• תפריט
מוסף בריאות

ד"ר אפריקה

הסטארטאפיסט הצעיר מאט ברג מצליח בשנה האחרונה במקום שבו כל העולם נכשל: הוא מקים באפריקה מערכת בריאות. תוכנה שפיתח מבצעת דיאגנוזות והמלצות לטיפול באמצעות הודעות SMS, ועוקבת כבר אחרי 100 אלף פעוטות אפריקאים. "אני בסך הכל בחור שמבין בטכנולוגיה", הוא אומר בראיון לכלכליסט, "והיתה לי ההזדמנות"

מאט ברג נראה רגוע יחסית למי שיש לו 100 אלף ילדים לטפל בהם - כך נפתח אחד הסעיפים היותר מרשימים ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים" לשנת 2010. ברג, גיבור הסעיף, הוא מהנדס תוכנה חייכן מניו יורק שבגיל 33 נהפך לאחת התקוות הגדולות של העולם השלישי.

 

ברג עשה זאת בזכות רעיון פשוט אך מהפכני: שימוש בטכנולוגיה נגישה כדי לעקוב באופן שוטף אחר מצב בריאותם של ילדים אפריקאים עד גיל 5, ולספק להם טיפול בסיסי גם כשאין רופא בסביבה - או במחוז. ברג גם יישם את הרעיון שלו. בסיוע האו"ם הוא הוביל את הפיתוח, ההפעלה וההטמעה של מערכת Child Count, שפועלת זה יותר משנה וחצי. ולפי נתונים שהצטברו בפרויקט, המערכת מסייעת לעקוב אחרי כ־100 אלף פעוטות אפריקאים ואמותיהם שמתגוררים בכפרים מרוחקים, עניים ומנותקים מתשתיות ברחבי קניה, אוגנדה, גאנה, סנגל ומאלי, ולטפל בהם.

 

ואיך עוקבים אחרי רבבות ילדים באזורים מוכי עוני וחסרי תשתיות? בעזרת התשתית שמכסה 90% מאוכלוסיית העולם, ושנפוצה במיוחד ברחבי אפריקה: רשתות סלולר מתקדמות.

 

מאט ברג במשרדו באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. "המערכת שפיתחתי היא רק סיוע" מאט ברג במשרדו באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. "המערכת שפיתחתי היא רק סיוע" צילום: שחר עזרן

 

הפרויקט של ברג מבריק ופשוט: עקב המחסור ברופאים באפריקה, פועלים ברחבי היבשת "עובדי בריאות קהילתיים" - רבים מהם מתנדבים מקומיים. כל אחד מהעובדים, שעוברים הכשרה מיוחדת לצורך הפרויקט, בודק באופן קבוע כ־100 ילדים ובאמצעות טלפון סלולרי שולח למספר טלפון קבוע הודעת SMS ובה פירוט של תוצאות הבדיקות של כל ילד - והסימפטומים של המחלה, אם יש כאלה. הללו מתורגמים לאותיות ולסימנים שהמתנדב מקליד בעזרת ספר הדרכה שברשותו. ההברקה החדשנית ביותר נמצאת בצד השני: שם לא ממתין אדם, אלא תוכנה שמותקנת במחשב מרכזי; תוכנה שנכתבה בעזרת רופאים ושמסמסת בחזרה את סוג הבדיקות הנחוצות לבירור מצבו של הילד ואת ההמלצות לטיפול, או - כאשר שהאבחנה ברורה - את שם התרופה והמינון שבו יש לתת אותה, בהתאם לגיל הילד.

 

"כתבנו תוכנה שמחברת בצורה פשוטה מאוד את הטלפון למחשב", מספר ברג ל"כלכליסט" בשיחת טלפון מהודו, שם הוא בוחן אפשרויות חדשות ליישום הטכנולוגיה. "יש לנו למשל קוד למלריה, RDT. העובד מסמס את הקוד ואת מספר הילד, שהוא מעין תעודת זהות, נניח 50080, ואז את האות Y שפירושה 'yes'. אם העובד לא בטוח, המערכת תנחה אותו להפנות את הילד לבדיקת דם. אבל אם העובד בטוח שזו מלריה המערכת תכתוב איזו תרופה עליו לקחת ובאיזה מינון. עד גיל תשעה חודשים תמיד מנחים לקחת את הילד למרפאה. מעל גיל תשעה חודשים צריך לקבל מנה אחת, מעל גיל ארבע שתי מנות וכך הלאה".

