הרשת החברתית להצלת העולם

תכירו את ריקן פָּטֶל, ראש הממשלה שלכם. נכון, אף אחד מכם לא בחר בו, אבל אם הכפר הגלובלי - אותה קהילה עולמית שצומחת לאטה במבוכים האינסופיים של כבלי האינטרנט, קבוצותיו וציוציו - הוא מעצמת העל הבאה, אז פטל הוא ראש הממשלה שלה. ובניגוד לראשי מדינות אחרים, פטל עושה בדיוק את מה שהבוחרים, כלומר, את מה שאלה שלא בחרו בו, אומרים לו לעשות. הנה כמה דברים שהוא ו"אוואז" (Avaaz), הארגון שבראשו הוא עומד, עשו בחודשים האחרונים: לפני חודשיים הם סייעו להשיג ניצחון היסטורי במלחמה בשחיתות בהודו, במסגרת הקמפיין של האקטיביסט ההודי המוכר אנה האזרה. ב־5 באפריל האזרה פתח בשביתת רעב בדרישה למסד בהודו תקנות למניעת שחיתות ולהקים במדינה משרד נציב קבילות ציבור. מחאתו הוציאה אלפי הודים לרחובות הערים. בתוך יומיים שלח פטל לשרי הודו עצומה הדורשת לקבל את תביעותיו של האזרה, שנחתמה בידי לא פחות מחצי מיליון הודים. הממשלה נעתרה למחרת, וניסוח טיוטת החוק החל כעבור עוד יומיים.

• להצלחות של אוואז מסביב לעולם - לחץ כאן
  

חצי שנה קודם לכן נחשפו בתקשורת העולמית בתי בושת שפעלו בסניפי מלון הילטון בסין ואירלנד. עוד באותו השבוע הגיש פטל לחתימתו של מנכ"ל רשת הילטון העולמית כריס נסטה טיוטת קוד אתי למניעת סחר בבני אדם בסניפי המלון, והתחייבות אישית של נסטה להכשיר את 135 אלף עובדיו בזיהוי מקרים של חשד לסחר בנשים ודיווח עליהם. לניירת שקיבל נסטה צורפה הצהרה בחתימתם של 300 אלף אנשים מכל העולם, שהתחייבו לממן מכיסם קמפיין שלטי חוצות שיתפרסם ברחבי עיר מגוריו של מנכ"ל הילטון, ויתקוף אותו אישית על שהוא מאפשר סחר בבני אדם במלונותיו. נסטה חתם.

באותו זמן בבריטניה הצליחו פטל וארגונו לעכב את רכישת רשת סקיי הבריטית בידי איל העיתונות רופרט מרדוק. לעיכוב אחראית מתקפה מתוזמנת של 40 אלף מכתבים שנשלחו ביום שישי 18 בנובמבר 2010 למשרדי הרגולטור הבריטי, ותבעו לעצור את אישור "העסקה שתעביר את התקשורת הבריטית לידי ניוז קורפ ותיצור 'פוקס ניוז אנגליה'", כדברי רבים מהכותבים, כולם אזרחי בריטניה וחברי אוואז. נכון לעכשיו העסקה מעוכבת.

