בארץ

למה פירקה שרת התרבות את "אמנות לעם"?

לימור לבנת הודיעה אתמול בחגיגיות על גוף חדש שיביא אירועי תרבות לפריפריה. בבג"ץ ובביהמ"ש המחוזי עלו שאלות על מניעיה של לבנת, שייבשה תקציבית את עמותת "אמנות לעם", אחרי 50 שנות פעילות

הדס שפר 08:1715.04.10

"משרד התרבות רוצה להשתלט על העמותה? למה ההנהלה שלהם צריכה להיות מורכבת מאנשי משרד התרבות?" - את הדברים הללו כתבה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בתחילת פברואר השנה, בדיון שבו הוציאה צו ביניים להקפאת כספים במשרד התרבות והספורט, המיועדים לעמותת אמנות לעם.

 

אלא שבזמן מתן הצו הסוסים כבר ברחו מהאורווה: כשלושה שבועות קודם לכן, ב־18 בינואר, חתם משרד התרבות על הסכם עקרונות עם ההסתדרות הציונית העולמית, להקמת גוף מקביל שייהנה מתקציב של בין 10 ל־13 מיליון שקל בשנה, ויחליף אמנות לעם, שכבר 50 שנה עוסקת בהבאת אירועי תרבות לפריפריה. בהסכם העקרונות נכתב כי זהות מנהל הגוף החדש וחברי הדירקטוריון שלו תותנה באישור משרד התרבות והספורט.

 

השופטת אלשיך. "המדינה תומכת בבקשת הפיקות בטענות 'כספיות' לכאורה, אשר די לעיין בהן כדי להיטיב ולהבין כי לא הרובד הכספי בלבד הוא המנחה אותן" השופטת אלשיך. "המדינה תומכת בבקשת הפיקות בטענות 'כספיות' לכאורה, אשר די לעיין בהן כדי להיטיב ולהבין כי לא הרובד הכספי בלבד הוא המנחה אותן" צילום: עמית שעל
"מין בשאינו מינו"

 

אתמול הודיעה שרת התרבות לימור לבנת על הקמת הגוף החדש באופן רשמי. "חידוש הפצת התרבות הוא בשורה גדולה ומשמעותית", אמרה. אלא שלמילים הנמלצות קדם מסע השמצות נגד אמנות לעם, שזכתה בשנים האחרונות לתקציב ממוצע של 13 מיליון שקל בשנה לצורך פעילויותיו. חבר ועדת בדיקה שהקימה לבנת למתרחש בעמותה אף פעל בספטמבר־אוקטובר 2009 לגבש קבוצה של מוסדות תרבות, שכולם נסמכים ישירות או בעקיפין על כספי משרד התרבות, להגשת בקשת פירוק לאמנות לעם. טענתם היתה כי העמותה אינה עומדת בהתחייבויותיה הכספיות. את קבוצת המוסדות הוביל תיאטרון הבימה.

 

בהחלטת ביניים שדחתה את בקשת הפירוק וניתנה באוקטובר 2009 השתמשה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך במונחים של "מחנק תזרימי" ו"מחטף". בהחלטה הסופית, שניתנה ב־25 בפברואר השנה, היתה אלשיך חריפה הרבה יותר: "טוב היה לה לבקשת פירוק זו אלמלא הוגשה כלל ועיקר... אין לי אלא לתמוה על הדרך שבה בחר להתנהל דווקא תיאטרון הבימה".

 

אלשיך ביקרה בחריפות גם את רשם העמותות שתמך בבקשה ואת משרד התרבות בהובלת לבנת: "קשה עלי עד מאוד להתעלם מן ה'קרבה' בין מבקש הפירוק הראשי (תיאטרון הבימה - ה"ש) למדינה... כל זאת כאשר המדינה ניצבת הלכה למעשה בכפל כובעים (אם לא למעלה מכך). מחד גיסא היא היא הנתבעת (משרד התרבות - ה"ש) בידי העמותה בבית הדין הגבוה לצדק, מאידך גיסא היא מקורבת לנאמן הציבורי (תיאטרון הבימה - ה"ש) ואף תומכת בו במישרין דרך רשם העמותות, בטענות 'כספיות' לכאורה אשר די לעיין בהן כדי להיטיב ולהבין כי לא הרובד הכספי בלבד הוא המנחה אותן. לא אוכל להימנע מלתמוה גם על עמדת רשם העמותות שתמך בפירוק, האומר מפורשות כי הפסקת הפעילות בשנת 2009 נבעה מאי העברת תקציב. אין זאת אלא ערבוב מין שאינו במינו, אשר אך מחזק את התהייה בדבר הסיבות האמיתיות לבקשת הפירוק".

