$
28.4.11

העולם האפל של ה־Like

מתחת לחזות התמימה של המבצעים והתחרויות בפייסבוק מסתתר עולם של רמאות, פריצות מחשב, התמכרות והרבה כסף. במרכזו עומדת קבוצה קטנה של ישראלים שעוברים בשיטתיות מתחרות לתחרות וגורפים כל אייפד, נופש, חולצה וקופון. הם צוברים רכוש בשווי עשרות אלפי שקלים, מתמכרים לבריתות ולמריבות החמדנות, מקללים, מאיימים, ומבקשים רק דבר אחד: עוד

ברוכים הבאים לעולם המופלא של המבצעים וההגרלות בפייסבוק. הדיל פשוט: אתם תעשו Like בעמוד של חברה מסחרית, תבצעו איזו משימה כמו כתיבת חמשיר שקשור למוצרי החברה, העלאת תמונה או התקנת אפליקציה פרסומית, ותזמינו את החברים שלכם ללחוץ על כפתור ה־Like שיופיע מתחת ליצירתכם. ואם תאספו הרבה לייקים, החברה תיתן לכם פרסים בשווי מאות, ולעתים אלפי שקלים. בחודשים האחרונים מתעופפים בפייסבוק אייפדים, סמארטפונים, מחשבים ניידים, מסכי טלוויזיה וחופשות ביעדים אקזוטיים בחו"ל, שמופצים בפזרנות כאילו היו כרטיסי קולנוע, ורק מחפשים מישהו שיעשה את הדבר הנכון וייקח אותם הביתה.

 

דוגמאות לא חסרות. הנה כמה מהימים האחרונים: העלו תמונה מטיול בחו"ל שיש מאחוריה סיפור מטורף, ואולי חברת למטייל תיקח אתכם לטיול של חמישה ימים בחוף המזרחי בארצות הברית. העלו תמונה שלכם עושים משהו אקסטרימי לעמוד של DEFY, הסמארטפון החדש של מוטורולה שעולה כ־2,500 שקל, ותוכלו לזכות בו. כתבו מה מכיל תיק הים המושלם ותשתתפו בהגרלה לבגד ים של אפרודיטה. כתבו למה מגיע לכם אייפד ואולי תקבלו אחד מאקדמון. חברת מוצרי הניקוי סומט מימנה לאחרונה ל־15 זוכים שיפוץ מטבח ב־20 אלף שקל; נסטי הטיסה 15 זוכים לטיול זוגי מפנק בסרי לנקה; האתר יממה העניק החודש שכר דירה חודשי לארבעה זוכים. וזה ממשיך כך, בלי סוף. באחד הימים בשבוע שלפני פסח עלו 11 תחרויות כאלה בפחות משש שעות.

 

בעולם מקביל שמתנהל בפייסבוק אנשים חיים לפי שעון אחד - הדדליין של התחרות. בבוקר, בצהריים ובלילה הם מחוברים, משתתפים בעשרות הגרלות במקביל, מחברים חמשירים, מפיקים סרטונים, מגייסים חברים, מתנחמדים, מאיימים - מה שצריך כדי שהבושם בריח מאסק יהיה שלהם.

 

אם אני זכיתי, כנראה כל אחד יכול. מעולם לא הייתי נערת קופונים, אף פעם לא זכיתי בהגרלות ואפילו מבינגו במסיבות כיתה פרשתי בכיתה ד'. אבל לפני כמה שבועות, בשלהי חופשת הלידה שלי, זכיתי במשחק של דניאלה להבי בתיק ששוויו נושק ל־2,000 שקל.

 

זה לא היה התיק שהעביר אותי על דעתי ביום וחצי שהקדשתי למשחק על חשבון שאר החומרים שמרכיבים את חיי. זו היתה התחרותיות שהרימה את ראשה המכוער ולא הניחה לי עד שעמדתי ביעד: לאסוף מאה לבבות מגולשים אחרים. הסיכוי שחבריי האמיתיים יפעילו את אפליקציית המשחק ויעסקו בפעולות הטכניות שכרוכות בשליחת הלבבות באמצעותה היו קלושים. רובם שומרים על מערכת נימוסים והליכות פייסבוקית שלא כוללת את זיהום עמוד הפייסבוק שלהם בפעילות מסחרית.

