$
19.5.11

"העסקתי את מצא מנקודה מאוד אנושית ושילמתי על כך מחיר כבד"

אחרי שחיסל את השותפות המפתיעה עם ג’קי מצא, משה שקל, מבכירי פרקליטי המסים בארץ, עורך עם עצמו חשבון נפש חושפני ונוקב: מאביו “שרגעי האושר המעטים שלו היו כשהשתכר”, דרך אמו "שלא העריכה את אבא והשליכה עליי את חלומותיה”, ועד הפצע הנפשי “שמאלץ אותך לייצר לעצמך אתגרים מניפולטיביים, שהובילו לבסוף לגירושים”

שני כלבים מקבלים את פני הבאים לבקר את עו"ד משה שקל בביתו הגדול והמפואר בסביון. בצד אחד עומדת לארה הקטנה, כלבת קינג צ'ארלס קואליר, מתנה מאחד האוליגרכים עלומי השם שעורך דין המיסוי הבכיר מייצג בשנים האחרונות. בצד השני עומד אוסקר, דוג דה בורדו ענק, מפחיד למראה, השוקל יותר מ־80 ק"ג. שקל (52), הרגיל לרתיעת אורחיו מהמראה המאיים, ממהר להרגיע ומנסה לשכנע שהכלב הענק ידידותי ובלתי מזיק לחלוטין, יותר בכיוון של "רהיט יוקרתי" מאשר חיית טרף. "מדובר בצירוף של היפופוטם ונרקיס", אומר שקל בחיוך, ואילו בת זוגו, עו"ד דיאנה בילינסון, מוסיפה: "הוא פלגמט כמו שקל, לא יודע ללכת מהר. אני דומה יותר ללארה מבחינת הקצב ושמחת החיים". "וגם בכך שהיא מנהלת אותי", מוסיף שקל תוך שהוא מחבק את בת זוגו, הצעירה ממנו ב־18 שנה.

 

העושר שצבר שקל לאורך 30 שנות הקריירה שלו - שבמהלכן הפך לאחד מעורכי הדין המובילים בתחום המיסוי בארץ - ניבט מכל פינה בבית שאליו עברו לפני כשנתיים: החצר המטופחת, בריכת דגי הנוי, בריכת השחייה הפרטית המוארת בפנסים מיוחדים בשעות הלילה, הפסלים שמפוזרים ברחבי הבית ונברשת הקריסטל הענקית שמשתלשלת מהקומה השנייה לראשונה. את הקירות בחדרו של שון בן חמשת החודשים מעטרים ציורי דיסני ותאורה דמוית שמים זרועי כוכבים. בשעה שעובדת זרה מחתלת את הילד, מעיר שקל כי "לעומת מה שהיה עם שלושת ילדיי הגדולים אני אב השנה", אבל בת זוגו ממהרת לערער על גרסתו: "הוא רואה את שון חצי שעה בבוקר, חצי שעה בערב וקצת יותר בסוף השבוע". בנקודה משפחתית־אישית אחרת שוררת בין בני הזוג תמימות דעים. "אולי אני לא אב השנה, אבל אני כן גרוש העשור", אומר שקל וזוכה להנהוני הסכמה. "אנשים מופתעים מהיחסים הטובים ביני לבין גרושתי. היא בת בית פה. צריך גם לדעת איך להתגרש, ובשביל זה המציאו את הכסף. גירושים זו אף פעם לא הצלחה, זה מה שקורה כשאתה לא רואה אף אחד ממטר כי אתה רואה רק קריירה".

 

שקל התגרש ב־2004 ("גרושתי למעשה לא היתה צריכה להיפרד משום דבר כי היא מבחינתה היתה חד־הורית כמה שנים לפני הגירושים"), ואז התחיל להתקרב לדיאנה בילינסון (34), באותה עת מנהלת המשרד שלו. היא בדיוק היתה לאחר נישואים קצרצרים וגירושים כואבים, ללא ילדים. "לפני זה לא ראיתי אותו בכלל", מספרת בילינסון, "אבל פתאום מצאנו את עצמנו מדברים, שופכים את הלב במשרד ומתקרבים". ב־2008 עזבה את המשרד והשניים עברו להתגורר יחד, אבל הפעם בלי נישואים - ולא בגלל שקל. "משה היה מוכן להתחתן מהיום הראשון. הבעיה זאת אני", היא אומרת. "להתחתן זאת תוצאה של לחץ חברתי, וכשהתבגרתי הבנתי שזה בכלל לא חשוב לי. יש לי טראומה ממוסד הנישואים, הבנתי שזה לא מבטיח כלום, ודווקא איפה שאני לא מתחתנת אני מקבלת חיים יותר טובים. נראה לי שהחותמת רק מקלקלת".

