ניצחון טכני: קווין קלי מאמין שלטכנולוגיה יש חיים משל עצמה

כשקווין קלי היה בן 19 הוא נשר מהקולג' ויצא לטייל. הוא בילה כעשור בחלקים נידחים של אסיה, כשבידיו שפע של זמן ומעט מאוד כסף. כשחזר לארצות הברית מכר את מעט הרכוש שהיה לו, קנה זוג אופניים זולים והחל לרכוב. הוא חצה את היבשת, במסע בן 5,000 ק"מ ממערב למזרח. בסופו התיישב במעלה מדינת ניו יורק, בחלקת יער מבודדת, שם כרת עצים, הקציע קורות ובנה במו ידיו את ביתו הראשון. הוא נדר לחיות חיים של חומרנות מינימלית, כמעט נטולי טכנולוגיה.

היום, בגיל 58, כשהוא כבר גר באזור עמק הסיליקון, הוא עדיין עומד בנדר הזה - אבל הוא גם אחד הגורואים המובילים של עולם הטכנולוגיה. אין לו מחשב נייד או טלפון נייד, לא תתפסו אותו מסמס, משוטט בפייסבוק או מצייץ. אבל הוא ייסד ועורך את "Wired", מגזין התרבות הדיגיטלית המוביל בעולם, מרצה מבוקש בתחום והוגה טכנולוגיה מבריק. אחד שמקשיבים לו, כי הוא מבין טכנולוגיה כנראה טוב יותר מכולנו. דווקא מתוך המרחק שלו מהטכנולוגיה הוא יכול להתבונן בה אחרת, לראות אותה פועמת כיצור חי וגדול, ולהעז לשאול את מה שאיש עוד לא שאל: מה הטכנולוגיה רוצה?

"What Technology Wants" הוא הספר החדש של קלי, שיצא לפני כחודש וכבר נהפך לרב־מכר ולנושא שיחה חם בארצות הברית. שבע שנים הוא הסתובב עם המחשבה על הטכנולוגיה - שההתפתחות המסחררת שלה במאה החולפת משנה את העולם ומגדירה את הדורות האחרונים - כעל ישות עצמאית, בעלת מעין חיים ורצונות משלה. וככזו, קלי בחר לא להשתמש בה, לגייס אותה, לנצל אותה, למצות אותה, להתעשר ממנה. הוא העדיף להקשיב לה, להכיר אותה, לגשר בינה לבין העולם. כמו פסיכולוג שהוא גם מדען מחשבים שהוא גם חוקר שהוא גם סופר, בוערת בו השאלה מה באמת היא רוצה. לא מה אנחנו רוצים ממנה, מה היא רוצה מעצמה. ורק משם, הוא סבור, אפשר להבין מה זה אומר עלינו.

קווין קלי. "הטכניום מכיל 170 ביליארד שבבי מחשב מחוברים" CC by Conference Basics

זה שינוי עמוק בחשיבה, שחייב גם שינוי עמוק בשפה. כך נולד הטכניום - השם שהעניק קלי ליצור הזה, שמתנהג במובנים רבים כמו אורגניזמים שכבר היטבנו לחקור. והטכניום הזה גדול הרבה יותר מהטכנולוגיה כפי שתפסנו אותה עד כה.

הטכניום, גוף ונפש. "אני לא אוהב להמציא מילים ומונחים חדשים, אבל בעת המחקר לספר הבנתי שהמונח טכנולוגיה כפי שאנחנו משתמשים בו מקטין את התפקיד שהיא משחקת בחיינו", אומר קלי ל"מוסף כלכליסט", בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. "בטכנולוגיה דברים שאנחנו ממציאים מייצרים המצאות חדשות בהשתלשלות של יצירה הנובעת מתוך יצירה. אומנות טכנית הביאה ליצירתם של כלים חדשים, שבתורם יצרו אומנויות טכניות חדשות וכך התהליך נמשך עד היום. כלים נהפכו לכה מורכבים להפעלה ולבעלי חיבורים רבים למקורות שלהם, באופן שיוצר ספֶרה טכנולוגית מסוג חדש לחלוטין. ולספרה הזו אני קורא הטכניום.

