• תפריט
5.5.11

אבי, התובע גדעון האוזנר, התעניין בזמן משפט אייכמן: "האם העדויות לא היו קשות מדי עבור הילדים בבית הספר?"

עו"ד תמר רוה, יועצת בנושאי תכנון ובנייה: "על דברי הפתיחה שלו במשפט אבא התאמן בבית. ישבנו בסלון, אבא הקריא את הטקסט ולאמא היו הערות לגבי מילה זאת או אחרת"

נולדתי בירושלים, לעו"ד גדעון האוזנר וליהודית ליפשיץ, פסנתרנית שוויתרה על הקריירה שלה לטובת עבודה עם אבי. הוא היה אז עורך דין פרטי, ואמי עבדה איתו במשרד וניהלה אותו. כשהוא מונה ליועץ המשפטי לממשלה היא עזבה את המשרד, אבל עבדה הרבה מאוד בהתנדבות, באגודה למלחמה בסרטן, ביד שרה ועוד. חייה היו מאוד מלאים והיא לא הרגישה שהיא הקריבה בשביל אבי.

 

1949. תמר רוה, בת שנתיים, עם הוריה גדעון האוזנר ויהודית ליפשיץ, ירושלים 1949. תמר רוה, בת שנתיים, עם הוריה גדעון האוזנר ויהודית ליפשיץ, ירושלים

"כשהייתי בת 4, אבי מונה לראש צוות התביעה במשפט אייכמן. זו היתה חוויה מאוד מוזרה בהתחלה, כי פתאום אנשים התחילו להתגודד סביבי וסביב אחי, להצביע עלינו ולהגיד: 'אלה ילדים של'. בבית הספר, בשכונה. בהתחלה הייתי במבוכה מזה, אבל היא חלפה, וככל שעברו השנים המבוכה התחלפה בגאווה.

 

"בניגוד לתדמית של הקטגור חמור הסבר, לאבי היה חוש הומור יוצא מן הכלל. היתה לו בדיחה לכל אירוע בכל שפה. בפורים הוא תמיד התחפש לדברים מאוד מצחיקים - בעיקר כאלה שיש בהם כובע או פאה שמסתירים את הקרחת. רק באחת הפעמים הוא בחר בתחפושת שהלמה את הקרחת והשאיר אותה: הוא התחפש עם אמא למלך מ"אנה והמלך סיאם", שגילם בקולנוע יול ברנר.

 

"בזמן המשפט אבא מאוד התעניין בהשפעתו עלינו, והיה חשוב לו לדעת איך קיבלו את זה החברים שלנו בבית הספר. לא פעם שאל אותי: 'האם העדויות לא היו קשות מדי עבור הילדים?'. אמרתי לאבא שזה בהחלט קשה, ושזה משפיע מאוד על החברים שלי. הוא גם רצה לדעת אם המסר הובן. היה חשוב לו לנתץ את הקונספציה של צאן לטבח. במשפט בבית העם הייתי רק פעם אחת, בעדותו של ק. צטניק שהתעלף על דוכן העדים. כילדה החוויה היתה עוד יותר קשה, כי כשיש פחות ידע זה מבהיל יותר.

 

"לפני המשפט אבא ראיין חלק מהעדים אצלנו בבית. אני זוכרת את צביה לובטקין ובעלה אנטק צוקרמן. האזנתי מאחורי הדלתות והצלחתי לקלוט כמה משפטים. הרגשתי שזה חשוב, אבל אני לא יודעת אם תיארתי לעצמי עד כמה. על דברי הפתיחה שלו במשפט הוא התאמן בבית כמה פעמים. ישבנו בסלון, אני, אחי ואמא שלי, אבא הקריא את הטקסט ולאמא היו כמה הערות לגבי מילה זאת או אחרת. אבא היה אדם מאוד שקול, לא עבד בשליפות, ואני כג'ינג'ית גם במראה וגם באופי גדלתי על משפט אחד שלו: 'אל תהיי ג'ינג'ית. תספרי עד עשר לפני שאת רוצה להגיד או לעשות משהו'. זה מלווה אותי עד היום, בעיקר בחיי הפרטיים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x