 

פצע הילדות והליצן העצוב

 

אבל "הפלגמטיות" שעליה דיברה בילינסון בתארה את התנהלותו של שקל עשויה להטעות. מתחת למעטה החיצוני הזה מסתתר מנוע אדיר, מלא אמביציות, שהביא לכך שמשרד שקל ושות' מייצג היום כמה מהחברות והלקוחות הגדולים במשק, בהם דניה סיבוס, דסק"ש ואפריקה ישראל. את המאבק המפורסם של ורד פרי, שהוליד לפני שנתיים פסק דין תקדימי להכרה בהוצאות טיפול בילדים לצורכי מס, אמנם ניהל שקל בהתנדבות, אבל על רוב התיקים שלו הוא גובה שכר טרחה מכובד מאוד. בימים אלה הוא מייצג את ועד ראשי האוניברסיטאות במאבקו נגד דרישת רשויות המס להטיל מע"מ על צריכת שירותים וירטואליים ואת מייסד בייטמן ישראל ד"ר עלי ברנע במשפט העוסק בגבולות הסיווג מחדש של עסקאות לצורכי מס, ומייעץ לפלאפון ופרטנר בהתגוננות מפני תביעות ייצוגיות על גביית מע"מ ביתר.

 

שקל עם בת זוגו דיאנה בילינסון, התינוק שון והכלבים לארה ואוסקר בבית בסביון. "לעומת מה שהיה עם שלושת ילדיי הגדולים אני עכשיו אב השנה" שקל עם בת זוגו דיאנה בילינסון, התינוק שון והכלבים לארה ואוסקר בבית בסביון. "לעומת מה שהיה עם שלושת ילדיי הגדולים אני עכשיו אב השנה" צילום: תומי הרפז

 

הדחף להצליח עוד ועוד, לנצח, לכבוש עוד יעד, נעוץ - כמו כמעט כל דבר בחיים - בילדות, ושקל עצמו מודע לכך מאוד. את השורשים לאמביציה כמעט חסרת המעצורים שלו הוא תולה בלי כחל וסרק בילדותו, וליתר דיוק בחינוך שקיבל מאמו. "עמוס עוז אמר פעם שלהיות סופר מתחיל בפצע. אני חושב שזה נכון גם לאנשי קריירה ועסקים", מסביר שקל. "זה מתחיל בפצע במובן של הצורך לייצר לעצמך אתגרים, בין אם אמיתיים ובין אם מניפולטיביים, ולהקדיש להם את כל כולך, להוכיח לעצמך שאתה שווה. כשזה קיים, אני תמיד אומר שצריך לחפש בילדות מדוע האדם צריך את ההוכחות האוויליות האלה. אצלי זה אף פעם לא ייגמר, אני רק מקווה שזה לפחות יתעדן.

 

"נולדתי בחיפה להורים שהיו הפכים גמורים, אף ששניהם באו מרקע דומה ואיבדו את רוב משפחותיהם בשואה. אבי, אף שהיה בעל תואר אקדמי במתמטיקה שרכש בוורשה, לא הצליח למצוא עבודה בתחום ועבד כל חייו כפועל נמל, אבל לא זה מה שהפריע לו. כסף ומעמד לא כל כך עניינו אותו, אבל הוא היה אדם מאוד רגיש שלא השלים עם אובדן משפחתו עד יומו האחרון, ופעמים רבות אמר לי שאינו מבין מדוע ואיך הוא שרד. היו לו מעט רגעי אושר, והם היו בעיקר כשהוא השתכר. הוא לא היה אלכוהוליסט, אבל הוא היה אדם עצוב בבסיסו למעט ברגעים שהוא שתה לשוכרה. היו פעמים ששמעתי אותו בוכה שהוא רוצה להתאחד עם הוריו ועם אחיו, ובעצם כל חייו היו געגוע לאנשים שאינם. הוא היה אדם כל כך לא חומרני ולא תחרותי שלא הפריע לו שאין לו כסף. התכונה הדומיננטית שלו היתה אנושיות, עד כדי כך שאף שהיה אנטי־דתי מוחלט, כשחרדים היו באים להתרים ממנו כסף הוא תמיד נתן ואז הסביר לי: 'כל מי שמבקש ממני תרומה יקבל, גם אם אין לי כלום'.