"הטכניום הוא הדבר העצום, רב־החיבורים, הגלובלי, שממציא את עצמו מחדש ללא הרף ורוטט סביבנו. הוא כולל את התרבות שלנו, את החומרה שיצרנו כבני אדם, את המוסדות החברתיים, את האמנויות וכל יצירה אינטלקטואלית אחרת מכל סוג. הוא כולל חוק, תוכנה ופילוסופיה. הטכניום הוא זה שמאיץ את היווצרותן של טכנולוגיות, ויש לו עוד אינסוף חלקים, למשל המערכת לרישום פטנטים על הטכנולוגיות. הוא מוחשי ובלתי מוחשי כאחד.

"זהו הסופר־אורגניזם של הטכנולוגיה", חוזר קלי ומדגיש את האופן שבו מדובר במרקם פועם של רכיבים. "אנחנו מסתכלים, למשל, על טכנולוגיה סלולרית כמקשה אחת של טכנולוגיה מסוימת. אבל הטלפון הנייד שלך הוא מכלול שנשען על בערך אלף מיני־טכנולוגיות, וכל אחת מהן נשענת על מאה פיתוחים אחרים. אם אתה בודק את טכנולוגיית הצילום במצלמה שבסלולרי שלך אתה יכול לחזור אחורה, לימי המצלמות הראשונות, מצלמות הנקב, לטכנולוגיה הראשונה של העדשות, המיקרוסקופ, הטלסקופ ועוד אלפי דברים. ולכל אלו יש פן תרבותי: אתה חוזר אחורה לטלסקופ של גלילאו, לגילויים שלו על היקום, לכנסייה שרדפה אותו. ועוד אחורה, דרך הטלסקופ - גלילי המתכת שלו לוקחים אותך לפוליטיקה ולהיסטוריה של מחצבי הברזל".

החיה הגדולה בעולם. לטכניום, אם כן, יש שורשים עמוקים ומערכת קשרים ענפה. אבל על הפרספקטיבה ההיסטורית ועל הפרספקטיבה הטכנית שמספק קלי מאפילה הפרספקטיבה הביולוגית: מבחינתו, הטכניום הוא כמעט יצור חי. ישות אוטונומית שמכירה את עצמה, שיכולה לתקן את עצמה ולהגן על עצמה, שמוצאת דרכים לקבל אנרגיה ולסלק פסולת, שמסוגלת לכוון למטרות ולהגיע אליהן, שמתפתחת כל הזמן, למען עצמה.

כנס גיימרים. "הטכנולוגיה רוצה להגדיל את עצמה, להתרחב, וזה גורם לנו לשכוח מי אנחנו" צילום: אי פי אי

"הטכניום לא מכיל מערכת אחת שעושה את כל זה בו־זמנית, אבל יש בו שפע של דוגמאות למערכות שמבצעות חלק מהפעולות האלו. מערכות טיסה אוטונומיות מסוגלות להטיס מטוסים לא מאוישים במשך שעות, אבל אין להן יכולת לתקן את עצמן. רשתות תקשורת יכולות לתקן את עצמן כשהן טועות, אבל אין להן יכולת להתרבות. לווירוסי מחשב יש יכולת להתרבות, אבל אין להם יכולת לשפר את עצמם".

