האם חלק מחשודי הולילנד ויתרו על זכות השימוע?
מכיוון שפרשת הולילנד מסועפת ובה כ־18 חשודים, אחת השאלות המרכזיות תהיה שאלת ההשפעה של כל טענה בשימוע של אחד על עניינו של אחר
הנעדרים מרשימת השימועים בפרשת הולילנד הם: ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי, איש העסקים ומיזמי פרויקט הולילנד אביגדור קלנר, ומי שכונה "המרכזייה" במערכת השוחדית לכאורה, מאיר רבין. בנוסף לכל אלה, גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ומי שהיתה ראש לשכתו שולה זקן טרם
כל סנגור בתחום הצווארון הלבן יודע שהשימוע הוא הזדמנות ממשית לשכנע את הפרקליטות שאין מקום להגיש נגד לקוחו כתב אישום, או שיש לצמצמו משמעותית. גם לסדר השימועים בפרשה מרובת חשודים יש משמעות, כאשר בדרך כלל החשודים הזוטרים ישמיעו את טענותיהם תחילה, ואילו החשוד המרכזי ישמיע את טענותיו אחרון.
הפרקליטות מצדה קשובה מאוד לטענות הצדדים, גם כדי להסיק אם יש מקום להגיש כתב אישום, אך גם אם יש מקום לבצע השלמות חקירה כדי לגבש תשתית ראייתית מלאה ויסודית יותר כהכנה למשפט. כך בשימוע משקללים שני הצדדים את הסיכונים והסיכויים להצלחה, כל אחד בהתאם לצד המגרש שבו הוא נמצא.
מעטים החשודים בפרשת הולילנד שהחליטו לא לגשת לשימוע בפני הפרקליטות. ועדיין, ההערכות בקרב גורמים משפטיים הן, שמקרב אלה שכן בחרו לממש את זכותם זו, הסיכוי לשכנע את הפרקליטות שלא להגיש נגדם כתב אישום אינו גבוה. קיומו של עד מדינה בתיק, בעל אמינות מפוקפקת ככל שתהיה, מקשה מאוד על מלאכת השכנוע של הסנגורים.
בנוסף לכך, העובדה כי מדובר בפרשה שהוגדרה על ידי בית המשפט כ"מהחמורות שהיו במדינה" מטילה חזקה על כך שרשויות אכיפת החוק ביצעו פעולות איסוף, ניתוח וביסוס של תשתית ראייתית איתנה לצורך העמדה לדין. אולם יותר מכל, ומכיוון שפרשת הולילנד מסועפת ובה כ־18 חשודים, אחת השאלות המרכזיות תהיה שאלת ההשפעה של כל טענה בשימוע של אחד על עניינו של אחר. החשודים עצמם כמובן אסורים בקיום קשר זה עם זה, אך מעניין מאוד יהיה לגלות אם גרסאותיהם בשימועים יהיו תואמות.
