$
בארץ

"העלאת העמלה בבנק הבינלאומי היא גול עצמי"

גורמים בענף מבקרים את העלאת עמלות דמי ניהול ני"ע של הבינלאומי, אבל אף אחד מהבנקים לא מרים את הכפפה ומוריד את העמלות. בינתיים, בנק ישראל לא מתכוון להתערב ולפקח על גובה העמלה

תומר זלצר 07:0206.07.11

הדיון הציבורי בנושא יוקר המחיה בישראל אינו דועך, למרות הדגל הלבן שניסו להרים תנובה ושטראוס, ומחאת הקוטג' מתרחבת גם אל המערכת הבנקאית. השבוע זה קרה באחת העמלות היותר מקוממות שגובים הבנקים - "דמי ניהול חשבון ניירות ערך", שמכניסים לבנקים כ־840 מיליון שקל בשנה על חשבון תשואת תיקי ההשקעות של הלקוחות.

 

נכון לעכשיו נמצאים הבנקים במגננה ומקווים שהדיון הציבורי ייעלם; הם ממשיכים לטעון כי העמלה מגלמת עלויות שונות, אך אינם מוכנים לחשוף כיצד היא מחושבת. איך הבנקים מרשים לעצמם לגבות 0.15%–0.2% מתיקי ההשקעות של הלקוחות שלהם, מדי רבעון, ללא קשר לתשואת התיק וללא מתן הסבר כמותי ראוי? לשאלה הזו יש רק מענה אחד כרגע: כי אף אחד לא מפריע להם לעשות את זה. "כלכליסט" מציג שלוש נקודות למחשבה בעניין.

 

 

1. הצרכן: יכולת מיקוח שווה הרבה כסף

 

בעידן שבו תוחלת החיים מתארכת ותשלומי הפנסיה החודשיים אינם מאפשרים לגמלאים רבים לשמור על רמת החיים הרגילה שלהם, יש חשיבות רבה לבניית חיסכון משלים דרך השקעות פיננסיות בשוק ההון. רוב מוחלט של הציבור מבצע את ההשקעות שלו בשוק ההון באמצעות הבנקים, שדרכם מתבצע 70% מהמסחר במניות ו־77% מהמסחר באיגרות חוב בבורסה לניירות ערך.

 

המשמעות המצרפית ארוכת הטווח של עמלות ניירות הערך שגובים הבנקים - בין אם מדובר בעמלות קניה ומכירה (ממוצע של 0.7%) ובין אם מדובר בדמי הניהול - עלולה להשפיע מהותית על תשואת המשקיעים, בדגש על המשקיעים הקטנים.

הבנקים הם לא נדבנים, ומי שלא יבקש הנחה בדמי ניהול - לא יקבל אותה. הצרכן הישראלי המצוי צריך להתגבר על המחסום הפסיכולוגי ופשוט להתחיל להתמקח, ובמקרה הצורך לעבור לבנק אחר.

 

בשנים האחרונות, על רקע חזרתם של הבנקים להתמקד בשוק המקומי, גברה התחרות על משקי הבית. שיעורי מעבר הלקוחות בין בנקים גדלו מכ־4% לכ־10%, אבל עדיין מדובר בשיעור נמוך יחסית. ככל שהמודעות הצרכנית תהיה גדולה יותר, כך הבנקים יהיו חייבים להציג הצעות ערך טובות יותר. כך שלפחות חלק מפתרון בעיית עמלת דמי הניהול נמצא בידיים של כל אחד ואחת מלקוחות הבנקים. הגיע הזמן להשתמש בכוח הזה.

 

2. הבנקים: מי יבדוק את הקופסה השחורה?

 

הטריגר לעליית נושא דמי ניהול ניירות הערך לסדר היום הוא החלטת הבנק הבינלאומי להעלות את תעריף עמלת ניהול חשבון ניירות ערך, מ־0.188% ל־0.195%, החל ב־1 ביולי. "מדהים איך הבינלאומי מרשה לעצמו להעלות מחירים דווקא עכשיו, בעיצומה של סערה ציבורית שמשנה את כללי המשחק בין הגופים העסקיים לצרכנים. המהלך הזה הוא פשוט גול עצמי", אמרו ל"כלכליסט" גורמים בענף הבנקאות.

 

בינתיים, ממש לא נראה שהבינלאומי מתכוון לסגת מהמהלך. בתגובה לפניית "כלכליסט" נמסר אתמול מהבינלאומי כי "מדובר בעלייה בשיעור מתון של 2%–3%, שגם לאחריה תעריפי הבינלאומי הם תחרותיים ואינם מהיקרים. עדכון המחירים בא בעקבות עליות בשיעורים ניכרים הרבה יותר בעלויות הבנק, ובהן רגולציה, כוח אדם ועלויות מחשוב".