 

גם בתת־תזונה, השכיחה כל כך באפריקה, מטפלים באמצעות המערכת. "הקוד לתת־תזונה הוא MUAC", אומר ברג. "העובד ממלא את מספר הזהות של הילד בצירוף כל מיני סימפטומים כגון היקף אמצע הזרוע העליונה במילימטרים, אובדן תיאבון, שלשולים, אפתיה, ושולח לשרת. שם המידע נכנס לעץ קבלת החלטות. אם היקף הזרוע של הילד הוא פחות מ־110 מ"מ, הוא סובל מתת־תזונה חריפה והתוכנה תעביר הנחיות לטיפול. התוכנה גם מאפשרת לרופא בשטח לתקשר במהירות עם עובדי הבריאות המקומיים. הוא יכול לבקש ולקבל מהם עדכון יומי לגבי כל ילד".

 

הזקנה על המיטה באוהל

 

"הבעיה הבסיסית במתקנים הרפואיים באפריקה היא שקשה להגיע אליהם", מסביר ד"ר ג'יימס וורייארו, רכז הבריאות של פרויקט Child Count בסאורי, קניה, ומי שאחראי בפועל על התיאומים מול צי המתנדבים שמפוזר ברחבי היבשת. "הם רחוקים, הכבישים בעייתיים והנסיעה יקרה. ברוב המרפאות הצוות הרפואי גם אינו מספיק. כך החל העניין של 'עובדי בריאות מקומיים' - אין להם הכשרה של רופא או אחות, אבל הם לוקחים על עצמם חלק מהאחריות של המרפאה.

 

"כיום בסאורי יש מרפאה אחת שמטפלת בכ־7,000 איש, אבל הממוצע בקניה הוא של 15–10 אלף איש לכל מרפאה, שבה בדרך כלל יש אחות אחת. אם יש שתי אחיות הם בני מזל. האחיות אחראיות לשירותי בריאות רבים מאוד, לכן אם הן יוצאות להשתלמות או לרכוש ציוד המרפאות סגורות. הממשלה בנתה עוד מרפאות, אבל לא כולן צוידו ורק חלקן נפתחו".

 

"זה מאוד עוצמתי, להשתמש בטכנולוגיה כדי להביא לשינויים קטנים, כי בסוף הם גורמים לשינוים גדולים", אומר ברג, שעומד בראש צוות של 10–20 מתכנתים שיושבים בניו יורק ואחראים על פיתוח המחשב המרכזי והתוכנות. "בשבילי זה מאתגר מאוד, אני לא יכול לחשוב על משהו אחר. אני יודע שאפשר לעשות הרבה יותר כסף בחוץ, אבל אף פעם לא חיפשתי עבודה רגילה, זה לא עניין של כסף. התשוקה שלי היא לא לאפסים בתלוש המשכורת, אלא לחותמות בדרכון. אבי מקנא בי על שאני מגיע לאפריקה לעתים כל כך תכופות".

 

 

ברג עם מתנדב אפריקאי. "אנחנו מתאימים את המערכת למי שמתקשים עם טכנולוגיה" ברג עם מתנדב אפריקאי. "אנחנו מתאימים את המערכת למי שמתקשים עם טכנולוגיה"

מתי טוב כשאין טלפון

 

קורות החיים של ברג אינם שגרתיים. "נולדתי בקמרון וגדלתי בסנגל", הוא מספר. "ביליתי שם את רוב ילדותי. אחרי שהשלמתי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה (שם הוא מכהן כמנהל טכנולוגיות מידע במרכז ללימודי כדור הארץ - דב"נ), ועם הרקע שצברתי בטכנולוגיה, נורא רציתי לחזור לאפריקה ולהשתמש בה כדי לעזור", הוא אומר.