יחד, יש כאן גוף שיכול לעשות הכל, והמסה שלו משחקת תפקיד מרכזי: "הטכניום מכיל כיום 170 ביליארד (מיליון מיליארדים) שבבי מחשב, שמחוברים זה לזה באופן כזה או אחר ויוצרים פלטפורמת מחשוב עצומה. מספרם הכולל של הטרנזיסטורים ברשת הגלובלית הזו דומה למספר הנוירונים במוח האנושי. ומספר הקשרים בין הקבצים במערכת הזו שווה למספרם של החיבורים הסינפטיים במוח. כלומר במונחים אנושיים, הממברנה האלקטרונית הזו, הטכניום שמקיף אותנו מכל עבר, דומה במורכבותו למוח האנושי. הוא מצויד ב־3 מיליארד עיניים אלקטרוניות (טלפונים עם מצלמה, מצלמות רשת ועוד), הקול שלו מייבב בצליל גבוה בתדר עולמי של 14 קילוהרץ, קולם של המחשבים המייבבים במרכזי החיפוש העצומים של גוגל בלבד, והוא התקן כה עצום עד שלשם הפעלתו הוא צורך כרגע 5% מסך האנרגיה העולמית".

נשמע כמו המטריקס. עד כמה אוטונומי הטכניום? ההקבלה שלו ליצור חי עלולה לבלבל, אבל גרעיני האוטונומיות כבר ניכרים בו היטב. זה לא מדע בדיוני: קלי אמנם היה אחד מאבותיו הרוחניים של "המטריקס" — ספרו "Out of Control", שעסק בתבניות כוורת אצל יצורים חיים, חברות ומחשבים, שימש השראה הן ליוצרי הסרטים, האחים אנדי ולארי ואשובסקי, והן לשחקנים - אבל הוא עדיין נזהר מלהפליג למחוזות שאפיינו את היצירה ההיא. ובכל זאת, גם אם הדברים שלו נשמעים בתחילה זרים ומוזרים, הוא מוצא עוד ועוד דרכים פשוטות שבהן המחשבה פורצת הדרך שלו מחלחלת, ופתאום מתחברת היטב לעולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

"עקבותיה של אוטונומיות ניכרים לעתים הרבה לפני שהיא מגיחה. כשמדעני מחשב מנתחים את נהרות המידע המסיבי שזורמים ברשתות התקשורת, הם מגלים שהם לא יכולים להסביר את מקורן של כל סיביות המידע. את רוב מוטציות המידע אפשר אמנם לייחס להאקינג, טעויות מכונה ונזקי חיבוריות, אבל בסופו של הסינון נשארות סיביות מידע שאיכשהו שינו את עצמן, מוטציות. במילים אחרות, חלקיק ממה שהטכניום משדר לא נובע ממקורות מעשה אדם אלא מהמערכת עצמה. הטכניום לוחש את נוכחותו.

"יתרה מכך, אנליזה של המידע הזורם דרך רשתות התקשורת מלמדת שהוא נתון בתהליך של שינוי מבני. אם בעבר רשתות תקשורת הציגו דפוסים רנדומליים, הרי שבעשור האחרון זרימת המידע ברשת דומה יותר לזו של מערכות בעלות יכולת ארגון עצמית. המבנים שבהם הרשת מתארגנת הם מבנים מסוג פרקטלי, כאלה המצויים בבסיסם של כל החיים בכדור הארץ. האבחנה הזו אמנם לא מוכיחה את קיומה של אוטונומיות, אבל כפי שאמרתי — לפעמים הסימנים מקדימים את בואה".

מה באמת טכנולוגיה רוצה. ואם הטכניום מפגין סימני אוטונומיה, ראשונים אם פועמים או יפעמו בו חיים, האם ייתכן שיש לו רצון? קלי חיפש תשובה. וכהרגלו, הדרך היתה מורכבת ורבת פנים כמעט כמו הטכניום עצמו. בסופו של מסע ארוך בחברת עתידנים, חוקרים, מבקרי טכנולוגיה ומעריצים נלהבים, תושבי כפרים נידחים בבוטאן ובמערב סין ובני אמיש בערבות פנסילבניה, קלי חזר עם תשובות.

