כך הולכים ונעלמים ממציאי העתיד של ישראל
התוצאות של ילדי ישראל במתמטיקה במבחני פיז"ה האחרונים דירגו אותם במקום נמוך עוד יותר מאשר במבחנים הקודמים. פרופ' רון ליבנה, מי שאמור לשנות את אופן לימוד המתמטיקה מן היסוד, חושב שהמשך ההידרדרות הוא בלתי נמנע
1. חיים במגדל פיז"ה
גבעת רם, ירושלים. בניין החוג למתמטיקה של האוניברסיטה העברית טובע בפסטורליה אקדמית ירוקה ושקטה. באוגוסט 2010 הפרו את השקט הזה קריאות שמחה שבקעו מחלונות הבניין שצמחי הקיסוס מכסים כמעט כליל את כתליו. הפרופסור הצעיר אילון לינדנשטראוס הוכרז כאחד הזוכים במדליית פילדס היוקרתית - פרס הנובל של המתמטיקה. לינדנשטראוס, בן למשפחה מפוארת של מתמטיקאים וקרוב משפחתו של מבקר המדינה, הוא הזוכה הישראלי הראשון במדליית פילדס, שמוענקת מדי ארבע שנים למתמטיקאים צעירים שהגיעו להישגים משמעותיים בתחום המחקר לפני גיל 40.
ארבעה חודשים מאוחר יותר, כלומר לפני שבוע, התפרסמו נתוני מבחני פיז"ה של ארגון ה־OECD לשנת 2009, שבוחנים את הישגי תלמידי תיכון במדינות שונות בעולם. מצב הרוח בחוג למתמטיקה שב והתקדר. תלמידי ישראל הידרדרו בתחום המתמטיקה שלב נוסף, וכעת מדורגים במקום ה־41 מתוך 65 מדינות.
סמיכות האירועים הזו מסחררת. זכייתו המרשימה של לינדנשטראוס אמורה להוות כר פורה להישגים נוספים, אבל העתיד נראה שחור. כך גם התחזית של ראש החוג למתמטיקה באוניברסיטה, פרופ' רון ליבנה, שמונה לאחרונה על ידי משרד החינוך לשנות כליל את אופן לימוד המקצוע בתיכונים בשביל לייצר תלמידים טובים יותר.
"קיבלנו עכשיו את הפרס הכי גבוה בעולם", אומר ליבנה בגאווה בראיון ל"מוסף כלכליסט", "אז באמת ההישגים של האלפיון העליון הם בסדר גמור. אבל המצב הכללי בארץ הוא מאוד לא טוב. אנחנו רואים את זה במבחנים הבינלאומיים. במבחני הפיז"ה התמונה עגומה מאוד".
2. נתון ראשון
עגומה היא מילה חיוורת מדי בשביל לתאר את המצב לעומקו. מבט אחד בנתוני מבחני פיז"ה והדיכאון משתלט כליל. בסבב הקודם של המבחנים, ב־2006, הציון החציוני של תלמידי ישראל בתחום המתמטיקה הספיק רק בשביל לדרג אותם במקום ה־40 מתוך 57. התלמידים במדינות כמו יוון, פורטוגל, קרואטיה, אזרבייג'ן, סלובקיה, איסלנד וליכטנשטיין טובים במתמטיקה מהתלמיד הישראלי. אם זה מנחם מישהו, עקפנו את קירגיזסטן.
הנתון החציוני של כלל התלמידים אינו מגלה עד כמה הבעיה עמוקה, משום שהפערים בין הקצוות גדולים מאוד. המצב קשה עוד יותר כשבודקים את ציוני האחוזון ה־95 (כלומר, את הישגי התלמידים המצטיינים): בחיתוך הזה ישראל מדורגת במקום ה־36 מתוך 57. כדאי להקדיש לנתון הזה תשומת לב: הישגי התלמידים המצטיינים בישראל במתמטיקה מספיקים רק בשביל להעלות אותה ארבעה מקומות לעומת הנתון הכללי. אלה המצטיינים. בהם כמוס העתיד של ישראל. כשמתבוננים על ציוני האחוזון החמישי (כלומר, שרק 5% מהתלמידים נמצאים מתחתיו), ישראל מידרדרת למקום ה־46 מתוך 57. אינדונזיה נושפת בעורפנו.