 

בלית ברירה הפשלתי שרוולים ושיחקתי את המשחק: הצעתי חברות ליותר ממאה בנות שהדבר היחיד שמשותף לנו הוא הרצון לנצח במשחק, וניהלתי רשימת גבייה אגרסיבית מאלה שקיבלו ממני לב ולא החזירו. הפכתי לזונת לבבות, שתמורת הצבעה תעשה לייק לכל דבר, כולל למתמודדת בתחרות יופי בקניון שלא ידעתי על קיומו.

 

ב־88 לייקים הקצב הואט. פחדתי לגלות שמכרתי את העקרונות שלי בשביל כלום, אז הקרבתי עוד עיקרון, ודרך אחותי גייסתי הצבעות מכיתת סטודנטיות לקלינאות תקשורת, שעוד ישנאו אותי בעתיד כשחברותיי החדשות יבקשו מהן לייקים. אחרי 12 שעות של משחק (כולל ריפרש באמצע הלילה) השגתי מאה לחיצות, ואפילו סיימתי בהצטיינות יתרה עם 117. לסיפוק התלוותה תחושת לכלוך ומבוכה. מה גרם לי, שמעולם לא הצבעתי ל"כוכב נולד", לא אספתי פקקי קוקה־קולה ולא נרשמתי להגרלות, לעשות הכל כדי לזכות? זה לא היה התיק. רציתי לנצח.

 

הרומן החד־פעמי שהעביר אותי על דעתי הוא בשנה האחרונה השגרה של כמה מאות גולשים, שעושים זאת יום אחר יום וזוכים מדי חודש בפרסים בשווי אלפי שקלים. בחודש האחרון, לצורך הכנת הכתבה, ניהלתי עם 116 החברים החדשים שלי בפייסבוק מערכת יחסים פעילה שכללה החלפת לייקים אינטרסנטיים ("אם את כבר פה שייצא לנו משהו מזה", כמו שהיטיב לנסח אחד מהם), התכתבויות בצ'טים, ראיונות טלפוניים ומעקב מסביב לשעון אחרי פעילות הפייסבוק של משתתפי התחרויות. כך גיליתי מי האנשים הפעילים ביותר וכיצד הם פועלים, מי חבר של מי, ומהם הכללים הפנימיים שפיתחו חברי הקהילה הקטנה הזאת.

 

הקהילה מורכבת מכ־50 איש שנעים בלהקות מהגרלה למבצע, מהפקת חמשיר תמורת שעון ליצירת וידיאו תמורת אייפד. רובם נשים שיושבות בבית בחופשת לידה או מגדלות ילדים, מיעוטם גברים עם אמביציה תחרותית אדירה ורקורד של השתתפות סדרתית בהגרלות ומבצעים גם מחוץ לפייסבוק. כולם כרישי מבצעים שבודקים בתקנון כל הגרלה ותחרות כדי להחליט אם הן שוות את זמנם. הם מתים על תחושת הניצחון, מכורים נואשות למשחקים, לריגוש ולגריפת הפרסים, ולחלקם נאלצתי לשלם בלייקים כדי שיתראיינו.

 

בשיחות איתם נחשף העולם שמעסיק אותם מסביב לשעון, על הכביסה המלוכלכת שלו: זהו משחק אסטרטגיה תחרותי שאינו נגמר, שמורכב ממרדף כפייתי ומתיש אחרי פרסים שהזכייה בהם, גם בשולי ביותר, מקדשת כמעט כל אמצעי. בריתות לצורך זכייה יהיו שם לפעמים עוצמתיות יותר מיחסים עם חברי ילדות; והפרסים היקרים יוציאו מהמכורים לניצחון גילויי חזירות, קללות, איומים ורמאויות - הכל כדי לזכות. וככל שהפרסים יקרים יותר הטונים עולים והגבולות מיטשטשים. "זה עלול להיגמר ברצח", חוששת אחת השחקניות.

