בלעדי ל"כלכליסט": "מס עוקף תמלוגים על משאבי טבע אינו חוקתי"
כך טוען מומחה המיסוי פרופ' דוד גליקסברג, בחוות דעת שכתב בהזמנת השותפות בקידוחי הגז מול חופי ישראל. "זאת הטעיה: שנים קראתם להשקיע בחיפושי גז תוך מתן הטבות מס. ברגע שמצאו משנים את הכללים"
"לטעון ששאלת הרטרואקטיביות קיימת מרגע שהחברה התחילה למכור זה עיוות של התמונה. היום אני קודח ומשקיע כסף על סמך הטבת מס שתינתן לי בעתיד" - כך אומר ל"כלכליסט" פרופ' דוד גליקסברג, מומחה למיסוי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, המשמש יועץ לגופים המרכזיים במשק. בחוות דעת שכתב בהזמנת נובל אנרג'י והשותפות בקידוחי הגז מול חופי ישראל טוען גליקסברג כי נקודת הזמן צריכה להיות מועד קבלת רישיונות החיפוש.
"עיקר ההוצאה הכלכלית בחיפוש המשאב היא בשלב רישיון החיפוש", כתב גליקסברג. "בעל הרישיון כבר 'קשור' במידה חזקה לפרויקט בשל עלות ההשקעה, והוא שינה את מצבו לרעה באופן משמעותי תוך הסתמכות על הדין הקודם".
חוות הדעת של גליקסברג מדגישה את ההבדל המהותי בין "תמלוגים" לבין "מס". חוק הנפט קובע שבעל רישיון לקידוח ישלם למדינה 12.5% תמורת זכות החזקה. נתון זה לא ניתן לשינוי רטרואקטיבי, כותב גליקסברג, ולכן, כדי להתגבר על כך, המדינה מנסה להעלות את שיעור המס, משום שהוא ניתן לשינוי רטרואקטיבי.
"הכבדת נטל המס היא במידה רבה הטעיה ציבורית", ממשיך גליקסברג. "החברה הישראלית קראה במשך שנים למשקיעים להשקיע בתחום חיפוש הנפט והגז הטבעי תוך מתן הטבות מס, וברגע שהתגלה מצבור גז טבעי גדול 'שוכחים' מהקריאה הנואשת, ולא רק שמבקשים לבטל את הטבות המס, אלא חפצים להכביד את נטל המס על לוקחי הסיכון".
"מס עוקף תמלוגים על משאבי טבע אינו חוקתי", כתב גליקסברג, והוסיף כי מערכת המס אינה יכולה "לרפא" את האיסור על שינוי רטרואקטיבי של התמלוגים. גליקסברג מדגיש כי גם אם הצעד הזה ייעשה, הרי שבתי המשפט יפרשו את השינוי כתמלוגים ולא כמס.
קידוח תמר צילום: אלבטרוס
חוות הדעת מנסה להתמודד גם עם האפשרות שיוטל מס גבוה יותר על הכנסות עסקיות ממשאבי טבע לעומת שיעור המס הכללי. "להטיל מס רק על מחפשי הגז ולא על אחרים זה בלתי חוקתי", אמר גליקסברג ל"כלכליסט". "אם באמת רוצים למסות הכנסות מאוד גבוהות, אז השאלה מאיפה ההכנסות האלה מגיעות אינה רלבנטית".
מומחי מס טוענים כי מיסוי אוצרות טבע הוא לגיטימי. בבריטניה חלה חקיקת מיסוי אוצרות טבע בשיעור של עד 50%.
"העולם נחלק למדינות שבהן יש מיסוי מופחת על אוצרות טבע, ומדינות שבהן יש מס מוגבר. התרבות המסית בישראל היתה שכל השנים לא הוטל מס מוגבר על סקטור מסוים. אם החברה הישראלית גורסת שחלקה באוצרות הטבע צריך להיות גדול יותר, המכשיר המתאים לטפל בכך הוא התמלוגים, ולא מס. המכשיר המרכזי והבסיסי בחברה מתוקנת הוא מכשיר התמלוגים, אלא שמוסכם על כולם שתמלוגים אי־אפשר לבטל אחורה - אז משתמשים במערכת המס".
בחוות הדעת נכתב כי צעד דוגמת שינוי המס לאוצרות טבע יהיה תקדים במדינת ישראל, וייצור משטר מיסוי שיפגע בעקרון השוויון ובזכות לשמירה על הקניין. גליקסברג מודה אמנם שאפשר לחרוג מהעיקרון הזה אם רוצים להכווין התנהגות, לצמצם פעילות או לעודד אותה, אך לדבריו לא זה המקרה כאן.
"היעלה על הדעת שהמדינה, שעשתה עסקה כלכלית לא כדאית בתחום הנדל"ן, תטיל מס נוסף על יזם נדל"ן כדי לתקן את העסקה?", שואל גליקסברג שאלה רטורית. "כשישראל נתנה הטבות לאינטל או לכל חברה אחרת לפי חוק עידוד השקעות הון, היא מעולם לא לקחה את ההטבות חזרה בדיעבד. נניח שאינטל הרוויחה יותר מדי כסף, האם המדינה תיקח את ההטבות חזרה? ממש לא".
