הביטחון, צה"ל והצדק החברתי

בימים האחרונים נשמעות קריאות לפיהן הדרך היחידה לפתרון המצוקה החברתית של ישראל היא קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.  התשובות של מערכת הביטחון לאותן הצעות מבוססות בדרך כלל על הערכת המצב והסיכונים הביטחוניים שלהם עלינו להיות ערוכים. ראשי המערכת מזהירים כי קיצוץ תקציבי

נכון לימים אלו מדינת ישראל עומדת בפני אי וודאויות גדולות מאוד, אולי ללא תקדים. קשה לחזות את תוצאות ההתפתחויות האחרונות באזורנו, ולכן אנחנו נמצאים בצומת קבלת החלטות בעייתית וכל החלטה צריכה להתקבל בזהירות רבה.

במצרים, בסוריה ובלוב ההמון עדיין גועש.  לא ברור גם עד מתי יימשך השקט היחסי מול החיזבאללה. צריך גם לשאול כמה עלינו להשקיע במערכות הגנה אקטיבית כדוגמת "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים", והגנה פאסיבית בדמות מקלוט מול האיום החמאסי המצטרף לעשרות אלפי הטילים הסורים והלבנוניים? ובל נשכח את האיום הקיומי של אירן הגרעינית ואת הפיכתה של טורקיה מבעל ברית אסטרטגי מהמעלה הראשונה למדינה עוינת ואולי אף אויבת.

מול כל אלו תמיד נשמעת תשובת הפוליטיקאים המרגישים כי דאגה אמיתית לביטחון הלאומי של מדינת ישראל היא רק כזו שתוביל להישגים אישיים שלהם. לכן נכון יהיה להשיב לכל ה"חברתיים" החדשים הקופצים על עגלת המחאה המוצדקת לצדק חברתי במגרש החברתי והכלכלי: לא במקרה לא שמענו מחאה כנגד עול השירות הצבאי, נטל המילואים או שכר אנשי הקבע. צה"ל הוא אחד הגופים החברתיים במדינה, עם תנאים והזדמנויות שוות לכל מי שמשרת בו. אין בו טייקונים שזכו במעמדם על בסיס שיוך משפחתי.

לכן, קיצוץ בתקציב הביטחון יבוא על חשבון התקציב השקלי. פירושו האטת או ביטול ירידת צה"ל לנגב - כלומר פגיעה בפריפריה, באוכלוסיות שמשתוקקות למקומות עבודה, פגיעה במערכות החינוך בערי הדרום המשוועות לתוספת אוכלוסיה איכותית. קיצוץ בתקציב הביטחון השקלי פירושו פגיעה בתעשיות הביטחוניות של מדינת ישראל המספקות מקומות עבודה ל-70,000 מפרנסים.

מעבר לכך, עד היום לא ראינו ולו במקרה אחד שקיצוץ בתקציב הביטחון הלך לחינוך, לרווחה או ל"צדק חברתי".

על ראש הממשלה לקבל החלטות כבדות משקל והרות סיכונים בבואו לדון על תקציב הביטחון של מדינת ישראל. כולי תקווה שישכיל לא להתפתות לפופוליטיקה של פקידי האוצר ומספר שרים, וידע שה"צדק החברתי" הוא נכס לביטחון הלאומי והשגתו לא תבוא ע"י פגיעה בצה"ל וחוסנה הפיזי של המדינה.