"כשאני אומר שהטכנולוגיה רוצה משהו, אני לא מתכוון בהכרח לתהליך עם רצון חופשי, אלא למשהו הדומה לכך שצמח 'רוצה' אור. ובעיקרון, מה שטכנולוגיה רוצה זה להיות שלוחה של החיים, של האבולוציה של החיים. היא לא מודעת, היא לא אינטליגנטית, היא פשוט מערכת שצועדת לכיוונים מסוימים, והכיוונים האלה דומים דמיון מפתיע לתהליך האבולוציוני. היא ממשיכת הדרך ומרחיבת האופקים של האבולוציה שלנו כבני אדם, והיא עושה את זה דרך הטכניום".

הדרווין של הטכנולוגיה. "בין הטכנולוגיה לאבולוציה יש הקבלות בולטות. קח למשל מורכבות - תכונה בסיסית בכל צורות החיים כמעט, שמלווה גם את הטכנולוגיה. לשם שיחת הטלפון הזו בינינו נדרשת מסה עצומה של טכנולוגיה מורכבת, פיתוח על גבי פיתוח. היא נתפסת כמדע מתקדם - שבבי מחשב ורשתות אופטיות - אבל היא צמחה מהרגע שבו האדם הקדמון הרים אבן והשתמש בה בתור פטיש, או לקח ענף עץ והפך אותו לחנית. יש מי שמגדירים טכנולוגיה כמה שהומצא אחרי שנולדת, או מה שעדיין לא עובד. אני חושב שטכנולוגיה היא פשוט ייצוג של תהליך בעל מגמות מקבילות לאבולוציה.

"ולא רק המורכבות, גם הגיוון וההתמחות - שתי תכונות אבולוציוניות מובהקות. ראשיתם של החיים בתאים בעלי יעד כללי, אבל עם הזמן והאבולוציה התפתחו תאים בעלי התמחות מובהקת, והיום אנחנו מכירים כ־250 סוגי תאים. כך קרה גם עם הפטיש הראשון, וכך קורה היום עם שבבים. גם דרגות שונות של חופש ויעילות אנרגטית יוצרים הקבלה - ביעילות האנרגטית אני רואה את הדוגמה הטובה ביותר לכך שטכנולוגיה היא המשך ישיר לאבולוציה של היקום, החל במפץ הגדול. הסדר ביקום, ככוח נגד לאנטרופיה שיש בו, נשמר על ידי השקעה אנרגטית. ככל שהחיים והסדר מורכבים יותר, נדרשת יותר אנרגיה שזורמת דרך האלמנטים של היקום כדי לתחזק את הסדר הזה. קח את השמש שלנו - זורמת בה פחות אנרגיה לגרם בכל שנייה מאשר בחמנייה. לחיות יש ערך אנרגטי גבוה מלצמחים, ולטכנולוגיה יש את הערך הגבוה ביותר בכל היקום הידוע. למעשה, שבב מחשב הוא הדבר הדחוס ביותר אנרגטית ביקום הידוע לנו. ממש בכל רגע נתון הוא נמצא על סף קריסה והתפוצצות, ולכן אנחנו כרגע תקועים בהתפתחות של שבבי מחשב. הדוגמה הזו ממחישה לי את קו הדברים שהולך ומתפתח מאז המפץ הגדול, וטכנולוגיה היא חלק מזה".

קלי. החברה צריכה למצוא דרכים משלה להסדיר את עומק הקשר עם הטכנולוגיה CC by Conference Basics

הטכניום משנה לנו את הגנום. מה המשמעות של כל זה? נדמה שקלי מנסה לומר שהתפיסה הרומנטית שלנו, שלפיה אנחנו אלה שיוצרים את הטכנולוגיה, אינה מדויקת. לטכניום יש היגיון פנימי וקצב משלו, שלעתים מתגלים כמנוגדים לתשוקות ולשאיפות של בני האדם. במידה רבה, הוא מציע כאן את הפגיעה הרביעית במין האנושי, אחרי שהתברר לנו שכדור הארץ אינו מרכז היקום, שמוצא האדם מן הקוף ושהוא אינו באמת אדון לגורלו, כי הלא מודע תמיד עלול להפריע.