 

שושנה בוזגלו חיו: "יש לי פרופיל אחד, וכדי להוסיף לעצמי לייקים אני נכנסת מהחשבונות של הנכדים שלי. הבנות שלי קצת כעסו, אבל הן מקבלות מתנות, אז כדאי להן" שושנה בוזגלו חיו: "יש לי פרופיל אחד, וכדי להוסיף לעצמי לייקים אני נכנסת מהחשבונות של הנכדים שלי. הבנות שלי קצת כעסו, אבל הן מקבלות מתנות, אז כדאי להן" צילום: תומי הרפז

 

כמו משכורת ממוצעת

 

רוב המרואיינים לכתבה הזו סירבו להיחשף בשמם המלא. כמה מהם מהמבוכה ("לא רוצה שבעבודה יידעו שזה מה שאני עושה" היה הסבר נפוץ), אחרים לא רוצים להיכנס למריבות מכוערות עם שחקנים אחרים. א"ל מסרבת להרגיש מאוימת. היא בת 28 מאשדוד, אחות בחופשת לידה ומשתתפת במשחקים בפייסבוק זה כחצי שנה, מאז שנכנסה לשמירת היריון בחודש חמישי. "זה ממכר נורא, ולא ידעתי עד אז, אבל אני תחרותית מטבעי", היא אומרת.

 

למה את משחקת? בגלל הפרסים? תחושת התחרות?

"לרוב זו התחרות והרצון לנצח, אבל אני לא נכנסת לכל תחרות אלא לדברים שמעניינים אותי. יש אנשים שייכנסו גם לתחרות על מפיות נייר. אני נכנסת רק למוצרים שאני באמת צריכה, ויש לי אמא, בעל וסבא, וכולם רוצים. זה חיסכון ענקי. בואי נגיד שהיחסים שלי עם אחי מעולם לא היו טובים יותר".

 

רשימת המוצרים שא"ל זכתה בהם עד היום עושה חשק לעבור לצד שמתמכר לתחרות: שני אייפדים, חבילת מוצרים של קרליין בשווי 800 שקל ("הייתי בהלם"), שואב אבק של בוש ששוויו כ־2,500 שקל, טבעת יהלום ב־3,500 שקל ועוד אחת ב־2,000 שקל, Wii, אייפוד טאץ' והיא מתקשה להיזכר מה עוד. להערכתה, מדי חודש היא זוכה בפרסים בשווי ממוצע של 5,000 שקל - כלומר כ־30 אלף שקל בחצי שנה, "ואני מתכוונת לשבת עם הילדה בבית שנה, תחשבי כמה פרסים אגרוף", היא אומרת וצוחקת.

 

את מוכרת את הפרסים?

"לא, אני משתמשת בהם. יש כאלה שבשבילם זו פרנסה. אני יכולה להגיע בחודש לפרסים בשווי 8,000 שקל, שזה כמו משכורת ממוצעת".

 

איך את מנצחת? מה השיטה שלך?

"להתמיד. בחודש יוצאות 50 תחרויות, אפילו יותר. אם את משתתפת בכולן תיפלי על משהו. זה כמו לוטו, רק ששם הסבירות היא 1 ל־6 מיליון ופה זה 1 ל־500".

 

כמה ימים לפני שדיברנו היא זכתה באייפד שני, הפעם בתחרות תחפושות שערך בנק יהב, ואחד הגולשים התרגז. "זה עובר את גבול הטעם הטוב", כתב לה. "כמה אייפדים את רוצה? למה לא לתת הזדמנות לאחרים לזכות גם?".

 

"מקללים אותי, כתבו עליי שאני חמדנית, שאני חושבת שפייסבוק שלי, שאני משיגה פרוטקציה ממנהלי התחרויות", א"ל אומרת באדישות. "הקנאה מעבירה אנשים על דעתם. יש פה עשרה אנשים שנחשבים להכי שתלטנים, ואני ביניהם. 'באתי, לקחתי, הלכתי ולא מעניין אותי כלום'. זה הסלוגן שלי".

 

נשמע שזה לא תמיד נעים. חשבת להפסיק?

"אין מצב. למי שנכנס לזה ומבין את הרווח קשה לצאת".

 

איריס סאיאס: "תחרויות הלייקים הורסות את פייסבוק, והחברות המפרסמות אשמות בזה" איריס סאיאס: "תחרויות הלייקים הורסות את פייסבוק, והחברות המפרסמות אשמות בזה" צילום: אריאל בשור

האמביציה והפרסים היקרים הולידו כמה אסטרטגיות, והרבה רמאויות. מילת הקוד היא יוזרים פיקטיביים. יש מי שמקבלים רשות מחברים ובני משפחה להתחבר לחשבונם בפייסבוק ולבצע ממנו הצבעות לייק. זו לא רמאות, מקסימום שקר לבן. אבל יש גולשים שמקימים עמודי פייסבוק בזהויות בדויות, מצמידים להם תמונה, ממציאים להם חיים, ומרכיבים מהם צבא משובט של לוחצי לייק.