 

"הוריי היו היפים. כשהם נישאו, אבי, שהיה כומר, קיבל משרה בכנסייה בצפון דקוטה. זה היה נורא משעמם, הוא לא סבל את זה, והם רצו לחיות בחו"ל. הם החליטו לעבור לסנגל, שם אבי עבד ככומר ואמי כמורה בבית הספר הבינלאומי. כמתבגר היתה לי ילדות טובה, ההורים לא רצו שנחווה את החיים האפריקאיים הקשים, ולא גרתי במקומות שבהם ראיתי אנשים סובלים. רק כשהתבגרתי התחלתי לבלות יותר זמן בכפרים.

 

"תמיד הייתי מודע לכך שאני בר מזל. גדלתי עם ילדים בריאים, אבל כמבוגר שעובד בפרויקט ראיתי הרבה מקרים קשים של ילדים חולים שאפשר למנוע. אתה מבין שמכיוון שהם עניים הם מתים יותר ממלריה ומתת־תזונה; אפשר להבין את זה, אבל לא באמת להתרגל לזה.

 

"אני בר מזל שגדלתי באפריקה, היא חלק גדול מהזהות שלי ומהסיבה שאני עושה את מה שאני עושה. אני רואה בעצמי סוג של מגשר: אני אמריקאי ששולט בטכנולוגיה והיו לו האפשרויות, אבל אני גם אוהב את אפריקה, היא חלק ממי שאני ואני מבין אותה היטב. אם אתה מבין את שני העולמות קל לך להפגיש ביניהם".

 

איך נולד הרעיון ל־Child Count?

"ביקרתי בקניה עם עמיתים מקולומביה כדי לבדוק איך עוזרים לעובדי הבריאות לסקור ילדים שסובלים מתת־תזונה. התחלנו בללכת מבית לבית עם פיסת נייר ולמדוד את היקף הזרוע העליונה של הילדים, כדי לבדוק את מצבם. אם ילד בתת־תזונה ואתה תופס את זה לפני שזה חמור, אפשר לתת לו פלאמפי נאט בבית, בתקווה שלא יגיע למרפאה - מה שמייקר את הטיפול עבור המשפחה וחושף את הילד לזיהומים".

 

פלאמפי נאט (Plumpy'nut) הוא מנת מזון שנחשבת לאחת ההבטחות הגדולות במלחמה ברעב. זהו מעין חטיף בוטנים מועשר בוויטמינים ומינרלים, אבקת חלב דל־שומן ושמן צמחי, וכל יחידה בו מכילה כ־500 קלוריות - נכס נדיר לילדים באפריקה. עלות ייצורו זעומה, השומן והסוכר שבו עוזרים לשמר את החומרים התזונתיים גם ללא קירור, וכך הוא משמש מנת מזון אידיאלית להאכיל בה ילדים רעבים.

 

"גילינו שהטלפונים הסלולריים מאוד שימושיים", אומר ברג. "לכל אחד יש גישה, לכל אחד יש מספר טלפון. התקשורת עם המחשב אפשרית מכל טלפון סלולרי בעולם, ואפשר לאסוף מידע באמצעות אלגוריתם בסיסי מאוד. זו היתה הבנה מסעירה: הטלפונים הסלולריים מאפשרים להגיע לעוד ועוד מקומות שמנותקים מתשתיות מסורתיות".

 

"באפריקה נוצרת תופעה מעניינת", אומר אילן פלוס, מנהל משב, סוכנות הסיוע הישראלית של משרד החוץ שמכיר את פרויקט Child Count. "אנחנו רואים שאפשר לקפוץ כמה דורות קדימה - במקומות שבהם אין תשתיות טלפון קווי וכבישים מדלגים למעשה על השלבים האבולוציוניים האלה. במקום להשקיע במערכות טלפונים קוויים שיימתחו על פני שטחים ענקיים ומבודדים, קופצים ישר לסלולרי. התוכנית של ברג נותנת מענה יצירתי לבעיית הנגישות ולמחסור האדיר ברופאים, במכשור רפואי ואנשי מקצוע באמצעות הטכנולוגיה הסלולרית. זה היתרון של SMS: זאת טכנולוגיה שלא תלויה בתשתיות האלו. זה פתרון נקודתי יפה שפורץ מחסום מחשבתי".