גם הבנקים האחרים אינם טומנים ידם בצלחת, ובתשובה לשאלת "כלכליסט" האם בכוונתם להוריד את שיעורי העמלה, בחרו להשיב כי אין בכוונתם להעלות אותה.

 

במצב הנוכחי, העלויות שלכאורה מצדיקות את גביית דמי הניהול על ידי הבנקים הן בבחינת "קופסה שחורה". גם מנהלת מחלקת המחקר באיגוד הבנקים גלי כספרי אמרה בדיון שהתקיים בכנסת בראשית מרץ כי "אי אפשר לבודד את כל העלויות. אני לא יודעת מה הרווח של הבנקים מפעילות זו, ואיך אפשר להגיע לנתונים".

 

הצורך המתבקש הוא ביצוע בדיקה חיצונית, שתבחן אם העלויות אכן משקפות את תעריפי העמלות - אך כמובן שהבנקים יתנגדו לבדיקה כזו מטעמים של "סודיות מסחרית".

 

3. הרגולטור: ניגוד האינטרסים של פישר

 

אף שלבנק ישראל יש סמכות להתערב במחירי השירותים הבנקאיים, גובה עמלת דמי הניהול בבנקים אינה מפוקחת כיום. בבנק ישראל התייחסו אתמול לסוגייה והבהירו כי "בשלב זה, בנק ישראל אינו מוצא לנכון להפעיל את סמכותו בסוגיית עמלת דמי ניהול חשבון ניירות ערך. עם זאת, בנק ישראל בוחן את ההתפתחויות בתחום והוא ישתמש בסמכותו לפקח על עמלה זו במידת הצורך".

 

לבנק ישראל שלל נימוקים לגביית עמלה זו מהלקוחות, ובהם הקמה ותחזוק של מערכות מחשב הנדרשות עקב הרגולציה בתחום ניירות הערך; מעקב אחר הודעות של החברות הנסחרות ועדכון הלקוח בהן; וכן שירותים נוספים שהבנקים מספקים ללקוחות, כגון שערוך תיק, חלוקת דיבידנדים ותשלום ריבית.

 

סטנלי פישר. מעדיף יציבות על פני צרכנות סטנלי פישר. מעדיף יציבות על פני צרכנות צילום: אוראל כהן

בטיעוניו בכנסת נעזר בנק ישראל בפסיקה של בית המשפט המחוזי מ־2007. השופטת דניה קרת־מאיר, שדחתה תובענה ייצוגית של לקוח נגד בנק הפועלים בסוגיית דמי הניהול, ציינה בפסק הדין: "הבנקים שומרים על ניירות ערך בסביבה המכונה שמירה אלקטרונית, שהיא הרבה יותר יקרה והרבה יותר מורכבת ומסובכת משמירה של ניירות".

 

ועדיין, סוגיית עמלת דמי הניהול מחזירה לשולחן שאלה מהותית לגבי תפקיד הפיקוח על הבנקים. בנק ישראל רואה לנגד עיניו, בראש ובראשונה, את יציבות המערכת הבנקאית. במקרים רבים, שיקול זה בא לפני שיקולים צרכניים. כך, למשל, רפורמת העמלות בעו"ש - שעל תוצאותיה עדיין יש מחלוקת - יצאה לדרך ביולי 2008 רק לאחר הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית.

 

לפני ארבע שנים הופיע הנגיד סטנלי פישר בפני אותה ועדת חקירה פרלמנטרית, ועיון מחודש בדבריו מחדד את השאלה אם בנק ישראל הוא אכן הגורם שצריך לפקח על היבטים צרכניים בבנקאות. "פיקוח על מחירים, ובמקרה זה על עמלות הבנקים, אינו דבר רצוי בדרך כלל. היינו מעדיפים להימנע מכך", הסביר פישר לחברי הכנסת. "כדי שהמשק הישראלי יוכל לפעול באופן יעיל, יש צורך במערכת בנקאית יציבה. עלינו לשמור על בריאות המערכת הבנקאית באמצעות פיקוח ותחרות - וגם הבנה שהבנקים פועלים כדי להרוויח תשואה על ההון שלהם".

 

לפני כשבועיים, בנאום שנשא בפורום קיסריה, התייחס פישר אל הדרישות מהממשלה להתערבות במחירי מוצרי החלב כאל "גל של פופוליזם". ככל שבנק ישראל ימשיך בגישה כזו, כך אמון הציבור בבנק המרכזי - פרמטר מאקרו־כלכלי מהמעלה הראשונה - עלול להיסדק.

 

אף אחד אינו מבקש מבנק ישראל להקריב את יציבות המערכת הפיננסית, אבל יש לקוות שגם שם מאמינים שגביית עמלות לא מוצדקות מהציבור אינה הדרך הנכונה לבסס את יציבות הבנקים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x