 

"אמי היתה הפוכה בתכלית. היא היתה הישגית, ומאוד הפריע לה שאבא לא הצליח בחיים, עד כדי כך שהיא פשוט לא העריכה אותו. בי ובאחי היא הטמיעה תכונות של תחרותיות והישגיות. היא השליכה עלינו את כל החלומות הלא ממומשים שלה והציבה כל הזמן אתגרים. זה אומר שגם אם הבאתי ציון של 90 אבל הוא לא היה הכי גבוה בכיתה, היא היתה אומרת: 'זה בסדר, אבל יכולת יותר. כל מה שהוא לא המקסימום האפשרי - מבחינתי זאת אכזבה'. לימים, כשזכיתי במשפט הרציני הראשון שלי כעורך דין צעיר, אני זוכר אותה מסתובבת עם תיק הסיכומים בן 300 העמודים של המשפט, שהיא לא הבינה מילה ממה שכתוב בו, אבל הראתה אותו לכל חברותיה. זו היתה קורת הרוח שלה. היא ראתה בי סוג של ניצחון, של השגת הישגים שלא זיהתה אצל אבא.

 

משה שקל, בן 4, עם אחיו הגדול מאיר והוריו. "הצורך בהוכחות אוויליות שאתה שווה טמון תמיד בילדות. אצלי זה אף פעם לא ייגמר" משה שקל, בן 4, עם אחיו הגדול מאיר והוריו. "הצורך בהוכחות אוויליות שאתה שווה טמון תמיד בילדות. אצלי זה אף פעם לא ייגמר"

 

"אמא השקיעה המון בטיפוח התחרותיות וההישגיות אצלי והיתה מאוד גאה ב'יצירה שלה', אבל אני לא בטוח שזה היה בטובתי. זה הגיע לכדי כך שכאשר אבי מת ממחלת לב בגיל 72, לפני כ־20 שנה, כשעוד הייתי בתחילת הקריירה, אמא לקחה אותי הצדה, ומטר מהגופה, שעוד לא פונתה מהבית, התחילה לחקור אותי: 'איך התקדמת בעבודה השבוע? האם שבוע האבל לא יפגע לך בעבודה?', ואפילו הציעה שאם צריך אוכל לקבל אנשים בבית במהלך השבעה. היא היתה כל כך ממוקדת מטרה. היו לי תקופות לא פשוטות של חשבון נפש איתה. הגירושים שלי הם אחד המחירים ששילמתי על התחרותיות וההישגיות האלה.

 

"אמי מתה בגיל 90 אחרי חמש שנות אלצהיימר. את השנתיים האחרונות בילתה במחלקה סיעודית לתשושי נפש, ודווקא אז נוצרה בינינו קרבה אדירה שהתגברה ככל שאמי הפכה ליותר חסרת ישע. לקראת הסוף היא כבר לא זיהתה אותי, והביקורים אצלה היו חשובים לי יותר מאשר לה. אבל יום אחד, אחרי שנה שלא החליפה איתי מילה, הגיע זמר לבית האבות והתחיל לשיר את 'שיר הליצן' של מרדכי לבנון ובני ברמן, שיר שאמא שרה לי בילדותי, על הליצן שממשיך לצהול ולשיר גם כשאביו מת בקרקס. כשזיהתה את השיר פתאום אמא נתנה לי יד, וזה היה רגע של קרבה גדולה. היום אני שר את השיר הזה לבני הקטן".

 

העסקת מצא היתה טעות

 

הראיון עם שקל מתקיים בשעה שבבית המשפט המחוזי בתל אביב נשמעות העדויות הראשונות ב"פרשת רשות המסים 2" - משפטו של בכיר רשות המסים דוד ואנונו, המואשם בעבירות שוחד ומרמה. בפרשת רשות המסים הראשונה, שהסתיימה לפני כשנה בהרשעתו של ראש הרשות לשעבר ג'קי מצא בהפרת אמונים ובסיוע למתן שוחד, מילא משרדו של שקל תפקיד מעניין כאשר הציע למצא עבודה דווקא בעיצומו של המשפט נגדו - ובתנאים נדיבים מאוד. בעבר טען שקל בראיונות לתקשורת כי החליט להעסיק את רו"ח מצא מטעמים הומניטריים, כדי לסייע לאדם שנפל בעיניו קורבן ל"עליהום" ציבורי ותקשורתי נגד מי שהעז להפעיל שיקול דעת וראש גדול בתוך רשות המסים - טענה שנתקלה בספקנות רבה מצד עמיתים, מתחרים ולקוחות של שקל, שרבים מהם לא ראו את העסקתו של מצא בעין יפה. עתה, לראשונה, מכה שקל על חטא, ומודה כי טעה בהחלטתו אז.