במילים אחרות, החולשה היחסית של התלמידים החלשים בישראל גדולה עוד יותר. למעשה, הציון החציוני של התלמידים החלשים ביותר בפינלנד נמוך אך במעט מהציון החציוני של כלל התלמידים בישראל. ואם זה לא מספיק, מתוצאות המבחנים שנערכו ב־2009 מתברר כי המצב המשיך להידרדר.
3. נתון שני
בשביל להתמודד עם ההידרדרות הזו הקים משרד החינוך לפני כמה חודשים ועדה חדשה ("ועדת התוכנית"), בראשה עומד פרופ' ליבנה, שמטרתה להמליץ כיצד לשנות את אופן לימוד מקצוע המתמטיקה בתיכונים. במקביל חבר ליבנה ב"ועדת המקצוע", שמלווה את משרד החינוך באופן שוטף ומסייעת לו בהחלטות הקשורות בהוראת המתמטיקה.
במבחני פיז"ה, מסביר פרופ' ליבנה, מחלקים את התלמידים לרמות הבנה מ־0 ועד 6. מהנתונים שהוא מציג עולה כי כ־20% מהתלמידים בישראל מדורגים ברמה 0. כ־20% נוספים מדורגים ברמה 1 ועוד כ־20% ברמה 2. המשמעות היא שיותר מ־60% מהתלמידים בישראל נמצאים ברמות הנמוכות של 2-0.
"במדינות המפותחות רק 40% מהתלמידים נמצאים ברמות האלה. בפינלנד רק 20% מהתלמידים נמצאים ברמה הזו", אומר ליבנה. אם לתרגם זאת לשיטת יחידות הלימוד הנהוגה בישראל: "אלה שלומדים 3 יחידות במתמטיקה נמצאים ברמה 2, ותלמידים שלומדים 5 יחידות נמצאים ברמה 4 מתוך 6. במילים אחרות, כל רמות הלימוד בישראל מוגדרות בעצם כנמוכות".
גדעון סער. "המשרד מוגבל תקציבית ופוליטית" צילום: תומריקו אם התמונה כל כך עגומה, איך מסבירים הישגים כמו זה של פרופ' אילון לינדנשטראוס?
"האלפיון העליון של התלמידים כלל לא משתקף בסטטיסטיקות האלה. האלפיון העליון הוא נפלא, אבל הוא בכלל לא נכלל בתוכנית הלימוד של משרד החינוך, הוא עובד בשיטות משלו. המערכת הממלכתית אינה מתפקדת היטב לעומת מדינות אחרות".
4. אנליזה
כדי להתחקות אחר שורש הבעיה, כיאה למתמטיקאי, ערך פרופ' ליבנה השוואה בין התנאים הבסיסיים של ישראל ופינלנד, המשמשת לו מודל לחיקוי. תוצאות המחקר שלו קודרות. אחרי שבחן משתנים דמוגרפיים, חברתיים ופוליטיים גילה ליבנה שההבדלים התהומיים בין המדינות מתבטאים בסופו של יום גם במערכת החינוך. בבסיס ההבדלים האלה שני גורמים ייחודיים לישראל שמושכים את מערכת החינוך מטה: ההרכב הדמוגרפי והשירות הצבאי הכפוי.
"בישראל החברה מחולקת למגזרים", אומר ליבנה, "כמעט כל המתמטיקאים שלנו עברו דרך החינוך הממלכתי או דרך החינוך הממלכתי־דתי. במילים אחרות, יש מגזרים שלמים כמו המגזר הערבי והחרדי שאינם שותפים בכך, ולא משנה כרגע מה הסיבות".
נוסף על כך, מאחר שהמגזר "שנושא בנטל" אמור לספק לחברה מגוון רחב של בעלי תפקידים - מקציני צבא ועד רופאים - נשארים פחות אנשים מוכשרים שיפנו דווקא להוראה. וזה עוד לפני שמזכירים את ענייני השכר. "המורים לא יכולים להילקח מהחלקים הטובים ביותר של החברה", הוא מסביר, "בפינלנד לוקחים אנשים עם תואר שני ושמים אותם בחינוך. פה זה אפילו לא בא בחשבון, לרוב המורים אין תואר אקדמי כלל. זה לא קורה, לא יקרה ולא יכול לקרות כל עוד המנוע הדמוגרפי פועל בעוצמות כאלה, פשוט אין מאיפה לקחת. כל עוד החברה מחולקת למקטעים, רק מגזר שחלקו היחסי הולך וקטן משמש כמקור התחזוקה של ישראל כמדינה מפותחת".