 

"מאותו רגע חל נתק"

 

מתי החלו הדברים להשתבש ביחסים שבין משרד התרבות והספורט לעמותה הוותיקה? כניסתה של לימור לבנת לתפקיד שרת התרבות והספורט במאי 2009 היא ככל הנראה נקודת השבר. "מאותו רגע חל נתק מוחלט בין המשרד ובין העמותה", אומר יו"ר העמותה ישראל גל. "לא הצלחנו לתאם פגישה עם השרה או עם גורם בכיר מטעמה".

 

מרגע כניסתה של לבנת למשרד נעצר זרם הכספים והעמותה החלה שוקעת בחובות. בסוף יוני הודיעה העמותה על הפסקת פעילותה, כדי לא ליצור חובות נוספים. לטענת גל, חבר מפלגת העבודה וסגן ראש עיריית קריית אונו, הרקע לעצירת הכספים היה רצון של לבנת להשתלט על העמותה, אך במשרד התרבות טוענים כי מקור הייבוש התקציבי הוא ההתנהלות הבעייתית של העמותה.

 

כמעט שנה קודם לכן, באוגוסט 2008, מונו לוועד המנהל של אמנות לעם, שאינו מקבל שכר, מספר חברים חדשים. אחד מהם היה גל. מרגע הכניסה לעמותה, הוא אומר, "דרשנו לקבל הבהרות לגבי פעילותה, ומצאנו ליקויים בבחירת רואה חשבון וליקויים במימון הופעות". לאחר מספר שבועות החליט הוועד המנהל על החלפת היו"ר ורואה החשבון - גל נבחר ליו"ר ורו"ח ניסים דוידוב נבחר לאיש הכספים במכרז, "בעלות של כ־25% מעלות רואה החשבון הקודם", מציין גל.

 

נשיאת ביהמ"ש העליון, דורית ביניש. "משרד התרבות רוצה להשתלט על העמותה? למה ההנהלה שלהם צריכה להיות מורכבת מאנשי משרד התרבות?" נשיאת ביהמ"ש העליון, דורית ביניש. "משרד התרבות רוצה להשתלט על העמותה? למה ההנהלה שלהם צריכה להיות מורכבת מאנשי משרד התרבות?"

בעקבות החשדות לאי סדרים מינה משרד האוצר חשב מלווה העמותה בדצמבר 2009, רו"ח איתן שפיר. דו"ח שהוציא שפיר ביוני 2009, וחשף אי סדרים בתקצוב אירועים במגזר הערבי ב־2008 - העסקת עובדים ללא מכרזים, קביעת שכר העובדים על ידי משרד התרבות עצמו, ותמיכה בפעילויות שאינן זכאיות לתמיכה - היווה את הבסיס להקמת ועדת בדיקה מטעמה של השרה לבנת. בראש הוועדה הוצב חבר הליכוד אברהם נתן, שכראש מדור לתרבות בקהילה במשרד אישר את הפעילות במגזר הערבי לשנת 2008.

 

בעקבות הכשלים נתן שפיר שורת המלצות, ולדברי גל "יישמנו אותן בכל הנוגע לנוהלי עבודה, שקיפות, שוויוניות והתנהלות. במטרה להביא לצמצום עלויות בעמותה, בוטלו החזרי ההוצאות ליו"ר ולחברי הוועדות, שנאמדו בעשרות אלפי שקלים לשנה". בשלב זה, אומר גל, היה נראה שתהליך הבראת העמותה יוצא לדרך.

