מסע בסין העממית: איך בונים מעמד בינוני
הניסיונות להפוך את הכפר בוטואו לעירוני הולידו בינתיים מדרחוב אחד חצי נטוש. רק חנות המחשבים החדשה מתגאה במכירות יפות
הכפר בוטואו בסצ'ואן מנסה להתקבל למעמד הביניים של סין, אבל לא בדיוק יודע איך. מעמד הביניים הזה, ההולך וגדל ומונה כבר לפחות 300 מיליון בני אדם, הוא היעד, החלום והשאיפה עבור מיליארד נוספים, רוב אוכלוסייתה של סין.
לכתבות הקודמות בסדרה:
מסע בסין העממית: הממשלה העירומה הראשונה
מסע בסין העממית: כלכלה קטנה ומטריפה
מסע בסין העממית: תיירות אסונות בסצ'ואן
הכפר, או ליתר דיוק עיירה זעירה, שוכן באזור שמאוכלס על ידי בני היי, מיעוט אתני המונה 8 מיליון בני אדם. בוטואו מאמץ את הסממנים החיצוניים של המתעשרים העירוניים החדשים, גם אם אף אחד כאן לא מתקרב עדיין לרמת ההכנסה הממוצעת בבייג'ינג. הרשויות השקיעו במדרחוב ובו שורה של חנויות שלפחות מחציתן סגורות.
"המכירות חלשות מאוד", מתלוננים בעלי החנויות שעדיין פתוחות, ורק חנות המחשוב החדשה שנפתחה לפני חודש מתגאה בינתיים במכירות יפות. "כולם רוצים להתחבר לאינטרנט", מסביר המוכר. חיבור כזה הגיע לכאן לראשונה רק לפני שנתיים, ורוב הצעירים עדיין משתמשים ברשת באינטרנט־בר היחיד בכפר.
בוטואו מייצג נאמנה את האורבניזציה האחרת בסין: בעוד מאות מיליוני בני אדם נוטשים את אזורי הכפר ועוברים לערים, אזורי הכפר נוטשים את שדות האורז (או שדות תפוחי האדמה במקרה של בוטואו), ומנסים לשדרג את עצמם, לבנות שכונות מגורים, אזורי מסחר, כבישים, אפילו מרכזי בילוי ותרבותיש תהליך של עזיבת אזורי הכפר לערים ובמקביל עזיבה של שדות האורז באזורי הכפר??? לא ברורה ההבחנה. כדאי לכתוב את המשפט מחדש. בקיצור, להיהפך לעירוניים יותר.
מעבר למדרחוב החצי נטוש, רחובות אחדים של מסחר זעיר ושורה של מלונות קטנים, אפשר לראות את כל מה שמעכב את האורבניזציה הזו. בכפרים הקטנים מסביב לבוטואו הנשים עדיין יושבות על הארץ וטוות צמר, הגברים שואבים מים מבארות או מוליכים את הסוסים לשתות בנהר, ומשפחות חופרות שולפות בידיים תפוחי אדמה - הגידול העיקרי באזורים ההרריים האלה - מתוך חלקות קטנטנות.
אחת הנשים הללו לובשת חולצה עם כיתוב בעברית, של מכללת בצלאל. איך החולצה, שוודאי נתרמה איפשהו, התגלגלה למקום הנידח הזה יהיה סיפור מרתק בפני עצמו - אבל כזה שלא יסופר לעולם.
לפי מדיניות הגבלת הילודה הדרקונית של סין, למשפחות כפריות מותר להביא לעולם ילד אחד, או שניים במקרה שהבכורה היא ילדה. לבני מיעוטים מאפשרים בדרך כלל להביא שני ילדים ולפעמים שלושה. בבוטואו המגבלות הללו זוכות להתעלמות גורפת, וקשה לאתר משפחות בנות פחות מארבעה ילדים. הילדים ברובם מלוכלכים להדהים וסובלים מדלקות עור שונות. רוב הנשים אינן יודעות קרוא וכתוב ומדברות רק את השפה המקומית, השונה מאוד מסינית. אחת שנחלצה ממעגל העוני היא לה־לו (40), בעלת מסעדה קטנה בעיירה. לה־לו היא אם לשני ילדים, ומספרת שאמה, העומדת מאחורי הדוכן במסעדה שדלתה חסומה חלקית בכלוב עם תרנגולות, עודדה אותה ללמוד - מה שהיה נדיר בזמנה - ולצאת לעבוד מחוץ לכפר.
לה־לו נוהגת כך גם עם ילדיה: מפלסת את דרכם אל המעמד הבינוני. לבן יש נעלי כדורסל חדשות, הבת משקיעה שעות בלימודי אנגלית. "אני חושבת שחשוב לילדה ללמוד", היא אומרת. "רוב המשפחות פה מוציאות את הילדות מבית הספר כדי לעבוד בשדות או לעזור לטפל בתינוקות, אבל הילדה שלי, אני מקווה, תגיע לאוניברסיטה".
