בלעדי ל"כלכליסט" - הערכות: כיל תממן 80%–90% מקציר ים המלח ותעלה התמלוגים
המו"מ בין המדינה לכיל הגיע לישורת האחרונה. לפי הערכת המדינה, שווי קציר המלח עבור החברה עומד על יותר מ־2.5 מיליארד שקל, כך שהסכום הממשי שתידרש לשלם יסתכם בכמיליארד שקל בלבד. עשויה להיבחן הטלת מס נוספת על החברה
המשא ומתן בין המדינה לבין כיל נמצא בישורת האחרונה: לאחר שבסוף השבוע נפגשו שר האוצר יובל שטייניץ ויו"ר החברה לישראל אמיר אלשטיין, הצדדים קרובים לסיכום. לפי מקורות הקרובים למשא ומתן, הסיכום יכלול שלושה מרכיבים עיקריים ומרכיב עתידי.
ראשית, כיל תסכים לממן 80%–90% מעלות הפתרון להגנה על מלונות ים המלח מפני הצפה, כלומר לקצור את המלח שהצטבר בבסיס בריכת האידוי (האגן הדרומי של ים המלח - ל"ב), שעל שפתו מצויים המלונות. לפי חוות הדעת שהגיש בשבוע שעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, עלות קציר המלח עד תום תקופת הזיכיון של כיל על ים המלח, בשנת 2030, מסתכמת ב־3.76 מיליארד שקל. לפי המתווה המסתמן, כיל תסכים לשלם 3–3.4 מיליארד שקל עבור מימון הפרויקט.
עם זאת, בחוות הדעת המשפטית מציין ליכט במפורש כי בעצם קציר המלח טמונים יתרונות תפעוליים משמעותיים עבור כיל, שנובעים מהרחבת שטחי הייצור וכן מחיסכון בעלויות הנובעות כיום מעליית מפלס ים המלח ב־20 ס"מ בכל שנה. על פי ליכט, שמסתמך על בחינה שנערכה בחברה הממשלתית להגנות ים המלח, התועלת לכיל מהקציר מסתכמת ב־2.5 מיליארד שקל לפחות, כך שבשורה התחתונה, על פי ליכט, הסכום הממשי שכיל תידרש לשלם למדינה בגין השתתפותה בקציר המלח ינוע בין חצי מיליארד למיליארד שקל בלבד.
המרכיב השני בהסכם המתגבש הוא הסכמתה של כיל להעלות את שיעור התמלוגים שמשלמת החברה בגין ניצול משאבי ים המלח מרמה של 5% ל־10%. נושא זה אמנם נמצא בבוררות משפטית שנערכת בין הצדדים בימים אלה, אולם באוצר סבורים כי יש לפתור את הנושא במסגרת המשא ומתן בין הצדדים, זאת מכיוון שקציר המלח יגדיל את כושר הייצור של כיל ואין לפיכך סיבה שגם המדינה לא תיהנה מכך. בספטמבר 2010 חשף "כלכליסט" כי בשל התחייבות שלטונית של המדינה כלפי כיל מ־1995, שניתנה בידי השרים דאז אברהם (בייגה) שוחט ומיכה חריש, המדינה ויתרה על זכאותה להעלות את שיעור התמלוגים עד 2010. רק לאחר פרסום הכתבה ב"כלכליסט" וכתבות נוספות בנושא, הורה שר האוצר שטייניץ לבכיריו לבחון את הנושא לעומק. על פי כתב התביעה שהגישה המדינה נגד כיל במרץ השנה, ההתחייבות השלטונית העניקה לכיל פטור מצטבר מתשלום תמלוגים בגובה של 217 מיליון דולר.
תוואי העברת המלח עדיין בסימן שאלה
המרכיב השלישי בעסקת החבילה, שאם יתקבל ירגיז ודאי את המשרד להגנת הסביבה ושורה של גורמים סביבתיים, נוגע לאופן העברת המלח שייקצר מהאגן הדרומי של ים המלח לאגנו הצפוני. עוד לא ברור אם המדינה תסכים להעברת המלח בתוואי שכיל מעוניינת בו, אשר לטענת הגופים הסביבתיים יפגע בשפך נחל צאלים. תוואי זה אמור לקדם הקמת תחנת שאיבה חדשה, דבר שכיל מעוניינת בו זה זמן רב.
נוסף על מרכיבים אלה, וככל הנראה ללא תלות בשאלה האם כיל תסכים לכך או לא, מסתמן כי המדינה תתחיל בבחינת השאלה האם יש להטיל מיסוי נוסף וייחודי על כיל בגין השימוש במשאב טבע לאומי. זאת בעקבות חוות הדעת של ליכט וכן בעקבות עבודת ועדת ששינסקי.
בחוות הדעת קובע ליכט כמה עקרונות שתומכים בבחינת הטלת מיסוי מיוחד על החברה: ראשית, על פי עקרון חובת תום הלב וההגינות המוגברת, העובדה כי לכיל ניתן זיכיון לנצל את משאבי ים המלח מחייב אותה, כמו גם את המדינה, להביא בחשבון גם את טובת הציבור ולא רק את טובת החברה. על פי עיקרון נוסף שקובע ליכט, אסור לכיל להחזיר למדינה את המשאב הלאומי שקיבלה בתום תקופת הזיכיון כשהוא חסר ערך. במילים אחרות, אילו כיל לא תטפל בבעיות שנובעות מעליית המפלס, המשמעות תהיה כי היא מפרה את תנאי הזיכיון. לבסוף, ליכט קובע שני עקרונות סביבתיים חשובים: חברה שמייצרת פגיעה סביבתית תישא בעלות שיקומה. אחריות זו תחול על החברה לאורך כל חיי המוצר, ולא רק עד צאתו מהמפעל לשוק.
"הגעה לסיכומים כה מהר היא בלתי סבירה"
מהאוצר לא נמסרה תגובה. מכיל נמסר: "בסוף השבוע נפגשו שר האוצר ויו"ר החברה לישראל וסיכמו על האצת המשא ומתן. כיל מאשרת כי היא מתייחסת במלוא הרצינות למו"מ, אולם תימנע מלהדליף מידע על התנהלותו. נוכח הזמן הקצר שעבר מאז הפגישה הגעה לסיכומים כה מהר היא בלתי סבירה.
"לפיכך אין בשלב זה של המו"מ הסכמה על מספרים כאלה או אחרים. הצדדים ימשיכו לנהל את הדיון ביניהם מתוך רצון כן ואמיתי להגיע להסכמה בסוגיות העומדות על הפרק ביניהם, תוך שילוב הן של האינטרס הציבורי והן של החשיבות של כיל לכלכלת ישראל בכלל ולתושבי הנגב בפרט".