עצומה לסנקציות על בורמה מוגשת לראש ממשלת בריטניה גורדון בראון צילום: cc by avaaz

לא הרחק משם, ברומא, הוצפו לשכותיהם של חברי הפרלמנט האיטלקי באלפי שיחות טלפון מבוחרים, כולם פעילי אוואז, שדרשו מהם להצביע נגד חוק הצנזורה הדרקוני של ברלוסקוני שנועד לאסור השמעת "דברי הסתה" בטלוויזיה ועשוי היה לחסל את חופש הדיווח והביקורת בתקשורת במדינה. בברזיל עצומה שאורגנה בידי פטל ונחתמה בידי 600 אלף איש נחשבת למה שעוצר כרגע את הקמת בלו מונטה, סכר באמזונס שלפי טענות יאלץ 40 אלף כפריים לעזוב את בתיהם ויכחיד מאות זני דגים שחיים באזור. עוד מיליון מאזרחי העולם חתמו על עצומה הקוראת להחרים את חומר ההדברה נאוניקוטינואיד, שנחשד כאחראי להיעלמות הדבורים. מדינות וחקלאים באירופה כבר החלו לבחון חלופות. בתחילת מאי, יום לפני שהפרלמנט של אוגנדה עמד להצביע על חוק עונש מוות להומואים, התפרסמה קריאה לפעולה באתר ארגונו של פטל, אוואז. בתוך 24 שעות הושגו מיליון וחצי חתימות על עצומה בינלאומית, ולשכתו של ברק אובמה בבית הלבן הוצפה ברבבות שיחות טלפון מבוחרים שדרשו ללחוץ על אוגנדה לבטל את החוק. החוק בוטל למחרת.

ויש גם גיוס של מיליון דולר מ־30 אלף חברי אוואז לרכישת טלפונים לווייניים משוכללים לפעילי דמוקרטיה בסוריה ולוב; הפעלת לחץ ממוקד על מנהיגי דרום אפריקה לפעול נגד תופעת "האונס המתקן" בחברה; והצפת נהגי נבחרות מירוץ פורמולה 1 בפניות שדורשות מהם להחרים את מירוץ הגרנד פרי בנסיכות המפרץ בחריין, שפוגעת בזכויות אדם והורגת אנשים ללא משפט. בעקבות הלחץ המירוץ בוטל.

הקול של האינטרנט

ההישגים המופלאים של אוואז, תנועה שרבים בישראל כלל לא שמעו עליה, מלמדים בעיקר על ראשית התהוותו של כוח גלובלי חדש. הכוח הזה חדור באידאולוגיה המוכרת של ארגונים ותיקים לזכויות אדם וסביבה, כגון גרינפיס ואמנסטי, אבל ניזון מעוצמתו של האינטרנט, ובזכותה מצליח לגרום לשינויים שהעמותות הוותיקות חלמו עליהם במשך עשורים.

בשלותם של הרשתות החברתיות והאתרים לשיתוף פעולה, כמו גם האפשרויות להעביר באינטרנט כספים ולהפוך המוני תשלומים זעירים לתקציב ענק, מאפשרים היום ליצור מיזמי שיתוף פעולה עולמיים וחסרי תקדים בהיסטוריה. ויקיפדיה הוציאה לגמלאות את תעשיית האנציקלופדיות המודפסות. ענף ה"מיקרו־בנקאות" הצעיר, בהובלת האתר Kiva.org, מאפשר לגולשים במערב להלוות סכומים פעוטים לחקלאים בעולם השלישי, שם מאה דולר נחשבים להון, ולאפשר להם להקים עסקים זעירים ולצאת ממעגל העוני.

קריאה לאמנה סביבתית עולמית, נובמבר 2009 צילום: אי פי אי

אוואז הוא גלגולם האינטרנטי החדש, העוצמתי והאפקטיבי של ארגוני האקטיביסטים. אלה נודעו עד היום בפרובוקציות מקומיות ובהפגנות האלימות שמתנגדי גלובליזציה ערכו מחוץ לכינוסי ה־G8. הישגיהם של אלה התמצו לרוב במשיכת תשומת לב תקשורתית, ובהעברת מסר שלעתים נשמע פשטני ומנותק מהמציאות המורכבת.

בארבע השנים האחרונות הקהילה של אוואז מסתמנת כגלגול המשופר והמעשי של הארגונים הללו. כוחה אינו במשיכת תשומת לב, כקודמותיה, אלא בהשגת התוצאות שהיא דורשת, במלואן ולאלתר. והיא צומחת במהירות. נכון להיום הארגון מונה כ־9.3 מיליון מתנדבים ומתוקצב ב־15 מיליון דולר בשנה, כולם מתרומות חבריו. וקהילת אוואז פועלת בעוצמה ויעילות חסרות תקדים שמדי חודש מפתיעות מחדש בממדי הלחץ הציבורי, בתזמונו, מהירותו ויעילותו. טרפוד העסקאות של מרדוק והניצחון על רשת הילטון הם רק דוגמאות מקריות לכללי המשחק החדשים שפטל ואוואז מנסים להנחיל במרחב הציבורי והכלכלי, בינתיים במידה מפתיעה של הצלחה: כללים שמכירים בכוח אזרחי חדש שעשוי לצוץ מהאינטרנט ולתבוע את מקומו לצד מדינות, תאגידים וכלי תקשורת - או לכל הפחות לשמש כשדולה רבת־עוצמה של מיליונים מתושבי העולם.