 

לך יש יוזרים פיקטיביים?

"לכולם יש", אומרת א"ל. "לי יש שלושה יוזרים ואני לא מסתירה את זה (שלושתם תחת שמה שכתוב בשינויים קלים - קצ"ה). זה טוב להחלפת לייקים. אם לעשרה אנשים יש 50 יוזרים פיקטיביים, את יכולה להשיג מהם במהירות 500 לייקים ולסיים את המשחק".

 

כמה חברים יש לך?

"זה לא חברים", היא נאנחת. "ביוזר אחד יש לי קרוב לאלף, בשני 300 ובשלישי 200. בסך הכל 1,500 חברים. נעשה לך הרבה לייקים לכתבה".

 

"אנחנו מחנות, כמו ב'הישרדות'"

 

התחרויות בפייסבוק מאפשרות להתבונן ברזולוציה גבוהה בכמה תכונות אנושיות מכוערות, כמו גרגרנות. לח' בת ה־30, למשל, יש יותר מ־1,000 חברים והיא ממשיכה לצבור אותם, "כי מי שיש לו הרבה חברים בפייסבוק יקבל גם מפייסבוק מתנות", היא אומרת.

 

מה מקבלים?

"אין לי מושג, אבל הם מצ'פרים".

 

ח', שלא נפרדה מהמקלדת במשך כל שיחתנו ("יש מלא תחרויות לקראת פסח, טירוף"), הסבירה כך את שיטתה לצרכנות נבונה: "אני לא משתתפת בכל תחרות, רק במה שמשתלם. בפלפל עכשיו צריך לאסוף 350 לייקים כדי לקבל בגד ים. זה שקל ללייק, אני לא אכנס לדבר כזה". כשהתכתבתי בצ'ט עם ד' ושאלתי אם תסכים להתראיין היא השיבה: "500 שקל חחחחח", ספק בצחוק ספק ברצינות. וכשביקשתי ממרואיינת אחרת, ג', להצטלם לכתבה, היא השיבה: "מה זה ייתן לי? תשלחו לי משהו לחג?".

 

כולם אמרו שאני חייבת לדבר עם ג'. לא אכתוב את שמה, גם כי היא התנתה בזה את הסכמתה להתראיין וגם כי הממליצים, שחלקם מחבבים אותה, חוששים מפניה. ג' היא זוכה סדרתית בפרסים יקרי ערך ונחשבת לאגרסיבית, לשחקנית שתעשה מה שצריך בשביל לזכות.

 

גם היא נושקת לגיל 30, נכנסה לעולם הזה מתוך השיעמום של שמירת היריון, נדלקה ונהפכה לאחת השחקניות הדומיננטיות. או במילותיה המעודנות: "זכיתי בדברים הגדולים, נשאר רק לזכות בבית ואוטו. יש פרסים שמיצינו, שלא נגזול לאחרים, כמה אפשר לראות את השם שלך?". רשימת הזכיות שלה כוללת מחשב נייד, מסך LCD, תיקים באלפי שקלים, מכשירי אלקטרוניקה, מצעים, ארוחות במסעדות וכרטיסי קולנוע. היא מתקשה לשחזר בדיוק את ערימת הזכיות שלה, אבל מעריכה שהיא שווה כ־30–40 אלף שקל.

 

מדהים.

"לא, זה כבר לא מדהים. עכשיו אחד אוכל את השני. אנחנו מחנות, כמו ב'הישרדות'. אחד שונא את השני ושם רגל לשלישי. אני די חזקה, ופתחו עליי עיניים וריכלו עליי".

 

רבים סבורים שהיא מחזיקה יוזרים פיקטיביים, אבל היא מגלגלת מעליה את תפוח האדמה החם. "יש כאלה שמחזיקים כמה משתמשים, יכול להיות", היא משיבה ביובש.

 

מה משאיר אותך כל כך הרבה זמן בתחרויות הלייקים האלה?

"קשה לי לקנות את הדברים האלה. יש דברים נחוצים ויש דברים שעושים לי טוב ושאני לא יכולה להרשות לעצמי. היו דברים שקיבלנו ומכרנו כי לא היה לנו מה לעשות בהם".

 

און אנד אוף, היא עוסקת בזה ימים שלמים, לפעמים ברצף. "המחשב דלוק ואני עוברת, מסתכלת. אני אומרת בצחוק שאני עובדת בזה, ובעלי רב איתי, הוא אומר: 'אני אקח לך את העכבר והמודם'".

