$
דעות

8 הצעות להרחבת המחאה החברתית

עד כה הצטייר הגל החברתי כמחאת צעירים מהמעמד הבינוני עם תמיכה חלקית של דור ההורים. על רקע קיפולם ההולך וקרב של אוהלי רוטשילד, יש לחשוב כיצד להפוך את הישגי המחאה לבני־קיימא

עו"ד דוד חודק 08:1522.09.11

מאז שנות השמונים, האדם בחברות המערביות מוצא את עצמו לבד מול גורלו. הסיבות למצב הן טכנולוגיות, תרבותיות וכלכליות. התמעטות העבודה במדינות המערב, צמצום בתקציבי הרווחה וריכוז העושר בידי קבוצה קטנה רק האיצו את אי־השקט. התוצאה היא דחיקת מעמד הביניים כלפי מטה והעצמת הקשיים העומדים בפני הדור הצעיר.

 

ואכן, המחאה בישראל החלה על רקע קשיי הצעירים לרכוש או לשכור דירה והתייקרות מואצת של המחיה והחינוך לילדים, לצד קיפאון בשכר. המחאה צברה הישגים ניכרים בשינוי סדר היום והשיח הלאומי, אך האם הישגים אלו יהיו בני־קיימא וישפיעו על מדיניות הממשלה ועל הבחירות הקרובות לכנסת? קשה לנבא.

 

בשלב זה, המחאה מצטיירת כמחאת צעירים מהמעמד הבינוני, המלווה בתמיכה חלקית של דור ההורים. היא אינה משולבת באופן עמוק במחאת העשירונים התחתונים, ואינה זוכה לגיבוי מלא מהמעמד הבינוני הגבוה ומהעשירונים העליונים. סכנות רבות של פילוג קיימות לפתחה, ולכן רתימת עשירונים אלו לתיקון היא מהלך ראוי. איך יוצרים סולידריות בחברה פוסט־מודרנית, שבה היחיד עומד מול המדינה? אחד הדברים שניתן לעשות הוא להרחיב את המחאה לנושאים המשותפים לכלל הציבור: גלי המחאה יכולים לשמש כמנוף לתיקון רחב היקף ולהתחדשות, שצריכה לכלול נושאים רבים בתחום מבנה המשטר, כלכלה וחברה, חינוך, יחסי יהודים וערבים, מדיניות חוץ ועוד. להלן שמונה נושאים אשר אפשר לשלב בתהליך.

 

מאהל מחאה מאהל מחאה צילום: נועה קסלר

 

חיזוק היחיד והקהילה

 

למרות האיומים מחוץ והפחדים מבית, מדינת ישראל היא בית לאומי בר־קיימא לעם היהודי. עם זאת, הגיעה העת להעביר את הדגש ליחיד במסגרת קהילה גיאוגרפית. לפי גישה זו, המדינה תחולק לקהילות גיאוגרפיות המונות אלפים בודדים. קהילות אלה יזכו למינהל עצמי מורחב, לרבות שימוש בתקציבים. הקהילה תהיה אחראית למוסדות החינוך, למתנ"ס, לפעילות הקהילתית ולסיוע לחלשים בתחומה.

 

גישה זו תאפשר לפתח את הסיוע ההדדי במסגרת קהילתית, ולהגביר את המשוב האנושי והסולידריות. בניית תשתית לחיי קהילה יכולה להוות בסיס טוב לפיתוח החברה האזרחית בישראל. התארגנות על בסיס קהילתי תאפשר גם לערבים, לחרדים ולקבוצות אחרות לנהל חיים על בסיס מאפיינים הייחודיים להם. הקהילה יכולה לשמש כאמצעי להעברת חלק מנושאי הזהות מהמרחב הלאומי לקהילה המקומית, וחלוקת תקציבי הממשלה על בסיס קהילתי תהווה כלי שוויוני לחלוקת תקציבים לפי מספר האנשים, בלי קשר לזהותם כיהודים, ערבים או חרדים.