כאמור, הגורם השני שאליו מתייחס פרופ' ליבנה הוא הצורך הלאומי־ביטחוני בשירות צבאי מנדטורי, שקוטע את הרצף הלימודי בין התיכון לאוניברסיטה. לדברי ליבנה, התוצאה היא העדפת קבלת הציון הגבוה על פני ההבנה. "במדינות המפותחות", הוא אומר, "התלמידים ממשיכים לאחר לימודי התיכון לאוניברסיטה ומשם לעבודה. בישראל לרוב האוכלוסייה יש שלוש שנים לשכוח, כך שהידע עצמו שרכשו בבית הספר למעשה אינו מועיל. לעומת זאת, מה שמועיל כדי להתקבל בהמשך לאוניברסיטאות זה רק הציון בבגרות או בפסיכומטרי. המצב הזה גורם לכך שלתלמידים הישראלים יש פחות תמריצים ללמידה לעומת התלמידים בחו"ל ויותר תמריצים לציונים. הציון חשוב יותר, לכן רמת הציפיות ירדה ובהתאמה ירדה גם רמת הבחינות. ומכאן שרמת התלמידים יורדת". מש"ל.
ליבנה מדגיש ששני הגורמים הללו ייחודיים לישראל. "זאת האמת וחשוב להבין את זה. אנחנו חיים במדינה הזו וצריכים לעשות את האופטימום עם מה שיש לנו ולא על בסיס מה שיש למדינות אחרות. מבחינת מדענים אנחנו טובים יותר מפינלנד, אין שום השוואה. וזו בדיוק הבעיה: אנחנו נפלאים בחלק העליון, אבל יש הרבה מה לעשות בחלק התחתון ובאמצע".
למעשה, ליבנה סבור כי אילולא העלייה הרוסית בתחילת שנות התשעים, הישגי מערכת החינוך הישראלית כבר מזמן היו נמוכים יותר.
רון ליבנה. "לתלמידים בישראל יש פחות תמריצים ללמידה, ויותר לציונים"
"לפני 20 שנה קיבלנו מתנה נפלאה. אנשים ברמה גבוהה מאוד שבאו מרוסיה והיו מוכנים לקחת עבודות מתחת לרמה שלהם, להיות מורים למתמטיקה ומדעים. האנשים האלה מגיעים היום לגיל פרישה. הם פורשים במספרים ענקיים".
אתה חושב שיש פה עניין עדתי, שרוסים פשוט טובים יותר במתמטיקה?
"זה בדם שלהם. לא רק רוסים מגיעים לאולימפיאדות למתמטיקה. גם אם תסתכלי על שחמטאי המדינה הזו, שקיבלו עכשיו מקום שלישי באולימפיאדה העולמית ומקום שני באולימפיאדה הקודמת, הם רוסים. המורים האלה לא יהיו פה לנצח, הם יוצאים לפנסיה, והילדים שלהם עדיין רוסים, אבל הנכדים שלהם הם כבר סברס. המציאות היא שיש המון מה לעשות. אני מאוד אופטימי לגבי השינוי, אבל אני מאמין שצריך להיכנס לזה בעיניים פקוחות יותר".
5. דיאגנוזה
ומה עושה מערכת החינוך כשרמת התלמידים אינה גבוהה מספיק? כמו במקרה של הקו האדום של הכנרת, המערכת פשוט מורידה את הרף.
דיברת על קידוש הציונים במקום רכישת הידע, אבל כשמשרד החינוך מדרג את התיכונים לפי שיעור הזכאים לבגרות הוא מציב תמריץ להישגים כמותיים בלבד ולא איכותיים.
"נכון. הבעיה היא שסוג החשיבה הזה פועל לאורך כל הדרך. נעשו המון שינויים בכל מה שקשור בבחינות הבגרות: הוסיפו כל מיני דברים כמו מאגרי שאלות שידועות מראש, מתן ניקוד לא רק על התוצאה, צבירת נקודות ממבחנים קודמים או מתן שאלונים שונים וכמה מועדים. יש סדרה שלמה של דברים שנועדו להקל על התלמידים, שכמעט שלא קיימים בשום מקום אחר. יש גם לחצים ציבוריים כבדים. אם בבחינה היתה שאלה קשה מהצפוי, מיד קמות על זה צעקות ומתעוררים לחצים. המחיר הוא פשוט הורדת הרמה.