 

שקל במשרדו בתל אביב. "גם אם קיבלתי ציון 90 אבל הוא לא היה הכי גבוה בכיתה, אמא היתה אומרת יכולת יותר. כל מה שהוא לא המקסימום, מבחינתי זאת אכזבה” שקל במשרדו בתל אביב. "גם אם קיבלתי ציון 90 אבל הוא לא היה הכי גבוה בכיתה, אמא היתה אומרת יכולת יותר. כל מה שהוא לא המקסימום, מבחינתי זאת אכזבה” צילום: יובל חן

 

"כשהצעתי להעסיק אותו לא הייתי קרוב אליו בשום צורה, אבל הוא נראה לי אדם ישר", מסביר היום שקל. "אחרי שהתפוצצה הפרשה חשבתי שבמקום שאין אנשים צריך להיות איש. היה לי חשוב להראות שכאשר כולם זורקים על מישהו אבנים אני אהיה מענטש, אבל בדיעבד אני לא יודע אם זה היה המקרה הנכון להראות את זה. היום אני לא חושב שהייתי נוקט את אותה הדרך. עצם העובדה שהוא הסכים לעסקת טיעון, שהוא היה מוכן להודות בעבירות, מראה שטעיתי. כשאני דיברתי איתו אז, החלטתי לקבל אותו למשרד כי לפי גרסתו הוא היה צדיק מושלם, והייתי משוכנע שהעניין ייגמר בלא כלום.

 

"העסקתי את מצא אף שידעתי שאשלם על כך מחיר כבד, כולל עזיבת לקוחות. רוב הלקוחות שלי הם סולידיים ומאוד לא אהבו את ההחלטה הזאת שלי, וידעתי מראש שכך יהיה. אבל גם ידעתי שלהיות אנושי זה לא רק כשהכל קל ופשוט, וזה היה ממש צעד הצהרתי שלי, שנועד להראות לכולם שכאשר בן אדם נופל לא צריך לעזוב אותו. דווקא אז אל תעזבו אותו. בסופו של דבר לאחר שמונה חודשים, בסוף 2008, נפרדו דרכינו, לפי בקשתי", מספר שקל בלקוניות, תוך שהוא מסרב לפרט את נסיבות הפרידה. מקורביו טוענים שהעסקתו של מצא עלתה לו מאות אלפי שקלים. מצא סירב בתוקף להתייחס לסכומים.

 

ניכר בשקל ובבת זוגו ששניהם נסערים ועוצרים את עצמם מלומר דברים חריפים יותר על אפיזודת השותפות עם מצא, שאותו העסיקו, לדברי מקורבים, תמורת סכום נכבד של עשרות אלפי שקלים בחודש ו־50% מההכנסות מכל לקוח שיביא למשרד. "זה התחיל משיחת הבעת הזדהות שהפכה למשא ומתן. חשבתי שאני עושה מעשה מענטשי, להגן על אדם שכולם סוקלים. שילמנו לו בנדיבות, באתי מנקודה מאוד אנושית, ובסוף שילמתי על כך מחיר מאוד כבד", אומר שקל בלי להסתיר את המרירות בקולו. "הוא לא צדיק הדור, לא יכול להיות צדיק הדור. אני לא מצטער על כך שתמכתי בו בשעתו, בעיקר לאור העובדה שלמדתי מזה משהו - שצריך להקשיב לאשה לפעמים. התפכחתי מהתמימות שלי. יש לי אמונה בסיסית בבני אדם, וחטפתי ממנו מכה. דיאנה הפוכה ממני. היא צעירה ממני ב־18 שנה, אבל בגלל כל מה שעברה בחיים שלה היא נותנת הרבה פחות אמון אוטומטי בבני אדם".

 

מטעמו של ג'קי מצא נמסר בתגובה: “"אנו מצרים על אמירות רחוקות מהאמת בלשון המעטה. שכר טרחתו של רו"ח ג'קי מצא כיועץ המשרד היה נגזרת ישירה לתרומתו המקצועית והמאומצת, אשר הביאה להישגים רבים למשרד. ג'קי מצא שומר על זכותו להגיב בעניין, לרבות על הסיבה שהביאה להחלטתו על עזיבת המשרד". 

 

רשות מסים אימפוטנטית

 

ועכשיו התפוצצה פרשת רשות המסים השנייה. איך אתה מסביר את התחושה שהרשות פגיעה כל כך לשחיתות?

"בכל מקום שמעורבים בו כספים רבים יש חשש גדול לשחיתות, ובמיוחד כשמדובר באנשים שמרוויחים מעט מאוד כסף יחסית. חוץ מזה, אנשים טובים מאוד עוזבים את המערכת, ובגלל העזיבה של המוצלחים והמובילים שבהם אדם לא מספיק להתרגל לתפקיד והופ, הוא עוזב.