קמפיין מודעות נגד עינויים. על חולצת בן לאדן כתוב: "אני אוהב את גואנטנמו" צילום: אי אף פי

"לפעמים אני חושב מה יקרה אם נגדל לממדים של רשת חברתית מצליחה", מהרהר פטל בקול רם בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "אם עם 10 מיליון חברים אנחנו מצליחים לבטל את הגרנד פרי בבחריין או את חוק הצנזורה האיטלקי, מה נוכל לעשות עם 200 מיליון? האם נצליח לכופף תאגידים בינלאומיים ולאלצם לציית לדעת הקהל העולמית? ומדינות? אין לנו תשובה. כרגע אנחנו מסתפקים בזה שהמערכת שלנו מתפקדת ומאמינים שפעילות כמו שלנו תתקיים גם עוד 20 שנה, ושאז היא תהיה נרחבת ומשפיעה יותר".

Avaaz - מילה שמשמעה בהינדו ופרסית היא "קול" - נוסד ב־2007. פטל, יליד קנדה ובן לאם אנגלייה ממוצא יהודי ואב הודי שגדל בקניה ("המוצא שלי הוא 'גלובלי'", הוא אומר בצחוק), גילה את חיבתו לאקטיביזם עוד כשלמד לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד והשתתף שם במאבק הסטודנטים לזכויות עובדי הניקיון. אחרי הלימודים עבד בבנק העולמי ובאו"ם, ובין היתר היה מראשי הארגון ההומניטרי "רס פובליקה", שב־2002 סייע להקים מחדש את מוסדות הציבור בסיירה לאונה מוכת מלחמות האזרחים.

ב־2003 הוא נתקל בהשראה הגדולה שלו לאוואז: אתר הפעילות הפוליטית MoveOn.com, שפעל בארצות הברית ושימש לתיאום הפגנות ועצרות מעכשיו לעכשיו, ולאיסוף תרומות למימון קמפיינים מקומיים למועמדים דמוקרטיים במדינות ארצות הברית השונות. "היכולת של האתר לגייס כל כך הרבה אנשים למען מטרה נקודתית הרשים אותי כל כך שמיד הצטרפתי, אפילו שלא הייתי אזרח אמריקאי", הוא מספר, "רציתי חלק בזה". MoveOn עדיין קיים, וכיום מתמקד בהפצה ויראלית של סרטוני תעמולה פוליטיים, רבים מהם של גולשים ומתנדבים. בבחירות האחרונות בארצות הברית גולשים מתנדבים של MoveOn ביצעו 7 מיליון שיחות טלפון לבוחרים ועודדו אותם לבחור בברק אובמה.

הפגנת אוואז בקופנהגן נגד ההתחממות הגלובלית, דצמבר 2009. כל אחד מהמנהיגים קיבל עשרות שיחות טלפון אישיות צילום: אי פי אי

"באותן שנים עבדתי במדינות כמו אינדונזיה, טימור וסיירה לאונה, והתחלתי להשתכנע שמה שעובד בזירה של הפוליטיקה האמריקאית יפעל גם ברמה העולמית, ואפילו טוב יותר. דברים שראיתי סביבי שכנעו אותי שבנושאים החשובים באמת רוב אזרחי העולם מאוחדים בדעה אחת. ואז חשבתי להקים כלי שבעזרתו אזרחי העולם יוכלו להשמיע את הקול שלהם בנושאים שבהם כולם מסכימים שצריך לקרות דבר אחד, אבל בפועל קורה דבר אחר".