 

"סחיטה לשמה"

 

אלא שבמקביל להגשת הדו"ח של החשב המלווה שפיר הוחלט במשרד האוצר, בהמלצת משרד התרבות, שלא להאריך את כהונתו. גל סבור כי הסיבה היא ש"הוא לא מצא מסקנות אישיות כנגד חברי ההנהלה הנוכחיים. ככל הנראה זה לא התאים ללבנת במטרתה להשתלט על העמותה". ייתכן גם כי במשרד התרבות לא אהבו טענותיו של שפיר נגד "התערבות יתר" בעמותה, הוא מוסיף. באותו זמן, אומר גל, "לא יכולנו לשלם כספים לאמנים שכבר עבדו".

 

שני החברים הנוספים בוועדת הבדיקה שהקימה לבנת היו איתמר גורביץ, מנכ"ל עמותת פרס התיאטרון המתוקצבת גם היא על ידי המשרד, וגיא אטיאס, הממונה על הכספים במשרד. יומיים לפני מינויו שלח גורביץ, המקיים עם המשרד קשרים נוספים, מכתב ללבנת שבו הוא קורא להחליף את חברי הנהלת אמנות לעם. הוועדה הגישה את המלצותיה בתוך שבועיים: מינוי חמישה חברי הנהלה חדשים, מינוי יו"ר חדש בתוך 90 יום, וכן מינוי מנכ"ל חדש, רו"ח מלווה חדש, ומשקיף בעל סמכויות מיוחדות מטעם המשרד וסעיפים נוספים.

 

"משמעות המינויים היא למעשה השתלטות על העמותה", אומר גל. "נכנסנו למו"מ בעניין, אך גם מו"מ זה עלה על שרטון, מכיוון שמשרד התרבות לא הסכים להעביר כספים כל עוד לא מתבצעים מינויים הלכה למעשה. זאת סחיטה לשמה".

 

תקציב המדינה ל־2009–2010 הועבר באיחור, ביולי 2009. עם אישורו, טוען גל, הוחלט במשרד התרבות לתקצב את אמנות לעם בסך של 6 מיליון שקל ל־2009. אלא שבמכתב מספטמבר מבשרת מנכ"לית משרד התרבות אורלי פרומן לעמותה על דחיית כל בקשותיה לתמיכות ב־2009. בהמשך דחו במשרד את הטענה שאושר תקציב של 6 מיליון שקל.

 

בעתירה שהגישה אמנות לעם לבג"ץ באוקטובר 2010, היא דורשת להקפיא בקופת משרד התרבות את הכספים המגיעים לה, ולכפות על המשרד להסביר מדוע לא יעביר את הכספים. בעתירה מוזכרים החובות הבאים: 985 אלף שקל שאושרו על ידי משרד התרבות ל־2008 ולא הועברו; 6 מיליון השקלים שאושרו ל־2009; 885 אלף שקל שהוצאו על פיעלות בדרום בזמן מבצע "עופרת יצוקה", לבקשת משרד התרבות עצמו; חצי מיליון שקל שהעביר המשרד לענייני גימלאים למשרד התרבות, כדי שיעביר לאמנות לעם בגין חוב לתיאטרון היידישפיל; וחצי מיליון שקל שהעביר המשרד לקליטת עלייה למשרד התרבות, כדי שיעביר לאמנות לעם עבור פרויקט "דרך התיאטרון".

 

"אמנות לעם סירבה לשלם"

 

בשיחה עם "כלכליסט" טוען חבר ועדת הבדיקה גורביץ, כי סוגיית החובות של אמנות לעם היא לב הבעיה: "אותי עניין החזר החובות לכל המוסדות והאמנים שאמנות לעם סירבה לשלם להם - והיה להם כסף לשלם, גם אם לא את הכל. רק כשחלק מהמוסדות פנו לבית המשפט הם שילמו, בגלל החלטת בית משפט. לתיאטרון הקאמרי הם שילמו 850 אלף שקל מתוך 1.2 מיליון שקל שהם היו חייבים. היה להם עוד כסף בחשבון, ומאיזושהי סיבה הם לא רצו לשלם את הכסף הזה".