 

"את דוד ואנונו עצמו לא הכרתי ולא הייתי מעורב בתיקים שהוא היה מעורב בהם, בין אם יש לחשדות נגדו רגליים ובין אם לא. אבל מה שמטריד אותי בפרשה הוא שהיא תקשה על תפקודם של העובדים האחרים, שרובם המכריע ישרים והגונים - וזה אסון לכולנו. עוד פרשה ועוד פרשה פוגעת גם בשמם של העובדים הישרים ביותר, וגורמת להם לחשש טבעי לפעול ולקבל החלטות במסגרת תפקידם".

ג'קי מצא. "חשבתי שאני עושה מעשה אנושי, להגן על אדם שכולם סוקלים" ג'קי מצא. "חשבתי שאני עושה מעשה אנושי, להגן על אדם שכולם סוקלים" צילום: גלעד קוולרצ'יק

 

איך זה משפיע על העבודה בפועל?

"פרשת המסים הראשונה פגעה קשות בעבודת רשות המסים בהקשר של הפעלת שיקול דעת. תיקים שהיו צריכים להיסגר בפשרה, במשא ומתן עם הרשות, מגיעים היום לבית משפט בגלל חוסר הרצון של פקידים רמי־דרג לקבל החלטות ולהעמיד את עצמם בסכנה. כשפקיד בכיר מפחד לקבל החלטה לבד ומתיישר בצד השמרני, גם ציבור המייצגים וגם הנישומים נפגעים - וחבל. והפרשה החדשה הזאת אינה מבשרת טובות. אם קיוויתי שהרשות תחזור לאיתנה ותוכל להפגין כוח, באה הפרשה החדשה ומחזירה אותנו לאחור. יש לאווירה הזאת השלכות רוחב, שפוגעות בתפקוד הרשות, וחוסר תפקוד שלה מביא לחוסר תפקוד בכלכלה כולה. חשוב לנו שתהיה רשות מסים מתפקדת שמסוגלת לקבל החלטות, כי רשות אימפוטנטית זה רע מאוד. ואני מרשה לעצמי להגיד שהיום היא כבר במצב האימפוטנטי הזה, שבא לידי ביטוי בהצפת בתי המשפט בתיקים שלא היו צריכים להגיע לשם".

 

תחום המסים נחשב בעיני רוב עורכי הדין לאחד המשעממים בענף. מה אתה אוהב בו?

"הוא הכי מתאים לאישיות שלי. אני לא איש של עימותים, ובתחום הזה לעומת תחומים אחרים במשפט האזרחי המעורבות האמוציונלית נמוכה יחסית. האנשים שאתה מתעמת איתם הם עובדי מדינה, יש רכיבים של אגו ומעורבות אישית מסוימת, אבל העיסוק העיקרי שלנו הוא בפרשנות לחוק ואלה שאלות שכמעט נקיות מבעיות של עובדות ורגשות, כך שהעיסוק הוא כמעט במישור האקדמי. זה יוצר אתגר אינטלקטואלי והמעורבות האמוציונלית פחותה, לכן זה תחום שקל לי להתחבר אליו".

 

השבוע פורסם על מיזוג של שני משרדים גדולים, גולדפרב וזליגמן, למשרד ענק אחד. מה איתך? האם חשבת על מיזוג עם משרד מסחרי גדול? כמה זמן עוד תרצה לפעול במסגרת משרד בוטיק שמתמחה במיסוי בלבד?

"אני מאוד אמביוולנטי בעניין הזה. לא אגיד לך שלא חלפו הרהורים כאלה בראשי ושלא קיבלתי הצעות מכמה משרדים גדולים, אבל אני לא בטוח שמבחינת אישיות זה יתאים לי ולא בטוח שזה כדאי כלכלית. אני כל כך הרבה שנים עובד לבד ומקבל החלטות לבד, שאני לא בטוח שאוכל להסתדר עם זה. כרגע זה לא מתאים לי, אבל אולי בעתיד".

 

ותחום השיפוט מדבר אליך?

"אני חושב שאדם בעל מזג שיפוטי צריך להיות בעל המון סבלנות ונכונות לשמוע, ואני לא בטוח שאני ניחן בתכונות האלה. כשנדמה לי שיש עמדה מוטעית ואדם ממשיך לדבוק בה אני בדרך כלל מפסיק לשמוע, ואני לא בטוח ששופט צריך להיות כך. שופט צריך לדעת לשמוע דברים שיכאבו לו באוזן. אני לא כזה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x