נבחרת האקטיביסטים

מהר מאוד התברר לפטל שהוא אינו היחיד שחשב על הרעיון הזה. פגישות שערך קיבצו סביבו כמה מהאנשים המנוסים בתחום, כמו דיוויד מאדן, יזם אוסטרלי, גם הוא עובד לשעבר בבנק העולמי, שב־2004 הקים אתר אקטיביזם מתוקשר שהיה אחד ממבשריו של אוואז - GetUp.org.au, שמימן מתרומות גולשים פרובוקציות יצירתיות ואף הצליח לסכל כמה הצעות חוק שמרניות במדינה.

רופרט מרדוק. מפסיד לאוואז צילום: אי פי איי

עוד שותף באוואז, גם הוא אוסטרלי, הוא ג'רמי היימנס, מייסד האתר Purpose.com, שמתפרנס מארגון אירועי "פלאש מוב", שבהם המוני אנשים זרים מתכנסים במקום וזמן שנקבעו מראש ומבצעים יחד פעולה משותפת. שותף רביעי בחבורה הוא טום פרליו, חבר קונגרס מטעם המפלגה הדמוקרטית ומייסדם של ארבעה ארגוני צדקה נוצריים, והחמישית היא אנדריאה וודהאוס, לשעבר מפיקה בכירה של קמפיינים תקשורתיים של פוליטיקאים.

יחד הם גיבשו את השיטה שבה ארגון אוואז יפעל, וביססו אותה על כל מה שעבד בארגוניהם הקודמים. "מה שכבר ידענו זה שאנשים לא יתמידו לאורך זמן בהפגנת סולידריות. מה שהם רוצים זה לראות את פעולותיהם יוצרות שינוי, ומשפיעות על התוצאה", פטל אומר. "כשמציעים להם הזדמנות אמיתית לשנות מדהים לראות את ההתלהבות שבה הם מצטרפים, תורמים כסף, מספרים לחברים ויוצאים לרחובות. הטקטיקה שלנו היא להשקיע את המאמצים באיתור נקודות זמן קריטיות שבהן לפעולה אזרחית יש סיכוי להשפיע, ואז לקרוא לאנשים לפעול, כמעט מעכשיו לעכשיו. למשל, כשרצינו למנוע מפורמולה 1 לקיים מירוץ בבחריין, מדינה שהורגת אזרחים שמביעים בה מחאה, עבדנו קשה כדי לבחור את הרגע הנכון לפרסם בו את העצומה שפונה, לדוגמה, לקבוצה של רדבול. חיפשנו את נקודת הזמן הסינגולרית שבה פעולה נרחבת באמת תבהיר לראשי החברה שהעסקים לא כרגיל, ושבעולם יש הרבה אנשים שחושבים כמו חברי אוואז. וכשאנחנו מאתרים את הרגע הנכון, חברי אוואז לרוב מגיבים מהר ובאופן מלא השראה".

ברלוסקוני. על אפו ועל חמתו צילום: בלומברג

לפי ההסברים באתר avaaz.org, הארגון מתייחס למתנדביו "כפי שעוזרים פרלמנטריים מתייחסים לשר שמעסיק אותם: העוזרים עוקבים אחרי המתרחש בתקשורת, וכאשר הם מגלים הזדמנות לפעולה שתפיק לשר רווח תקשורתי, הם פונים אליו ובזמן קצר מעבירים אליו מידע והצעה לפעולה מיידית". "ההבדל", פטל אומר, "הוא שאנחנו לא מציעים הזדמנות לרווח פוליטי אישי אלא הזדמנות לעשות את העולם דומה יותר לכפי שרוב תושביו היו רוצים שיהיה".

איך פטל ושותפיו יודעים מה מתנדביהם רוצים שהעולם יהיה? הם שואלים אותם. מדי שנה אוואז עורך בקרב כל חבריו סקר מטרות, ומבקש מהם לדרג את נושאי האג'נדה לפי חשיבותם. הסקרים מתפרסמים בשקיפות מלאה. חמשת הנושאים המובילים בשאלון מ־2010 הם, לפי הסדר, איכות הסביבה, מאבקי זכויות אדם, מלחמה בעוני וברעב, פעילויות למען שלום ומאבק בשחיתות.