ומכאן והלאה זה רק ילך ויסתבך, כפי שעולה מתוך המציאות - ובוודאי מתוך התפיסה האבולוציונית של קלי. "טכנולוגיה תהפוך למורכבת יותר ולא לפשוטה יותר. היא תהיה מגוונת יותר, עם יותר התמחות, היא תהיה דחוסה יותר אנרגטית, ויהיו לה יותר דרגות של חופש ובחירה. סביר להניח גם שהקצב האבולוציוני ילך ויתגבר, בדומה לאופן שבו נוצרו חיים על פני כדור הארץ: בתחילה נוצרו חיים מעטים ופשוטים ששרדו פרק זמן ארוך, ואז חלה התפוצצות של חיים. כך גם טכנולוגיה מפתחת בעצמה את היכולת שלה להתפתח באופן מואץ. ואני חושב שב־50 השנים האחרונות אנחנו רואים רק את תחילתו של התהליך".

בממשק הזה, בין בני אדם לטכנולוגיה, האצה אבולוציונית של הטכנולוגיה בהכרח תשפיע עמוקות גם על בני האדם. "יש תפיסה שגורסת כי ברגע שהמצאנו את התרבות האנושית, ההתפתחות האבולוציונית נעצרה. אבל מחקר עכשווי מצביע על העובדה שהאבולוציה הביולוגית שלנו למעשה האיצה, והקצב שלה כיום מהיר פי 100 אלף מאשר לפני עשרת אלפים שנה. המצאת הבישול יצרה עבורנו קיבה חיצונית וניהול אנרגטי שאפשר למוח שלנו להתפתח. דבר דומה, אם כי לא באותו היקף, מתרחש כשאנחנו לומדים לקרוא - המוח שלנו משתנה וצורת המחשבה איתו. הזמן שאנחנו מבלים כיום במחיצתה של טכנולוגיה, בעיקר על המחשב, גם הוא משנה את המוח שלנו ואת צורת המחשבה, ושינויים סביבתיים כאלה יכולים במרוצת הדורות לחולל שינויים גם בגנום שלנו. לכן אין לי ספק שהטכניום ישפיע על הגנום האנושי לאורך זמן. אנחנו עדיין לא יודעים לומר כיצד, אבל השינוי, כך אני חושב, הוא בלתי נמנע".

החיים הם סקאלה. שאלת החיים מרחפת מעל ללא הפסק. האם הטכניום חי, או יוכל להיות חי, או שמדובר רק בדימוי, מטאפורה יפה שמעט מזייפת? "הייתי אומר שהחיים אינם בינאריים, כן ולא. הם משהו רציף. לווירוס יש מידה מסוימת של חיים, לבקטריה יש מידה גבוהה יותר של חיים, לפיל יש מידת חיים גבוהה מאוד ולביוספרה יש מידת חיים גבוהה בהרבה מזו של הפיל. על הרצף הזה, הטכניום מחזיק כרגע במידת חיים מועטה יחסית, אבל מידת החיים שלו תלך ותגדל ככל שיעבור יותר זמן".

דרווין. "בין הטכנולוגיה לאבולוציה יש הקבלות בולטות במורכבות, בגיוון, בדרגות החופש, ביעילות האנרגטית"

