דילמת היציבות הפיננסית 2011 -2012

הצלחתה המקרו כלכלית המרשימה של ישראל נובעת רובה ככולה מעמידה בתנאי הגלובליזציה, המניח שמדינה תפרח כלכלית אם תקיים יציבות פיננסית, תפתח את כל שווקיה לתחרות (מוצרים, הון, מט"ח) ותקיים רגולציה נאותה שתמנע בועות נדל"ן אשראי, מינוף וכדומה.

את המשבר האחרון עברה

הדילמה הכלכלית של ישראל היא שבשנה האחרונה הואצו תהליכי חריגה מעקרונות הגלובליזציה והתרבו הסכנות ליציבות הפיננסית של ישראל. ננסה לנתח זאת בהתאם לקריטריונים לעיל.

ישראל הגדילה בצדק, מנקודת ראות חברתית, את תקרת ההוצאות התקציביות ב-2.7% במקום יעד של 1.7% בשנים קודמות, ואולם היא אינה עומדת במסגרת התקציב.

מאז ינואר 2011 אנו עדים לתוספות שכר חריגות בסקטור הציבורי בתחומים של הפרקליטים, העובדים הסוציאלים, עובדי משרד החוץ, המורים התיכוניים ועוד. כל הדרישות אולי צודקות, אך התוצאה הכלכלית משמעותה חריגה ממסגרת התקציב.

המבחן הגדול של הממשלה הוא בתחום שכר הרופאים, שכן ויתור מסיבי במקרה הזה יגרור את "שאר" המשק הציבורי לדרישות שכר נוספות וגדולות: הפסיכולוגים, המהנדסים, האחיות, האקדמאים במדעי החברה, עובדי הקמ"ג ואחרים מחכים כולם לתוצאות העימות עם הרופאים.

במקביל, הממשלה אישרה גידול הוצאות לביטחון, אשפוז, מס הכנסה שלילי ועוד - ספק אם סכומים אלה מתוקצבים.

בה בעת, אנו עדים להתפתחות שלילית נוספת: האינפלציה השנתית חורגת מ-3%. העלאת הריבית "נדחתה" יותר מידי, גורם אשר הביא להאצה באינפלציה מעבר לתקרה הנדרשת. עודפי הביקוש, עליית רמת החיים, תנועות הון ומט"ח חופשיות הביאו לעליות מחירים בכל התחומים: תקשורת, ביגוד, שכר דירה ומחירי דירות.

הריבית הריאלית השלילית שהחזיק הנגיד גם בתקופה של צמיחה ריאלית חיובית לנפש עודדה רבים לקחת אשראי לרכישת דירות להשקעה ולקיחת סיכונים בשוק ההון. החזקת ריבית ריאלית שלילית על ידי נגיד בנק ישראל נועדה למנוע את ייסוף השקל, אך כפועל יוצא ממדיניות זו, הוא הזניח את יעד האינפלציה "ועודד" את בועת הנדל"ן. ברור שבמקביל, עליית מחירי הנפט, הדולר, הסחורות והמזון עזרה גם היא להאצת עליית המחירים.

הצלחתה הכלכלית של ישראל נגזרה משמירת כללי הגלובליזציה: החריגות בתקציב, הריבית הריאלית השלילית וויסות המט"ח, כולם חותרים תחת היציבות הפיננסית ולכן ראוי לממשלה ולבנק ישראל להישמר מן החריגות ולחזור למסלול היציבות.

האמצעים לעשות זאת ידועים - המשך העלאת הריבית הבסיסית, הפסקת ויסות המט"ח ושמירה על מסגרת סבירה של העלאות שכר בסקטור הציבורי. ראוי גם לבנק ישראל להשקיע את הרזרבות שלו בשווקי ההון בעולם ולהקטין בכך את תוחלת ההפסד שלו.

הניסיון מתחילת שנות ה-90 (עידן רבין) והתקופה שבין 2000 ל-2002 מראה שמדיניות מרחיבה פיסקאלית ומוניטרית ומשברים בהסכמי השכר מביאים לאחר זמן לגירעונות תקציביים, אינפלציה, עליות ריבית, האטה כלכלית ואבטלה. ראוי שנלמד ממשבר קופות הגמל ב-1996/7 ומהמשבר הפיננסי בשנים 2002/3 כדי שלא נחזור על שגיאות העבר.

יורם גבאי הוא יו"ר דירקטוריון 'פעילים ניהול תיקי השקעות', והממונה לשעבר על הכנסות המדינה.