הפגנות בוושינגטון נגד ההתנחלויות צילום: Avaaz

לצד הסקרים השנתיים נשלחים סקרים חודשיים ושבועיים לקבוצות של עשרת אלפים איש מגולשי האתר. בסקרים מוצעות פעולות קונקרטיות רבות, רובן רעיונות שהגיעו מהגולשים עצמם, למשל להציע לגולשים להדליק אלפי נרות בעולם לרגל יום כדור הארץ. כאשר פעולה כזאת נבחרת, אוואז לרוב מבצע "הרצה" שלה, מעין חזרה בהשתתפות כמה אלפי מתנדבים. אם המתנדבים מגיעים וההרצה מצליחה, האתר עובר לגיוס ההמונים. תמהיל ה"הפקות" הסופי נבחר בישיבה שבועית שנערכת בסקייפ, בהשתתפות 35 חברים מניו יורק, סן פרנסיסקו, טורונטו, מקסיקו סיטי, ריו, לונדון, פריז, ניו דלהי וסידני.

הרבה מהפעולות המצליחות של הארגון היו כאלה שלא עברו את כל הערכאות, אלא אורגנו ברגע האחרון, כאשר אירוע חשוב עלה לכותרות במפתיע ומישהו בצוות אוואז החליט לנצל את התזמון ולארגן פעילות מחאה מעכשיו לעכשיו. האימיילים נשלחים מיד, וכאשר ההיענות גבוהה, הפעולה יוצאת לדרך. "נכון שאנחנו מציעים כמה מהנושאים באג'נדה ובונים לחלק מהם את הקמפיינים, אבל רוב הנושאים נבחרים בידי הקהילה עצמה", אומר פטל. "מטרתנו היא להיות שליחי הרצון הגלובלי, לא מנהיגיו. כבר שמעתי שמכנים אותי 'ראש הממשלה של מעצמה חדשה', אבל אני יכול להבטיח לך, אני יותר כמו משרת".

תודה מהדלאי לאמה

למעשה, אחד הקמפיינים המתוקשרים הראשונים של אוואז נעשה בסיועם של האתרים הוותיקים יותר, ואז גם הגדולים יותר GetUp ,Purpose ו־MoveOn: זו היתה פרסומת טלוויזיה ששודרה בתחילת 2007 בערוצים מקומיים בוושינגטון, פריז, ברלין ודלהי, ושבה נראו ג'ורג' בוש, ולדימיר פוטין וז'אק שיראק ישנים בחדריהם כשמחוץ לחלונם מתחוללים שינויי אקלים הרסניים. כיתוב בסוף התשדיר הזמין את הצופים להיכנס לאתר Avaaz.org וללחוץ על הכפתור שישלח "צלצול השכמה" למנהיגי העולם. כעבור יותר משנה, אחרי שהאתר חצה את רף מיליון החברים, אוואז ארגנו "צלצול השכמה" כזה למנהיגים בעשרות מדינות: האתר קרא למתנדבים להתקבץ בתאריך מסוים, סמוך לשעה ארבע אחר הצהריים, ולהתקשר ללשכתו של ראש מדינתם. עיתון שסיקר את ההתקבצות בקנדה כתב שיותר מ־40 איש הגיעו לפגישה, התקשרו באותה הדקה וביקשו לקבל את ראש הממשלה. אחת הצליחה להגיע למזכירתו האישית.

הקמפיין הראשון של האתר בישראל נערך גם הוא באותה שנה, ונגע לשלום באזור: לצד כבישים בירושלים נתלו פרסומות לחבילת תיירות מפוברקת של "חג השבועות בסוריה, ב־390 דולר בלבד!". מתחת ללוגו אוואז הופיעו האותיות הקטנות של "המבצע": "המחיר ליחיד בחדר זוגי, מותנה במשא ומתן על היוזמה הסעודית".