 

גם שושנה בוזגלו חיו ("אני הכי מבוגרת שם, כמעט בת 60"), תושבת שכונת נווה צה"ל בדרום תל אביב ודיירת ותיקה בפייסבוק, מחוברת שעות ארוכות באותה שיטה: עמוד הפייסבוק פתוח, והיא עוברת עליו לעתים קרובות, כמו משקיע בבורסה שהימר על מניות הגז התנודתיות. "עכשיו בעלי קנה לי לפטופ, שיהיה לי יותר קל".

 

למה לקנות? יש בג'ובזון תחרות על לפטופ.

"אבל זה קשה, יש הרבה רמאויות, ובנות שנלחמות על כל לייק ומתנה. אני מתה להצליח, ואם אני מתחילה משהו קשה לי לוותר, אז מראש אני נכנסת לדברים הקטנים. אין לי כוח לתחרויות גדולות שבהן צריך להתחנן ולבקש המון לייקים. לפעמים אני משתגעת, זה מתיש".

 

השיטה של בוזגלו חיו היא להיות נחמדה לכולם. "מבקשות ממך לייק? תעשי ואל תעמידי תנאים. אם יש לך כמה פרופילים ולהם יש יותר, אז את מחליפה וככה את גדלה. כולם עושים את זה. לי יש פרופיל אחד, ואני נכנסת גם מהיוזרים של הנכדים שלי. היתה תקופה שהבנות שלי כעסו עליי, אבל הן מקבלות מתנות, כדאי להן".

 

בצד השני של סקלת הגיל נמצא דניאל סטרלצוב, רק בן 19 ומשתתף בתחרויות ובהגרלות בפייסבוק יותר משנה. הוא זכה בפרסים נחמדים כמו מצלמה דיגיטלית, אבל הוא נורא רצה מחשב נייד שיעזור לאמו בלימודים, או אייפד לעצמו, ושוב ושוב לא השיג אותם. לפני כמה ימים סיפר לי בשמחה שסוף סוף זכה באייפד.

 

"אני משחק בשביל האתגר והמשחקים המגניבים, ולפעמים הפרסים שווים", הוא אומר.

 

אילו תחרויות אהבת?

"יש משחק יציאת מצרים שבו צריך להעביר כמה שיותר אנשים את ים סוף, והמנצח זוכה באייפד 2. עדיף שיהיו יותר תחרויות נחמדות כאלה, משחק עם יצירתיות, מאשר משחקי לייקים. בזמן האחרון יש קנאים שחושבים שפייסבוק שייך להם ומתרעמים על כך שאנשים זוכים כמה פעמים. לא צריך לקנא, זה לא יפה".

 

יש רמאויות?

"יש הרבה רמאים וכל מיני שיטות לרמות. בהרבה מקרים זוכים האנשים שרימו הכי טוב, לא אלה שהיו טובים באמת".

 

דניס סטרלצוב: "יש הרבה רמאים והרבה שיטות לרמות. הזוכים הם האנשים שרימו הכי טוב, לא אלה שהיו טובים באמת" דניס סטרלצוב: "יש הרבה רמאים והרבה שיטות לרמות. הזוכים הם האנשים שרימו הכי טוב, לא אלה שהיו טובים באמת" צילום :זהר שחר

 

שיחת איום מהחבר החדש

 

לג' יש פנטזיה: לשלוח ל"אח הגדול" את כל המכורות ללייקים, "ולראות איך נשרוד שם בלי מחשב. אני בחדר לידה קיבלתי עצבים". קרוב לוודאי שהשחקניות הוותיקות יחליפו שם את המהלומות המילוליות במשהו הרבה פחות אדיב.

 

"זה אמור להיות כיף, אבל זה כבר לא כיף", אומרת ד', אחת הוותיקות והחזקות במשחקי הלייקים. גם אותה מאשימים ברמאות, והיא מאשימה אחרים. "אם אני זוכה בהגרלה נורא מתנכלים לי, ומחשבים במה כבר זכיתי. יש כמה בנות שהן נוכלות ומפיצות שקרים. מי שלא איתן - נגדן. פעם כעסתי על מישהי שהיא מרמה, ואז אמרו לי שהיא קשורה לעבריינים, ואמרתי 'למה הכנסתי את עצמי'. חברה שלי פתחה עשרה יוזרים מזויפים על שמות בני המשפחה שלה ומרגישה שמבחינה מוסרית היא ירדה מאוד נמוך, אבל היא חייבת לעשות את זה כדי לזכות במשהו.