דילמת הטכנולוגיה האוניברסלית. לרגעים נדמה שקלי בורח אל מחוזות הפילוסופיה הגבוהה. אבל אז הוא מזכיר כמה העניין הזה רקום בחיינו. "השאלות מה טכנולוגיה רוצה ממני ומה אני רוצה מטכנולוגיה מעסיקות כיום כמעט כל אדם בעולם. החיים של כולנו היום מתנדנדים בין המעלות שיש ליותר טכנולוגיה להציע לבין הצורך האישי בפחות טכנולוגיה. זה נע מ'לקנות את הגאדג'ט הזה לילד?' ועד 'האם אני רוצה שתהיה בעולם טכנולוגיה שמשכפלת אנשים?'. בשביל לענות על השאלות האלה הייתי צריך להבין קודם את טבעה הבסיסי של הטכנולוגיה. ובסופו של המחקר גיליתי שוב שאני רוצה להפחית למינימום את תפקידה של הטכנולוגיה בחיים שלי, אבל שאני רוצה היצע מקסימלי שמתוכו אני, וכל אחד אחר, נוכל לבחור. אני מעוניין לקחת מתוך המבחר הטכנולוגי הזה את הכלים המפותחים ביותר שיאפשרו לי למקסם את כישרונותיי. חלק מהכישרונות הללו הוא היכולת להציע שפע של כלים טכנולוגיים ולספר עליהם לאחרים, כדי שהם בתורם יוכלו למקסם את כישרונותיהם שלהם על ידי מינימום כלים. אני מרגיש שהיום, בעזרת ההבנה שנולדה מכתיבת הספר, יש לי יכולת טובה יותר לעשות זאת בחיי.

"אני שומר טכנולוגיה במרחק זרוע ממני, כדי לזכור מי אני. לטכנולוגיה יש אספקט מאוד אנוכי: היא רוצה להגדיל את עצמה, להתרחב, להתרבות ולעלות על סדר היום את האג'נדה שלה. קיים מתח מתמיד בינינו לבין טכנולוגיה, מתח שבו אנחנו יוצרים טכנולוגיה אבל הטכנולוגיה שאנחנו יוצרים גם יוצרת אותנו, והשינוי בנו גורם לנו הרבה פעמים לשכוח מי אנחנו. לתת לטכנולוגיה את כל מה שהיא רוצה זה טעות, זה כמו לתת למתבגר לעשות את כל אשר עולה על רוחו. אנחנו צריכים להבין מה המתבגר או הטכנולוגיה רוצים, להציב גבולות ולעבוד בשיתוף פעולה שישרת את שני הצדדים, בלי לפגוע באני שלנו ולשכוח מי אנחנו בניסיון לשרת את המטרה של כוח חיצוני לנו. חשוב שנצא לחופשות מטכנולוגיה, חשוב שנשמור אותה במרחק מסוים מאיתנו, כדי שנוכל להבין טוב יותר כיצד אנחנו רוצים להשתמש בה כדי להיות מי שאנחנו רוצים להיות, ולא מי שהטכנולוגיה רוצה שנהיה".

הפתרון נמצא אצל האמיש. קלי בחר איך לעשות זאת באופן אישי, אבל הוא סבור שגם החברה צריכה למצוא דרכים משלה להסדיר את עומק הקשר עם הטכנולוגיה. "אני מעריץ את הצורה שבני כת האמיש עושים זאת - הם משתמשים בטכנולוגיה הרבה יותר ממה שנדמה לאנשים. אלא שהם מקבלים החלטה באילו טכנולוגיות להשתמש, והם מקבלים אותה באופן קולקטיבי ולא אישי. הם מנסים את הטכנולוגיה על נסיינים, לומדים אותה, בוחנים אותה ואז מחליטים יחד. לדעתי זה מנגנון נהדר שיש לנו מה ללמוד ממנו. אם זה נכון שטכנולוגיה משנה את מי שאנחנו, הרי אין לנו תהליך קולקטיבי שבודק לאילו מין אנשים אנחנו רוצים להיהפך להיות בעזרת הטכנולוגיה. אנחנו כמעט לא עוסקים בפן הזה שלמעשה נמצא בבסיסה של הסימביוזה שלנו עם טכנולוגיה, ואנחנו בהחלט צריכים לעשות זאת".