אז השופט צריך שוב לפתוח כל תיק ולהיזכר בו. לכן אני חושבת שיש יתרון גדול לסיכומים בעל פה".

 

נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, דפנה בלטמן קדראי נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, דפנה בלטמן קדראי צילום: אריאל בשור

 

מתי תיכתב הפסיקה

ייתכן שכבר עם סיום הדיון

 

הנשיאה בלטמן קדראי: "אני אומרת לצדדים 'תודה רבה, פסק הדין יישלח', ומיד כשהם יוצאים החוצה אני מכתיבה אותו לקלדנית. זה נעשה לא בשל חיפזון אלא כי החומר עוד טרי. קשה לזכור ניואנסים של עדים בחלוף זמן. אז למה לחכות 60 יום לסיכומים? עורכי הדין לא מבינים שאפילו בקשה צנועה לקבל אישור להוסיף שני עמודים לסיכומים גוזלת התעסקות וזמן שיפוטי. למה צריך להגיע לשם בכלל? למה להשחית את הזמן שלנו על דברים כאלה?".

 

הנשיאה ברלינר: "אני חסידת השיטה. אני גומרת ככה 80%–90% מהתיקים באולם. זה לא מתאים לכל תיק, בוודאי לא לתיקי ארגז (תיקים גדולים - ע"ר), אבל אין דבר שמשתווה לזה. לדעתי, זה הדבר הנכון והטוב ביותר. אם השופט לא בטוח בעצמו והוא רוצה להתלבט או לעיין בחומר - אז כמובן זה בסדר, אבל במצב רגיל, אין סיבה לא לעשות זאת".

 

הנשיאה גרסטל: "אני לא מסכימה. בתיקי הוכחות אני חושבת שמגיע לצדדים שלא אתן פסק דין על אתר. אני מרגישה שזה יותר הגון מצדי שאקח את התיק, ואקרא אותו שוב מההתחלה ועד הסוף. הרי תיק לא מתנהל בצורה קוהרנטית. אתה קורא תצהיר עדות ראשית ואחר כך עורכי הדין מביאים את העדים בסדר שנוח להם. אנחנו בני אדם, ולא תמיד בכל נקודת זמן אנחנו יכולים לראות איך העדויות מתיישבות עם התמונה המלאה. קורה לי שאני כותבת פסק דין, הולכת לישון ואז חושבת: רגע, אולי העד הזה בעצם לא משקר? אולי הדברים מסתדרים אחרת? אלו דברים שלא היו קורים בעת מתן פסק דין במקום".

 

למה קובעים דיונים מקבילים

כי עורכי דין לא מגיעים בזמן

 

הנשיאה ברלינר: "כשהתחלתי לשבת בערכאת ערעור, ניסיתי לכבד את זמנם של עורכי הדין ולקבוע כל תיק לדיון בשעה אחרת. ומה קרה? לא הצלחתי לקיים דיון אחד במועדו, היות שעורכי הדין לא באו בזמן. זה שאמור היה להופיע ב־8:30 בבוקר - היה לו דיון במקביל באולם אחר; עורך הדין בתיק שקבעתי ל־9:30 חשב שיצטרך להמתין, אז הופיע רק ב־10:30. מצאתי שיום הדיונים פשוט מבוזבז, אז כיום אני קובעת חמישה תיקים במקביל".

 

מה יקרה לעו"ד שמשתלח

זה עלול לעלות הרבה כסף

 

הנשיאה הדסי הרמן מציגה את הבעיה: "הונחה אצלי תלונה שהופנתה לנציב תלונות הציבור על שופטים, נגד שופט שהתנהל בדרך לא נאותה - קם ויצא באמצע הדיון. השופט הגיב לתלונה באומרו: 'נכון. קמתי ויצאתי מהאולם כי לא ניתן היה לנהל דיון, עורך הדין לא פסק מלקלל אותי ואת עורך הדין השני'. הנציב קבע שאין בסיס לתלונה ודחה אותה מכל וכל. זו דוגמה להשתלחות לא נאותה.

 

לשאלת עו"ד יובל יועז, אשר הנחה את הכנס, האם הפתרון שנקט השופט במצב הזה הנו ראוי, עונה הדסי הרמן כי "לשופט במקרה הזה לא היתה ברירה אלא לצאת מהאולם. מה עוד הוא יעשה? הוא הזהיר והזהיר ועורך הדין המשיך לקלל. צריך לצאת ולתת למצב להתקרר".

 

הנשיאה גרסטל: "השיטה שלי - להעיר לעורך הדין פעם ראשונה, שנייה ושלישית, וברביעית לכתוב לפרוטוקול שהוא מפריע ושאזהרותיי לא הועילו ושבפעם הבאה אחייב אותו בהוצאות אישיות. סכום ההוצאות הוא מדורג. אני מתחילה מ־500 שקל, ואם עורך הדין יפריע שוב, הסכום יעלה ל־1,000 שקל, ואחר כך ל־2,000 שקל. למזלי, נשארתי בנקודת הפתיחה של חיוב עורך דין ב־500 שקל בלבד".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x