את פוטנציאל כוחם גילו אנשי אוואז דווקא במהלך פעולה שלרוב נחשבת כשולית: פרסום עצומה. אחת מעצומותיהם הראשונות קראה לשחרור אזרחים קוריאנים שנשבו ב־2007 על ידי טאליבן. בתוך ימים חתמו עליה 100 אלף איש - הישג חסר תקדים.

כעבור חצי שנה פרסמו חברי אוואז עצומה שקראה לממשלת סין לחדש את השיחות עם הדלאי לאמה חרף המהומות בטיבט. 1.7 מיליון החתימות שהצטברו בתוך שבוע, תזמון חידוש השיחות ופעולת ההמשך של אוואז היו בין הדברים שעיצבו את אופיו ותדמיתו של האתר מאז.

כמו בפעולות רבות אחרות של אוואז, קשה לקבוע בוודאות שדווקא פעולת האתר היא ששכנעה את ממשלת סין. לחצים לנהל מגעים עם טיבט מופעלים עליה כל העת ובאותם ימים הם התחזקו במיוחד, על רקע ההכנות לפתיחת אולימפיאדת בייג'ינג. אבל הפעולה של אוואז השתלבה בלחצים באופן מושלם, ולא רק בעצם פרסום העצומה. ב־23 במאי, ימים אחרי שהעצומה החתומה נשלחה לשגרירויות סין ביותר ממאה מדינות בעולם, צייד הארגון כ־2,000 מתנדבים בריטים בחולצות שעליהן הופיעו לוגו אוואז והסיסמה: "תנו יד למשא ומתן אמיתי", והוציא אותם לרחובות לונדון. הפעילים בחולצות נפרסו בצהרי היום בשרשרת אנושית ארוכה בין הרויאל אלברט הול, שם הדלאי לאמה הרצה באותו בוקר, לבין שגרירות סין שנמצאת חמישה ק"מ משם. בצאתו מהתיאטרון הדלאי לאמה נעצר מול מתאם פעולות אוואז בלונדון פול הילדר ולחץ את ידו. הילדר סב על עקביו, פנה לחבר אוואז שעמד מאחוריו ולחץ את ידו. וכך לחיצת היד התגלגלה מאדם לאדם, עד שהגיעה לשער השגרירות הסינית. האירוע הזה, ה"פלאש מוב" הזה, שהיה נרחב ומרשים אך נמנע מפרובוקציות זולות והיה מרשים ומכובד, עזר להגדיר את קו הפעולה שמאפיין מאז את הארגון ופעולותיו.

הפגנה בוושינגטון למען אמנה ירוקה גלובלית צילום: avaaz

"לא אחת יש ניגוד אינטרסים בין דעת הקהל העולמית בנושא מסוים לבין דעת הקהל המקומית", אומר פטל. "סין היא דוגמה מצוינת. ככל הידוע לנו רוב הסינים תומכים בהמשך הכיבוש בטיבט, ולכן ניסינו ליצור קמפיין שלא פוגע ברגשותיו של אף צד. אנחנו גם לא מאמינים בטובים ורעים. באותו שבוע עשרת אלפים מתנדבים הדליקו נר דיגיטלי לנפגעי רעידת האדמה בסצ'ואן ושלחו דרכנו תרומות".

מאז, אתר אוואז מקדם במקביל עשרות פעילויות של חתימה על עצומות, תרומה למטרות שונות ויציאה לרחובות. רוב הפעולות נוגעות לאירוע אקטואלי בוער. בספרד הם הצליחו, יממה לפני הצבעה על הצעת חוק לפסילת פוליטיקאים שהורשעו בשחיתות מתפקיד שר, לארגן 2 מיליון חתימות על עצומה להעברת החוק, ולהציף את משרדי מפלגת השלטון בפניות אזרחים. החוק עבר, אף שכרבע מנציגי מפלגת השלטון נחשדים בעצמם בשחיתות. מודעה שהארגון פרסם ב"פייננשל טיימס" קראה לחברות הממתקים בעולם לנתק את קשריהן עם חוף השנהב, עד לפרישת הנשיא המושחת לורן גבאגבו. נסטלה, הרשי ומתחרותיהן לא חדלו לקנות קקאו מהמדינה האפריקאית, אך לפי פרסומים צמצמו את מגעיהן איתה עד שגבאגבו נעצר. באחרונה הוגשה לאו"ם עצומה שפורסמה באתר וקראה לממשלות העולם להפסיק את המלחמה בסמים ולחפש דרכים אחרות להתמודד עם התופעה. כ־600 אלף חתמו.