 

העצמת האזרח ופיתוחו

 

כללי המשחק הפוליטי והחברתי צריכים לשים את הדגש על מדיניות מאפשרת ועל העצמת האזרח. מדיניות זו תפתח בפניו קשת של אפשרויות פיתוח וקידום עצמי, ובקרה אפקטיבית על הממשל. העצמת האזרח צריכה להיות מושתתת על זמינות מידע עדכני ומדויק ועל מתן סיוע להתארגנות האזרחים להגן על האינטרסים שלהם בתחומים שונים, כמו צרכנות, שירותי הרווחה, הפנסיה, שירותי בריאות, עידוד עסקים קטנים ואיכות הסביבה.

 

לשם כך ניתן להפוך את מוסד ביקורת המדינה לאבן היסוד, ולהקים רשות ממלכתית שתיקרא רשות המידע והביקורת הציבורית. רשות זו תדאג לשקיפות וזמינות מידע אמין לאזרחים, וכן לביקורת מוסדות המדינה. רשות זו יכולה גם לסייע במימון חלקי ולאפשר הגשת קובלנה נגד מוסדות המדינה ועובדיה. הגדלת מגוון הכלים העומדים לרשות האזרח תאפשר לו להגן על עצמו ועל האינטרסים הציבוריים בין מערכות הבחירות.

 

דגש על חינוך וזהות

 

החינוך וההשכלה הם תשתית הפיתוח האישי והמדינתי. בתחום זה יש לחייב את כל תלמידי ישראל (חילונים, ערבים, חרדים ודתיים) להשתלב במערכת חינוך מודרנית אשר תכשיר אותם לחיים מלאים של פרנסה עצמית, במקביל לכל עיסוק אחר שיבחרו, לרבות לימוד תורה. כמו כן יש לשפר את מערכת החינוך ולחזור לעולם שבו המורה, המדען ואיש הרוח הם מקצועות של שליחות ויוקרה חברתית.

 

נושא הזהות מחייב דיון וגיבוש הן בקרב היהודים החילונים והמסורתיים והן בקרב המיעוט הערבי. בניית המרחב הקהילתי כמרחב של חלק מהזהות התרבותית תסייע בגיבוש חלקים נוספים של הזהות המשותפת.

 

הגברת התעסוקה

 

בחברה שבה מתמעטת העבודה, על ממשלות לשקוד על יצירת מקומות עבודה חדשים ועל עידוד פיתוח מקומות עבודה באמצעות המגזר הפרטי. מערכת חינוך והשכלה מתקדמת היא תנאי הכרחי, אך לא מספק; הקמת מערכת מכוני מחקר מעשי בתחומים שונים אף היא גורם מקדם לכך. לגבי אזרחים שאינם מתאימים לתעשיית הידע, הטכנולוגיה והפיננסים, יש למצוא מסלולי הכשרה ומקצועות טכניים או בתחום השירות לבית, ולפתח בהם יכולת להקים עסקים קטנים.

 

יש לחייב את כל הקבוצות, כולל חרדים וערבים, להשתתף במעגל העבודה. על המדינה להתאמץ כדי לאפשר שינוי זה, תוך התחשבות מרבית בצורכי קהילות ייחודיות אלו ותוך שיתוף מלא עם המנהיגויות שלהן. במקביל, על המדינה לעודד יזמים להקים בישראל מפעלים הנשענים על ידע טכנולוגי ולהפסיק לשמש כבית מכירות לידע ולחברות הייטק לעולם.

 

תיקון הזירה הפוליטית

 

בזירה הפוליטית יש לבצע כמה תיקונים תשתיתיים: בראש ובראשונה יש לעודד הקמת גושים פוליטיים גדולים. זאת ניתן להשיג באמצעות אחוז חסימה סביר ועידוד המפלגות הגדולות בתקציב בחירות מוגדל. יש לאסור על תרומות מחו"ל וכן על תרומה עצמית מעבר לסכום מוגבל. הפוליטיקה צריכה להישען על רגליים אמיתיות, דהיינו על אהדת הציבור והשתתפותו בתהליך - ולא על תקציבי פרסום ושטיפת מוח. יש לתקן את הליך הפריימריז, כך שייערך בסמוך לבחירות ולכל המפלגות במקביל.