 

"פרט לקאמרי שעבדנו איתו כפעילות עצמאית שום גוף לא קיבל כסף בבית משפט כתוצאה מתביעות", אומר גל בתגובה. "יש פעילות שמתוקצבת דרך משרד התרבות ויש פעילויות שיזמנו באופן עצמאי, והכסף שהיה בקופה נועד למימון פעולות אלה ולא למימון הפעולות שמשרד התרבות מחוייב להעביר עליהן כספים". גם במקרה של הקאמרי, טוען גל, הכסף שהיה חסר הוא בעיקר "סבסוד שבו מחויב משרד התרבות בחצי מיליון שקל".

 

"אין פה שום עניין לשיקול דעת", אומר גורביץ. "מי שהופיע במסגרת אמנות לעם צריך לשלם לו כל זמן שיש כסף בקופה". לטענה שדווקא ההנהלה החדשה מעוניינת לתקן את האי סדרים הוא עונה: "זה לא רלוונטי, משום שהאצבע היא לא כלפי איש כזה או אחר, אלא כלפי העמותה. המשרד הציע לעמותה פשרות שמטרתן הבראה של המערכת כדי לאפשר פעילות, אבל הם לא רצו את זה. כל מה שעניין אותם זה מלחמה אישית, כי יש להם דגל שהם מניפים אותו. האנשים שעומדים בראש העמותה שתפקידה להביא תרבות לפריפריה אמורים לראות את טובת העניין ולא הטובה האישית שלהם".

 

בתגובה לבג"ץ טוען משרד התרבות כי ההתנהלות הקלוקלת של העמותה נמשכה גם בתקופת ההנהלה החדשה. לראיה הם מביאים כדוגמה את הדו"חות הכספיים שנמסרו להם. בניגוד לטענות גל ולמה שנכתב בעתירה, אומרים במשרד, ,התקציבים בגין שנת 2008 הגיעו גם לאחר כניסת השרה לתפקיד.  

 

תגובת משרד התרבות והספורט: "גל מתבלבל בין מציאות לדמיון"

 

בדצמבר 2008 החליטה סגנית החשב הכללי לעכב את תשלום כספי התמיכה שהגיעו באותה עת לאמנות לעם. זאת בשל אי סדרים חמורים שנמצאו בהתנהלות העמותה. החלטה זו התקבלה ארבעה חודשים בטרם מונתה ח"כ לבנת לתפקיד שרת התרבות. עובדה פשוטה זו מלמדת עד כמה מופרכת טענתו הכללית של מר ישראל גל.

 

כל חברי הוועד המנהל הנוכחיים כיהנו בתפקידם במרבית המחצית השנייה של שנת 2008 שהיא נשוא דו"ח הביקורת של החשב המלווה. מקורם של אי הסדרים שנמצאו היו, בין היתר, בפעילות שהתקיימה לאחר מינוי חברי ההנהלה החדשים, כך שהטענה כאילו חברי ההנהלה הנוכחים ניסו "להסדיר" את הנושאים שנבדקו הינה חסרת שחר.

 

אכן, הרבה יותר קל לתקוף פוליטיקאים מאשר לתקוף אנשי מקצוע. מסיבה זו בוחר מר גל להשמיע את טענותיו חסרות השחר כנגד השרה לבנת. אך המציאות היא פשוטה עד מאוד: השרה לבנת לא היתה מעורבת בהחלטות בנוגע להימנעות מתמיכה בעמותת אמנות לעם, שחלקן התקבלו עוד בטרם נכנסה לתפקידה. ההחלטות להפסיק את התמיכה התקציבית התקבלו על ידי הגורמים המקצועיים.

 

לאור הכשלים החמורים שהתגלו בהתנהלותה של אמנות לעם החליט משרד התרבות לקדם את פעילות הפצת התרבות בפריפריה במסגרת של הסכם רכישת שירותים. זאת במקום במסגרת של חלוקת כספי תמיכות. ההחלטה התקבלה במטרה לשמר את הפעילות החשובה לרווחת הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית במדינת ישראל.

 

בעקבות זאת בחן המשרד אפשרויות שונות לביצוע ההתקשרות. האפשרות שנבחרה היא התקשרות עם ההסתדרות הציונית, אשר בינה לבין מדינת ישראל קיימת אמנה לשיתוף פעולה בביצוע מגוון רחב של פעילויות ציבוריות. על פי חוק, התקשרות עם ההסתדרות הציונית פטורה ממכרז, וזאת לאור מעמדה הציבורי המיוחד של ההסתדרות הציונית.