 

"אני לא מעודדת אחרים להצטרף, כי זה הגיע לרמה שבסוף מישהו יירצח. זה לא רק שהאנשים תחרותיים, גם הפרסים לפעמים לא שפויים, ואם נותנים פרס מאוד יקר לאדם אחד זה מאבד פרופורציות. קיבלתי שובר של 7,000 שקל לחנות רהיטים. אם היו נותנים 50 פרסים של 100 שקל כולם היו מרוצים ולא היו מריבות ותככים".

 

אם את לא מפעילה יוזרים פיקטיביים, איך את מצליחה כל כך?

"יש לי זמן פנוי, אני כל יום במחשב, מכירה את כל האנשים מעולם הלייקים ומשקיעה שעות. אנשים שקלטו שהם לא יכולים לזכות מול אנשים כמוני התחילו לפתוח כמויות לא שפויות של יוזרים. אני רואה עכשיו שה' מחוברת. הבחורה לא מבית מצוקה, היא כל היום במחשב וזוכה בשש תחרויות בשלושה ימים. תרצי או לא, זה בלתי אפשרי מבחינת זמנים. התחלתי לבדוק את הכרטיסים של האנשים שעשו לה לייק, ולדעתי היא פתחה 200–300 יוזרים עם שמות ותמונות וחיברה ביניהם. אף מנהל תחרות לא עלה על זה, והיא זוכה כל יום בפרסים ב־2,000–3,000 שקל. במשחק של דניאלה להבי היא זכתה בשמונה תיקים. זה שתי דקות בשבילה".

 

יש הרבה רמאות?

"כן. אנשים גילו את הפוטנציאל ועשו מזה ביזנס, ומיום ליום זה יותר מגעיל. לא מזמן היתה תחרות, ומישהו באחד המקומות הראשונים התקשר לזה שהוביל ואיים עליו כדי שיפרוש. הייתי בהלם שזה הגיע למקום הזה, מאוד נבהלתי. את חייבת להשתמש בשם האמיתי שלך, אחרת לא תוכלי לקבל את הפרסים, וכבר התקשרו אליי אנשים הביתה, לשאול מה אני מתכננת לעשות, 'רוצה שאת תהיי מקום שני ואני ראשון'. זה מפחיד".

 

ובכל זאת אני רואה שאת משתתפת.

"זה עוזר לי כלכלית, אני צריכה את הכסף. אני משתמשת בדברים, לא מוכרת אותם. וזה ממכר. אני מכירה מישהו שאומר שהוא מכר את המוצרים שקיבל ובחודשיים עשה 60 אלף שקל. ברגע שטועמים את הטעם הטוב ומקבלים פרס רוצים עוד ומתמכרים מאוד מהר".

 

ד' עוברת לז'רגון של מכורים. "יש פה בנות שכן עובדות והתמכרו לזה, והיתה אחת שפיטרו אותה בגלל זה. אני לפחות 13 שעות ביום בזה ומנסה להוריד מינונים, אבל הפרסים ממכרים. את רוצה לקום מהמחשב ומישהי אומרת 'רגע, תרשמי ככה וככה ואולי תזכי', ואת אומרת 'יאללה, ננסה גם את זה', ולא שמה לב שהשעות עוברות. בעלי לפעמים כועס עליי. את נכנסת לתחרות, נסחפת לתוכה, והילדה מבקשת שאקריא לה סיפור ואני אומרת תלכי לאבא. הרבה פה רבות עם הבעל.

 

"נורא קשה להיגמל מזה, אבל מצד שני זה עוזר כלכלית. יש לי חברה עם ילדים קטנים שזה ממש מציל אותה כלכלית. זה בקלות כמה אלפים בחודש - ואת תמיד רוצה עוד. זכית במאה? את רוצה 200. בעלי אומר: 'תחשבי מה המחיר שאת משלמת על הדברים האלה, הוא כבד מדי', והוא צודק".

