בוא יובל, הולכים

"אני מבין שנחוץ שינוי במדיניות הכלכלית שלי ובמדיניות המיסוי שהנהגתי בשנים האחרונות", אמר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפרופ' מנואל טרכטנברג, כדי לשכנע אותו לעמוד בראש הצוות שאמור להיענות לקולות המחאה. "אני מוכן לעשות שינוי אמיתי", הוסיף נתניהו בתגובה לקולות ההסתייגות

מודה ועוזב ירוחם. אבל עכשיו, כאשר ראש הממשלה מודה סוף סוף בכישלון הניסוי בבני אדם שערך בכולנו במשך קרוב לעשור - הגיע הזמן לחשבון נפש. נתניהו מן הסתם לא ייכנס לפרטים הקטנים, אבל דווקא אותו רצף ארוך של נתונים, שהצטבר לשורה מסכמת אחת, מפחידה בגודלה, הוא בדיוק לב העניין.

ואת השורה התחתונה שכולנו צריכים עכשיו לשנן לעצמנו שוב ושוב סיכם עבורנו מינהל הכנסות המדינה באוצר: משנת 2002 ועד סוף השנה הנוכחית הקטינה הרפורמה במס הכנסה ליחידים את הכנסות המדינה ממסים בסכום הדמיוני של 24.5 מיליארד שקל. הפחתת שיעור מס החברות גרעה מהקופה הציבורית 5.3 מיליארד שקל נוספים.

אין צורך בבדיקת רקמות כדי להעניק את האבהות לרפורמה הרב־שנתית במס לנתניהו, שהפעיל אותה מיד עם כניסתו לתפקיד שר האוצר בתחילת 2003. גם לאחר עזיבתו את התפקיד, שנתיים וחצי מאוחר יותר, המשיכה רוחו של נתניהו לשרות על הרפורמה, עד לחזרתו לתפקיד שר־העל לענייני כלכלה בתחילת 2009.

כאשר מינהל הכנסות המדינה מציין כי הרפורמה במס עלתה עד היום 29.8 מיליארד שקל, הוא אינו מתכוון שהיא עלתה לכולנו. כמה מאיתנו אפילו נהנו ממנה. השכירים והעצמאים בעשירון העליון, למשל. אלה שהכנסתם הגבוהה גורמת להם לשלם 75% מכלל תשלומי מס הכנסה ליחידים, ולכן הרפורמה הזרימה לכיסיהם בסביבות 18 מיליארד שקל. חלק מתוספת זו לנטו של בעלי ההכנסות הגבוהות חוזר בשנתיים האחרונות לקופה הציבורית, כתוצאה מההכפלה הזמנית של תקרת התשלומים לביטוח הלאומי ל־80 אלף שקל בחודש. חייבים להבין, סכומים אדירים אלה הם בבחינת כסף אבוד שלא יחזור לעולם לקופה הציבורית. הרי גליה מאור, למשל, כבר לא תחזיר לעולם את מאות אלפי השקלים שהרפורמה של נתניהו הזרימה לכיסה.

לפני שתומכי נתניהו קופצים ומעלים על נס את תרומתה האדירה של הרפורמה במס לצמיחה, זה המקום לשוב ולהזכיר את המחקר המקיף בנושא זה שנערך בחטיבת המחקר של בנק ישראל בדיוק לפני ארבע שנים. החוקרים, ד"ר קרנית פלוג וד"ר מישל סטרבצ'ינסקי, מצאו כי הצמיחה המתמשכת שנרשמה במשק משנת 2003 ועד המשבר האחרון נבעה בעיקר מגורמים חיצוניים, כמו שיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי.

אחרי ההודאה בכישלון מדיניותו הכלכלית, זו שעד פרוץ מחאת האוהלים היתה הדבר שבו התגאה נתניהו יותר מכל, חייב עכשיו ראש הממשלה פשוט לקום ולפנות את מקומו. אם נותר בנתניהו שמץ הגינות, כל מה שנותר לו לעשות הוא לנקות את המגירות ולכבות את האור, ולא לשכוח בדרכו החוצה לקחת איתו גם את עושה דברו במשרד האוצר.