בראש הוועד המנהל יעמוד מיכה ינון, ראש מינהל התרבות לשעבר, אשר כיהן בתפקידו 12 שנים, ונחשב לאיש מקצוע מוערך, ואשר אינו קשור כלל למערכת הפוליטית, (להבדיל ממר ישראל גל ומחלק נכבד מחברי הועד המנהל של אמנות לעם).

 

בניגוד לטענתו של ישראל גל, הנהלת המשרד שמרה על קשר רציף עם הנהלת העמותה. צר לנו על ההטעיה המכוונת שבה נוקטת הנהלת העמותה במטרה לשחרר עצמה מאחריות לאי הסדרים החמורים שהתגלו. דרך זו חזרה על עצמה גם כאשר העמותה הגישה למשרד דיווחים שגויים ושקריים בנוגע לפעילותה. כך, במהלך שבוע אחד בחודש מרץ 2009, הגישה העמותה למשרד שלושה דו"חות ביצוע שבכל אחד מהם חל שינוי של ממש בעלויות הפעילויות, ואף בפעילויות השונות עצמן אותן התבקש המשרד לממן. הדיווחים הכוזבים למשרד התבצעו תחת הנהלתה הנוכחית של העמותה.

 

במסע ההכפשות שלו, ישראל גל מתבלבל בין מציאות לדמיון.

 

"משרד התרבות עוקף את בג"ץ"

 

עו"ד בנג'י לבנטל, ממשרד גדעון פישר ושות', המייצג את עמותת אומנות מוסר את הדברים הבאים:

  

"יש להצר על כך שמשרד התרבות והעומדת בראשה, השרה לימור לבנת, מנסים בכל דרך לחסל את העמותה המפוארת, ממניעים פסולים ושלא כדין, תוך התעלמות מהדברים שאמרה הנשיאה בייניש בדיון שהתקיים בבג"צ וכן השופטת אלשיך בבית המשפט המחוזי, ותוך ניסיון להשיק עם ההסתדרות הציונית העולמית, פעילות ללא מכרז ושלא לפי התקנה התקציבית לפיה פעל משרד התרבות עשרות בשנים.

  

"יצוין, כי בדיון שהתקיים בבג"ץ ביום 11.2.10 הוצא צו על תנאי כנגד משרד ושרת התרבות לאחר שבמהלך הדיון הביע בג"צ תמיהה מדוע מנסה הרה ומשרד התרבות לכפות מינויים מטעמם על עמותה שהינה ישות משפטית עצמאית".

  

לטענת העמותה, משרד התרבות מסרב להעביר לה תקציבים לנוכח ליקויים לכאורה שהועלו בדו"ח ביקורת היסטורי ביחס להנהלת העמותה הקודמת, למרות שזו הוחלפה זה מכבר על ידי ועד מנהל חדש, שחשף לעומק את הליקויים, הדיח את מי שמצא כאחראים להם, מינה בעמותה את החשב המלווה מטעם משרד האוצר ואף יישם את המלצות החשב המלווה.

  

לדברי עו"ד לבנטל, משרד התרבות אף מנסה להתהדר בהחלטה ישנה של החשב הכללי מ 2008 להקפיא העברת תקציבים לעמותה, למרות שהחלטה זו בוטלה ובמרץ 2009 אישר משרד האוצר והחשכ"ל להעביר לעמותה את התקציבים המגיעים לה וכך גם החשב המלווה מטעם משרד האוצר ביוני 2009. נוסף על כך, באופן אבסורדי, כפי שנטען בבג"צ, שרת התרבות מנסה להתעלם מממצאי והמלצות החשב המלווה של משרד האוצר אשר קבע, בין השאר, שחלק עיקרי מהליקויים בעמותה נובעים ממעורבות יתר של משרד התרבות בפעילותה ומשרד התרבות מנציח ליקוי זה בדיוק באמצעות הגוף החדש שהוא מקים כדי לעקוף את העמותה, לעקוף את הדין ולעקוף את בג"צ.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x