  

ד"ר ג'יימס  וורייארו , רכז המתנדבים באפריקה. "פתרנו את בעיות התשתית. עכשיו תור הממשלות לפעול" ד"ר ג'יימס וורייארו , רכז המתנדבים באפריקה. "פתרנו את בעיות התשתית. עכשיו תור הממשלות לפעול" צילום: millenniumpromise

 

"לתת את העבודה למי שמבין"

 

תת־תזונה היא הגורם לשליש ממקרי המוות בקרב פעוטות באפריקה, לצד גורמי מוות כגון מלריה, דלקת ריאות ואיידס. ברג ועמיתיו חשבו לנטר רק את הילדים הלוקים בתת־תזונה, אבל רכז הבריאות המקומי, ד"ר וורייארו, שכנע אותם להשתמש במערכת כדי לעקוב באופן שוטף אחרי כל הילדים ולהפוך אותה למעין "טיפת חלב" סלולרית. "כשעברנו מבית לבית מצאנו 20–30 ילדים חולים, אבל וורייארו אמר שחשוב לאסוף מידע על כולם", אומר ברג, "הפכנו את זה לאסטרטגיה של Child Count".

 

"אחת הבעיות העיקריות שהתוכנית מצאה דרך להתמודד איתן היתה המחסור בתיק רפואי אישי לכל אם ולכל ילד", אומר וורייארו. "זה בסיס נתונים הכרחי, ומאחר שהוא לא היה, יצרנו אותו בעצמנו, ודאגנו שהמערכת תאפשר לרשום אליה את הילדים באמצעות הטלפון, ומאותו רגע תנהל עבורם תיק רפואי ממוחשב".

 

איך זה עובד בשטח?

ברג: "חילקנו לעובדי הבריאות המקומיים טלפונים ניידים. לחלקם כבר היו משל עצמם. כשראינו שאנחנו מכסים ככה אוכלוסייה של 60–70 אלף איש במחוז, שהם 95% מהקהילה, גילינו שיש לנו כלי מדהים ביד. כך הגענו לרעיון שכל עובד בריאות קהילתי יקבל רשימת תלמידים לפקח עליה. כיום יש במחוז סוארי, שבו התחיל הפרויקט, 100 עובדים כאלה, לכל אחד כמעט 100 ילדים בפיקוחו ורשימה של שמות הילדים וגיליהם. בצורה הזאת אפשר לעקוב אחרי כל ילד — מתי קיבל פלאמפי נאט, מתי חוסן; אפשר לסמן את כל מי שחוסנו. הטכנולוגיה הזו נותנת לנו כוח. אנשים נרשמים לתוכנית במהירות, ואנחנו מנסים להיות מאוד שיטתיים. הרחבנו את המעקב גם לדיווח על נשים הרות, כדי שיגבירו את כמות הביקורים שלהן במרפאות, וגם כדי לוודא שיילדו במרפאה ולא בבית.

 

"אני מאוד גאה בד"ר וורייארו, הוא ראוי לרוב הקרדיט על הצלחת הפרויקט בקניה. הוא עשה את רוב העבודה בשטח, וכיום העבודה שלנו מתמקדת יותר בהכשרת עובדי בריאות קהילתיים. כיוון שזה אזור מאוד עני, לעובדים אין מספיק מיומנויות במחשבים ואנחנו מנסים לתכנת תוכניות שהם יוכלו להשתמש בהן".