 

כמו כן, מומלץ להקים בית עליון לכנסת שימנה 75 חברים. 45 מתוכם ייבחרו בבחירות אזוריות ו־30 נוספים בבחירות ארציות. הבית העליון ייבחר לשש שנים ויהווה את עוגן היציבות והיוקרה בפוליטיקה, וכן ישמש כגורם מאזן לבית התחתון. הכנסת כבית תחתון תוגדל ל־150 חברים כדי לאפשר לה לעמוד במשימתה העיקרית - ביקורת על הרשות המבצעת. הקמת גוף ממלכתי למידע וביקורת המדינה תהווה כלי בקרה מרכזי גם בין הבחירות. בנוסף, הממשל המרכזי זקוק לחיזוק בכלי הביצוע הניתנים לו. יש לשקול את הגדלת מספר מינויי האמון, כדי לאפשר לממשלה למשול ביעילות מבלי לפגוע באינטרס הציבור. יש לחזק את המינהל הציבורי ואת יוקרתו.

 

ישראל כמרכז מצוינות

 

כדי לחזק את מקומה כבית לאומי לעם היהודי ואת הקשרים עם יהודי התפוצות, יש להפוך את ישראל למרכז מצוינות אקדמי ויזמי. גישה זו תעודד יהודים ללמוד בישראל בשפה האנגלית ברמה שתאפשר להם להשתלב בארץ או בעולם בכל מקצוע מבוקש. ניתן לבצע זאת על ידי יצירת שיתוף פעולה בין אוניברסיטה מקומית לזרה, למשל בין האוניברסיטה העברית להרווארד. כך, בוגר התוכנית יוכל להציג את עצמו כבוגר הרווארד. כגורמים מובילים ביצירת שיתוף פעולה זה יכולים לשמש יהודי העולם, המהווים תורמים גדולים לאוניברסיטאות בחו"ל, ורבים מהם אף נמנים עם המרצים. שיתוף פעולה זה יאפשר גם להגדיל את תקציבי המחקר, לשפר את רמת הלימוד וליצור מרכזי מצוינות אקדמית ברמה בינלאומית.

 

שילוב ערביי ישראל

 

הגיע הזמן לאפשר למיעוט הערבי לקבל את כל המגיע לו, הן בחלקו בתקציבים והן ברצונו לגבי זהות ייחודית תרבותית במסגרת המדינה ותוך נאמנות לחוקיה. יש לפתוח בפני הערבים את מקומות העבודה הציבוריים, את חברות ההייטק ואת הכלכלה והאקדמיה בכללותה. נגזר על שני העמים לחיות יחד. צריך להפסיק לפחד ולהתחיל לשתף פעולה על בסיס אזרחי, כלכלי ואם ניתן - אף חברתי.

 

כלכלה וחברה בראי השותפות והתחרות

 

אף שפוקויאמה בישר על "קץ ההיסטוריה", נראה שעוד ארוכה הדרך לכך. המתח בין הגישה האינדיבידואליסטית והקולקטיביסטית עתיק יומין. נראה שצריך להכיר בשתיהן, ולשלבן בתמהיל המתאים למדינה. למשל, מנגנון השוק והתחרות הוא חשוב, אך יש לרסנו ולתקנו מעת לעת ולמנוע מכלכלת השוק להפוך את החברה לחברת שוק. על המתכנן החברתי ועל המבצע הפוליטי לתמהל נכון עקרונות של חופש ותחרות עם שוויון וסולידריות. עקרונות התיאוריה של רולס לצדק חברתי יכולים לשמש כמצפן: לפי גישתו, ניתן לאפשר יוזמה חופשית והתעשרות כל עוד הדבר מקדם את מצב החלשים וכל עוד יש בכך כדי לצמצם את הפערים.

 

***

 

העם רוצה צדק חברתי. זו סיסמה טובה. אך העם צריך לגבש תוכנית התחדשות כוללת, באמצעות קבוצות חשיבה עצמאיות. זהו מסע ארוך לתיקון חשוב בחיינו. האם ניתן להעמיסו על עגלת המחאה? לעם הפתרונים.

 

הכותב הוא ראש משרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'

בטל שלח
    לכל התגובות
    x