כמובן שבאתר עמוס קמפיינים, יוזמות רבות גם אינן ממריאות. בגרסה העברית של האתר - אתר אוואז תורגם כולו לעברית - הופיעה עצומה שקראה להעניק את פרס סוקולוב לעיתונאי אורי בלאו, שפרסם את המסמכים שגנבה ענת קם. רק כ־800 איש חתמו עליה והיא זכתה להתעלמות. אבל המסר שמרחף מעל כל היוזמות זהה: אם משהו מציק לך, ואם יש לך רעיון לדרך מקורית להעלות אותו לסדר היום, שלח את הרעיון שלך באימייל, ואולי זה יקרה עוד השבוע - בעוצמה כזאת שהעולם לא יידע מאיפה זה נפל עליו.

ואם קהילת האינטרנט תטעה

אם פטל הוא באמת "ראש ממשלת מעצמת האינטרנט", הוא מתחיל את תפקידו ברגל הנכונה. אפשר לראות זאת, למשל, בהרגלי הנסיעה שלו. ב־2008 הוא בילה חצי שנה בנסיעות ברחבי הגלובוס - "עם הרגלי האכילה והשינה הלא בריאים שלי, אני מועמד מושלם לחטוף אחד מהסופר־חיידקים האלה שמסתובבים במטוסים", הוא אומר - אלא שבניגוד לשועי עולם ואושיות אינטרנט מצליחות אחרות, פטל לא נוסע במחלקה ראשונה או במחלקת עסקים אלא במחלקת תיירים. "אני חושב שזה חלק מהדרך שבה אני רואה את העולם כמשהו שהוא יותר שלם ואחיד. גם בבית הספר שלי, שהיה ממוקם בשמורה אינדיאנית וסבלתי בו מהתעללות של בריונים, הרגשתי כל הזמן שייך למקום שבו אני נמצא".

במהלך השיחה עם פטל הצצתי קצת באתר, ובמונה שסופר בזמן אמת את החברים החדשים. בחמש דקות המונה עלה מ־9,148,301 חברים ל־9,148,422. 121 חברים חדשים, כמעט 25 לדקה. פטל מסביר שקצב הגידול הנוכחי עומד כרגע על 100 אלף חברים חדשים לשבוע. "רשימת הדיוור שלנו היא השנייה בגודלה בעולם, אחרי זו של אובמה. בינתיים".

אתה באמת מאמין שאתם יותר מעוד גימיק אופנתי באינטרנט?

"אני מאמין שחברי אוואז הם מדגם מצומצם מאוכלוסייה גדולה בהרבה, שאנשיה מחזיקים בתפיסות עולם דומות ושמוכנים לפעול, אם רק ירגישו שמעשיהם יניבו תוצאות. יש בעולם אי שביעות רצון מהשיטות הפוליטיות והכלכליות בהרבה מדינות, ומתחת לפני השטח מתחוללת התפכחות המונית מהמצב הקיים. אוואז הוא רעיון שזמנו הגיע. יש לו כוח לבטא רצון אזרחי גלובלי משותף שבעבר לא היה קיים, או שלא היתה דרך לבטאו. היום גם יש בעולם משברים חוצי גבולות שמדינות לא מצליחות לטפל בהם: המשבר הכלכלי, האקלים, משבר האוכל. אנשים רוצים להיות מעורבים פוליטית בלי להתלכלך בפוליטיקה הנמוכה והמסואבת. אוואז הוא הפתרון שלהם. אתה יודע מה? בוא נדבר שוב בעוד עשר שנים ונבדוק אם צדקתי".