 

"זו רק התחלה"

 

"כפרי המילניום" היא תוכנית שגיבש האו"ם לסיוע למדינות מתפתחות בתחומים שונים. מדובר במאות כפרים שאימץ האו"ם בשנת 2000 לצורך טיפול כוללני בנושאים כמו בריאות, חינוך, חקלאות ומים. תוכנית העבודה תימשך עד 2015, ונותנת החסות העיקרית היא קרן יוניסף, קרן סיוע החירום של האו"ם לילדים, אך לצדה גם ארגונים ללא מטרות רווח וגורמים מסחריים דוגמת אריקסון, שמספקת לה טלפונים סלולריים פשוטים. התוכנית של ברג, שמנוהלת באמצעות מרכז בראשות פרופ' ג'פרי סקס, יועצו של מזכ"ל האו"ם לתוכנית "כפרי המילניום", היא שמטפלת בתזונה ובריאות ילדים בתוך המכלול הזה.

 

"אני ראיתי וחייתי את החולשות של מערכת הבריאות בקניה, כי גדלתי באזור הכפרי", אומר ד"ר וורייארו, "ראיתי ילדים שלא קיבלו מספיק מזון. הסיבה שפרויקט 'כפרי המילניום' כל כך מושך אותי היא שהוא אוסף את כל פיסות המידע שנחוצות לפאזל של מערכת בריאות, ומשאיר רק חתיכה אחת: המצרכים הרפואיים, שאין נגישות אליהם בשטח. זה מה שעדיין חסר. ומה שיביא את זה הוא שינוי בסדרי העדיפויות של הממשלות המקומיות".

 

גם ברג מודע לקושי לפעול ביבשת שקבורה עמוק בעוני משתק. גם אם מצאת ילדים שזקוקים לעזרה ועקבת אחריהם, איך זה יעזור אם התרופות והמזון אינם זמינים, גם במצבי חירום? "זאת בעיה", הוא מודה, "זה אחד האתגרים שאנחנו עומדים בפניהם. להגיע עם טכנולוגיה בלבד זה לא מספיק אם אין לך נגישות לתרופה. אנחנו נתקלים בבעיה הזו במדינות רבות, אבל זה עובד נהדר כשהן זמינות. המערכת הזאת באמת לא מיועדת למקרים קיצוניים".

 

עד כמה טכנולוגיה יכולה לשפר תנאי חיים ירודים?

"לרוב, כשאתה מקבל דיווח ממרפאה באפריקה אתה מקבל מספרים. 'עשרה מתו, מהם שמונה ממלריה ושתי נשים במהלך לידה. אין שמות, אין נסיבות, אין מסקנות. הטכנולוגיה שלנו מנסה לשנות את המצב הזה. במקום סטטיסטיקות, כל ילד נרשם והמערכת עוקבת אחריו. אז נכון שלפעמים אי אפשר לעזור והמחלה נגמרת במוות. אבל עצם ההתייחסות לכל מוות כאל מקרה ספציפי עוזרת לנו להתקדם, ועוזרת לילדים הבאים שיחלו. כיום, כשאני מקבל ידיעה על ילד שמת אני יכול לראות מתי הוא ראה רופא, אם הוא היה צריך לקבל תרופה מסוימת, ולמה לא קיבל אותה. אפשר לדעת למה הוא מת. אפשר לראות איך גורמים לכך שהמקרה הדומה הבא ייגמר אחרת.

 

"הטכנולוגיה הזו היא רק דרך לגשר בין ילדים לבין מערכת בריאות עובדת. היא לבדה לא תגרום למישהו להרגיש טוב יותר, רק מזון ותרופות יעשו זאת. כל מה שאנו עושים בנוי על העובדה שחייבת להיות מערכת בריאות מתפקדת בצד השני, ואני מקווה שנוכל לסייע לייעל אותה".

 

איזה עתיד אתה רואה לילדים האפריקאים? תיווך בינם לבין מערכת הבריאות הוא טיפה בים לעומת הקשיים שלפניהם.

"הפרויקט הוא רק התחלה, אני לא רוצה להתיימר לשום דבר. כרגע אנחנו מתאמצים לשפר את כושר ההישרדות שלהם, לשמור עליהם בחיים עד גיל 5–6. זה לבדו דבר גדול. יש במאלי אמהות שאיבדו שלושה־ארבעה ילדים בגלל שלשול כרוני. בגלל התמותה הגבוהה הן עושות כל כך הרבה ילדים. מערכת בריאות טובה יותר ותרופות הן המפתח, הסלולריים רק מסייעים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x