משנתה של השופטת ד"ר מיכל אגמון־גונן: "אין להגן על תאגידים מול משתמשי הקצה"
אגמון־גונן חזרה ביום עיון על עמדותיה בנושא החופש באינטרנט. השופט ד"ר אבי טננבוים נתן גם הוא גיבוי לגולשים
"אם יש לי תביעה על קניין רוחני, אף פעם לא אגיש אותה בתל אביב, רק בפתח תקווה", אומר פרקליט שמתמחה בתחום. הסיבה היא השופטת ד"ר מיכל אגמון־גונן מהמחוזי בת"א, שמיצבה עצמה ככוהנת הגדולה של החופש ברשת האינטרנט. בסדרת פסקי דין הפכה אגמון־גונן לרובין הוד של המשתמשים -יש שירחיקו לכת ויאמרו הגנבים. להגנתה אומרת השופטת: "העולם השתנה, הנורמות השתנו, המודלים העסקיים השתנו".
בשבוע שעבר דיברה אגמון־גונן ביום עיון בנושא בבית לשכת עורכי הדין בתל־אביב, לרגל השקת ספרה החדש של עו"ד רחל אלקלעי, "ההגנה על זכויות יוצרים באינטרנט". ביום העיון נכחו כ־300 עו"ד, מרביתם מתחום הקניין הרוחני. המנחה, ראש ועדת קניין רוחני בלשכה, עו"ד ליעד וטשטיין, ציטט שופט אמריקאי שהגדיר מהי ההפרה החמקמקה ביותר בתחום: "כזו שיש בה מספיק נקודות דמיון כדי להטעות את הצרכן, ומספיק נקודות שוני כדי להטעות את בית המשפט".
השופט אבי טננבוים (מימין), השופטת מיכל אגמון גונן עו"ד רחל אלקלעי צילום: אריאל בשור אגמון־גונן צמצמה את ההגנות המסורתיות של בעלי הזכויות. למשל, כשדחתה את תביעת "מעריב" נגד אתר אולג'ובס, על כך שהעתיק מודעות דרושים מאתר NRG. "מאגרי מידע ומודעות אינם מוגנים בזכויות יוצרים, אין בהם מקוריות שמקנה הגנה", אמרה אגמון־גונן. "אמרו לי שזה יגמור את העיתונות הכתובה. לא זו השאלה, לטעמי. השאלה היא אם מדובר בהתנהגות פסולה והאם האינטרנט מאפשר משהו טוב יותר".
אגמון־גונן הגנה גם על אתר שמיירט את שידורי משחקי הפרמיירליג באנגליה ומאפשר צפייה בהם בחינם. בתחום אחר, סימני מסחר, היא אפשרה לייצר נעל ספורט שעליה ארבעה פסים, למורת רוחה של אדידס. "אם אדידס שמה שלושה פסים, אי אפשר להגיד שאסור שניים או ארבעה", אמרה בכנס. פסקי הדין בעניין הפרמיירליג ואדידס תלויים כעת בערעור בבית המשפט העליון.
"מנצחים בביהמ"ש, אבל מפסידים בשוק"
בספרה הציגה עו"ד אלקלעי שלוש גישות עיקריות: "גישה אנרכיסטית", שלפיה "Information wants to be free"; "גישה אופטימיסטית", שמאמינה בשכלול האכיפה כדי לשמר את הזכויות הקלאסיות; וגישה התומכת במודלים עסקיים חדשים שיתאימו לרוח התקופה. אלקלעי מציעה לבעלי הזכויות לפעול במקביל בכל הממדים.
לדברי גונן־אגמון בכנס, "ניסיונות האכיפה של ענקי תעשיית המוזיקה -כמו נגד נפסטר -צלחו בבית המשפט אך הפסידו בשוק. השינוי הדרמטי בעולם המוזיקה חל עם מעבר למודל עסקי אחר: מכירת כמות בלתי מוגבלת של קבצים תמורת תשלום תקופתי נמוך יחסית, כמו ITUNES של אפל".
שאלת המפתח בתחום היא מתי מדובר ב"שימוש הוגן", למטרות כמו לימוד עצמי, מחקר או ביקורת, ומתי מדובר ב"הפרה". שאלה נוספת היא האם הפרה באינטרנט חמורה יותר מהפרה בדפוס.
פסיקה בנושא ניתנה בתביעה נגד ההוצאה לאור "מפה", שהשתמשה בספר שהוציאה בתמונות של מטיילים מהאתר "פליקר", ובאחת התמונות השתמשה באתר האינטרנט שלה. ביהמ"ש פסק כי הפרה בדפוס תגרור פיצוי של 3,000 שקל ובאינטרנט 2,000 שקל. סביר להניח שעם הזמן, ההפרה באינטרנט תקבל משקל גדול יותר. אפשרות אחרת היא שהתיקים יגיעו לאגמון־גונן, שתחריג את הרשת משיח הזכויות המסורתי.
"המלחמה במפרים ברשת לא רלבנטית"
השופט אבי טננבוים הצביע בכנס על העברת הכוח לידי המשתמשים: "אומרים שלא יהיה משתלם יותר להפיק סרטים ב־200 מיליון דולר. אין לי בעיה, שיפסיקו. אולי עדיף להפיק במקומם 200 סרטים במיליון דולר... בכבישי ישראל נוהגים 130 אלף איש שרישיונם לא בתוקף. בוא נגמור איתם לפני שנתחיל לטפל באלה שמורידים באינטרנט". טננבוים, שופט תעבורה, מכיר את המספרים.
הוויכוח בין בעלי הזכויות למשתמשים גולש גם לוויכוח החברתי המפלג בין עשירים לעניים. אגמון־גונן נקטה בפסיקתה ובכנס עמדה ברורה: "אין להגן על תאגידי הענק מול משתמשי הקצה".