 

כשאנחנו עוברות לפרסים, הצד המאני של ההתמכרות, נימת קולה של ד' משתנה. קלילה ומחויכת היא מספרת על קופון ה־7,000 שקל לחנות הרהיטים, על המיקסר והטלוויזיה שזכתה בהם, האייפד, מוצרי הקוסמטיקה בעשרת אלפים שקל ("כולם התפנקו סביבי") ועל המוני הזכיות הקטנות שמסביב. "את לא מבינה את הכמות. כל יום אני הולכת לדואר ומקבלת משהו. חבילת בקלאווה, מגבונים, בשמים, בגדים, שוברים לתיקים באלפי שקלים, קרטונים של שוקולדים, אוכל אורגני, שוברים למסעדות, חופשות וספא שיש לי פה בערימות, טבעת יהלום שלא הלכתי לקחת".

 

גלעד שליט גונב קליקים

 

מהר מאוד גיליתי שבעולם משחקי הלייקים כולם חושדים בכולם, ושעליי לנהל את הראיונות עם כמות נדיבה של ספק. כל מרואיין טען שהוא לא מרמה והצביע על אחרים. האחרים אמרו: "מה פתאום", וגלגלו את ההאשמות הלאה, אל שחקנים אחרים.

 

ד', למשל, שלחה אותי לדבר עם ט', שיש לה "מלא יוזרים פיקטיביים". ט' דווקא נשמעה כעוסה על הרמאים. "אני לא מזהה מי פיקטיבי ומי לא", אמרה. "יש לי כמה יוזרים של משתמשים אמיתיים, הילדים שלי, בעלי, חברים שנתנו לי את הסיסמאות שלהם. כולם אנשים שאני עושה איתם החלפות. אני עובדת קשה ויודעת להשיג לייקים, מקרצצת לכולם, חבל על הזמן. אולי יהיו לי פרסים, אבל בסוף אשאר בלי חברים".

 

אלא שא', מרואיינת אחרת, אמרה לי שד' הרבה פחות תמימה ושבטוח יש לה פיקטיביים. וכולן אמרו שלג' יש לפחות מאה יוזרים פיקטיביים, וכך גם לז', שהוא זוכה סדרתי. כולם, כמובן, הכחישו. בראיון עמו ז' נותן הצצה לעולם משחקי הלייקים מנקודת מבטו של גבר שרוצה לזכות בפרסים הגדולים.

 

"אני מחליט במה להשתתף לפי סוג הפרס והמשחק", הוא מסביר. "כרטיס זוגי לסרט לא שווה את הזמן שלי וגם לא תלוש קנייה ב־100 שקל. בתחרויות של יצירתיות אני משתתף בכיף. אתה בא, רושם משפט או שניים ומקווה שתזכה בהגרלה. אבל אם התחרות מערבת התקנה של אפליקציה ומשחק דרכה, זה יותר בעייתי, כי פורצי מחשבים משתמשים בטריקים. הרי אפליקציה היא תוכנה, ואם רק רוצים שהיא תהיה יפה ולא משקיעים בלכתוב אותה נכון, אז אפשר לפרוץ אותה. היתה תחרות שבה שתי נשים התחרו ראש בראש, וביום האחרון אחת מהן הביאה 6,000 ומשהו הצבעות. אין שום סיכוי חוקי והגיוני שהיא לא רימתה".

 

איך היא רימתה? הרי אי אפשר להביא אלפי הצבעות מיוזרים פיקטיביים.

"נגיד שיש משחק שהזוכה בו הוא מי שעונה על השאלות הכי מהר. לזה אני לא אכנס גם אם ישלמו לי, כי אנשים יודעים לפרוץ את זה. הם עוצרים את השעון אצלם במחשב ועושים כאילו ענו על אלף שאלות בשנייה וחצי. יש אדם שידוע כרמאי תחרויות פייסבוק וזכה במאות אלפי שקלים, אני לא מגזים. אנשים שמשתמשים בטכניקות האלה זוכים כמעט בכל מה שהם רוצים".