"אין חולק על כך שצריך לשפר את המצב, אבל התנאי המרכזי הוא שקודם כל נבין שזה המצב. אחרי שנגבש את ההבנה הזו נוכל לעשות הרבה כדי להשתפר. יש דברים שתוכנית לימודים יכולה לעשות. אבל יש גם הרבה דברים שהיא לא יכולה לעשות".
ואכן, בטווח הקצר, כחבר ב"ועדת המקצוע", ליבנה מציע לטפל קודם כל באיכות המורים כדי למצות את מלוא הפוטנציאל של השיטה הקיימת. "בשנתיים האחרונות אנחנו מטפלים במסגרת האקדמיה ב־240 מורים. לפני שנה חמישה דוקטורנטים טיפלו בכמה עשרות של מורים, והשנה זה התרחב ל־12 קבוצות של מורים שמקבלים הדרכה פדגוגית ומקצועית. יש לנו סדרה של תוכניות איך לשפר את איכות המורים".
יש במערכת החינוך נכונות לקבל את השינוי?
"כרגע משתפים איתנו פעולה, אבל התוצאות לא יהיו מיידיות. אנשי משרד החינוך מוגבלים מאוד מבחינת תקציבית ומבחינת אילוצים פוליטיים. משרד האוצר קובע כמה הם יכולים לקבל והם צריכים לחלק את העוגה, וגם אז חלק גדול מהתקציב כפוי והם לא יכולים לשלוט בו. צריך לקחת למשל מורים טובים ולתגמל אותם. אי אפשר לתגמל אותם בשכר הלימוד, אבל אפשר לתגמל מורים מצטיינים בדרך אחרת. אפשר לפחות להכיר בהם, להגיד להם תודה".
6. פרוגנוזה
למרות האופטימיות הזהירה שלו, פרופ' ליבנה מקפיד להבהיר שאפילו אם התוכנית תישא פירות, הרי שנוכל לקטוף אותם רק בעוד זמן רב. "זה עשוי לקחת שש שנים לפחות, או אפילו עשור. כי באמצע יש שלוש שנים של חטיבה עליונה, שלוש שנים של צבא. בינתיים העיתון מתיישן, הפוליטיקאי מתחלף, המציאות משתנה.
"זה תהליך לא פשוט. משרד החינוך יכול לקדם תוכנית, אבל כדי לראות את תוצאותיה צריך להבטיח שהיא תימשך לאורך עשור. אבל במציאות של אופן ניהול תקציב המדינה, משרד החינוך לא יכול להבטיח לקיים תוכנית אחת לזמן ארוך כל כך. זה חלק מהמציאות וצריך לחיות עם זה. במדינות יציבות יותר אפשר לתכנן תוכניות לטווח ארוך. פה צריך לעבוד על זה איך שזה".
ואולי הגורמים המרכזיים שמעכבים את ישראל - הביטחון והשתתפות החרדים - ישתנו?
"השאלה אם המצב הפוליטי בישראל עשוי להשתנות היא שאלה מעניינת, מפני שהמדינות מסביבנו מידרדרות עוד יותר מהר מאיתנו. הן בהתפוצצות דמוגרפית גבוהה עוד יותר, ואין בהן לכידות חברתית. אם הן יבינו שכלכלה זה לא משחק סכום אפס, כלומר שהעובדה שאני מרוויח לא אומרת בהכרח שהצד שני מפסיד, אזי המצב באזור כולו יכול להשתפר מאוד.
"דבר שני, אצל החרדים רואים ניצנים של כניסה לשוק. אני מניח שהניצנים האלה בהכרח יגדלו, פשוט מפני שלא יהיה להם מספיק כסף. השאלה היא רק מה יהיה יותר: ריבוי או כניסה לשוק העבודה. הנחת העבודה שלי היא שדברים ידרדרו בטווח הנראה לעין. בטווח הארוך קשה מאוד לשפוט".
אתה מתאר תמונה קודרת. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שעוד עשר שנים לא נידרדר עוד יותר?
"לדעתי התמונה תהיה עוד יותר קודרת. אנחנו כן נידרדר, כי יש לנו את המנוע הדמוגרפי והצבא, וכל עוד התנאים הכלכליים והחברתיים הבסיסיים פה ימשיכו ללכת בכיוון הזה, אין שום אפשרות להימנע מהידרדרות. וזה דבר שלגמרי לא באחריות של ועדת המקצוע או ועדת התוכנית".