 

רב־הממזרים שעליו ז' הצביע, דרך אגב, הכחיש את ההאשמות ושלח אותי למגה־ממזר אחר, שאומרים שמשתמש ב"קליק־ג'קינג" או "חטיפת הקלקות" בעברית, טכניקה מעולמם של ההאקרים באינטרנט. מכירים את עמודי הפייסבוק שכותרתם היא "בואו תראו מה ליהיא ועתי עשו באמצע הלילה"? כשמקליקים על העמוד כדי לראות את הסרטון המציצני בעצם עושים לייק לתחרות שבה משתתף יוזם העמוד. חוטפי ההקלקות מקימים עמודים כאלה, ודואגים שהלחיצה שנועדה להציג את הסרטון המציצני למעשה תהיה הצבעת לייק בתחרות שבה הם משתתפים. יש טענות שכמה עמודים שקראו לשחרור גלעד שליט היו, למעשה, מלכודות קליק־ג'קינג כאלה. "אין איך להתמודד נגד זה", אומר ז'. "לא מזמן מישהו זכה ככה בטלוויזיה מאוד יקרה, ואי אפשר היה להוכיח את זה כי ברגע שהשיג את מספר ההצבעות שהוא היה צריך הוא הוריד את העמוד".

 

אז למה בכל זאת אתה משתתף?

"בגלל ההתמכרות לזכייה. אני מרוויח מספיק, לא חסר לי, ואני יכול לקנות לעצמי אייפד, אבל כשזכיתי זה היה כיף, זה היה ריגוש".

 

מי שוויתר על הריגושים אחרי שנים של משחקים הוא ו', איש הייטק ביומיום, שמאס בגועל נפש שעוטף את התחרויות. אבל גם הוא לא נגמל מהן לחלוטין. "ככל שהפרסים יותר גדולים כך הרמאות יותר גדולה, ובזמן האחרון אני רואה יותר מקרים של רמאות", הוא אומר.

 

ו' נשבר כשבאחת התחרויות המתחרה שלו על המקום הראשון התקשר אליו, טען שהוא מרמה ואיים להתקשר למשטרה. בהמשך ו' ספג קללות כתובות בעמודי התחרות. "לכי תתמודדי עם זה. אני לא בגיל כזה שלא אכפת לי שיעשו חיפוש על השם שלי ויראו שקיללו אותי. זה לא מתאים לי. אז זזתי הצדה והגעתי למקום השני.

 

"יש כמה מתחרים תמימים, אבל הם לא זוכים בפרסים המשמעותיים, שם הכל פיקציה אחת גדולה. היתה תחרות שהראשון שזוכה כל יום מקבל Wii. יש לי חבר מאוד זריז, וכל יום הוא זוכה תחת שם של מישהו אחר מרשימת החברים האמיתיים שלו".

 

"הפרסומאים מרמים את החברות"

 

המפסידים הגדולים בתחרויות הם החברות המסחריות. הן אולי מסיימות את התחרות עם עוד אלף לייקים שהגיעו ממתחרים תמימים שנתקלו בפרסום בפייסבוק, ואולי עם פוטנציאל להגדיל מעט את בסיס הלקוחות, אבל מאחורי רבים ממשתפי התחרויות שלהם עומדים אותם צבאות של יוזרים פיקטיביים, ומאחורי הצבאות עומדת אותה קבוצה קטנה של זוכים סדרתיים שכבר לא זוכרים מה קיבלו ממי, ואם התחרות של המותג גולף שבה ניצח אורגנה על ידי חברת הסיגריות, רשת חנויות הבגדים או מותג הרכב.

 

"לדעתי חברות הפרסום יודעות את זה, אבל זה לא מעניין אותן", מסביר ו'. "הן רוצות להראות למפרסם שהביאו לו המון אנשים ושהצליחו בפרסומת והכל סבבה. הן עובדות על המפרסמים, כי אם מישהו יבדוק הוא יגלה שכל החברים החדשים לא באמת קיימים".

 

לחברות המסחריות יש עוד סיבה טובה להפסיק עם תחרויות הלייקים: פחות ופחות שחקנים מוכנים להשתתף בהן כי הן הפכו לשדה קרב מכוער. "אני מעדיפה הגרלות קלות או תחרויות יצירתיות שבהן את צריכה לכתוב ברכה לחג, או למה מגיע לך, ולזכות. זה נחמד. אבל כשהתחרות מבוססת רק על לייקים יש הרבה לכלוך", אומרת איריס סאיאס בת ה־45, שחקנית לייקים דומיננטית שמתכוונת להוריד הילוך. "תחרויות הלייקים הורסות את פייסבוק, ולדעתי החברות אשמות. הן ישיגו יותר אם ייתנו פרס קטן ושווה לכולם, או יבקשו לצבור לייקים, אבל ששופטים יבחרו בסוף את הזוכה. לתחרויות האלה ייכנסו יותר אנשים, והן ישמרו על הטוהר. כשזה רק על לייקים זה שדה קרב".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x