האשמים במשבר המים: שרי החקלאות, התשתיות והאוצר
כך עולה מדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים. חברי הוועדה: "הגורמים למשבר הם תוצאה של מעשים ומחדלים של אישים ומערכות". הוועדה נמנעה מלהסיק מסקנות אישיות אך ותומכת בייקור תעריפי המים ובהיטל הבצורת
דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים קובע כי "הגורמים למשבר המים הם תוצאה של מעשים ומחדלים של אישים ומערכות שבידיהם הופק משק המים, אשר הוחמרה עקב רצף שנים שחונות". בוועדה היו חברים השופט בדימוס פרופ' דן ביין, פרופ' יואב כסלו ופרופ' יורם אבנימלך.
הביקורת להיווצרות המשבר במים, מופנית כלפי גורמי הממשלה שאימצו מדיניות של "הליכה על הסף" שהתבטאה בהפקת יתר של מים ממאגרים טבעיים (כמו הכנרת והאקוויפרים), שגרמה לחשש לגבי איכות המים בשל השאיבה המוגברת בתחתיות המאגרים. ואולם, למרות הביקורת מבהירים חברי הוועדה כי "משבר המים אינו גזרה משמיים".
מי שאימץ את מדיניות "ההליכה על הסף", כך נטען בדו"ח, הם בעיקר שרי החקלאות והתשתיות לדורותיהם, שהעדיפו את צורכי החקלאות ולא נקטו באמצעים להקטנת הצריכה העירונית. בנוסף, נציבי המים ואף מנהל רשות המים הנוכחי, פרופ' אורי שני, לא התנגדו למדיניות זו באופן נחרץ ולא הזהירו מהסכנות שייגרמו בהמשך נקיטת המדיניות הזו. בנוסף נטען כי החלטות ממשלה שהתקבלו לטיפול במשק המים והצלתו היו לא עקביות והחלטות שונו מעת לעת. בנוסף, החלטות שונות "לא בוצעו בשלמותן או בחלקן, מאחר ולא שוריין תקציב לביצוען".
למרות שישנם מקורות חלופיים להפקה מהמאגרים הטבעיים של ישראל, הפעולות להגדלת היצע המים התאפיינו באיטיות ובחוסר עקביות. הכוונה היא להתפלת מי ים, התפלת מים מליחים, טיוב בארות מזוהמות וטיהור שפכים והפיכתם לקולחין שיועברו לשימושי החקלאות. לפי הדו"ח, כבר ב-1965 החלו ניסיונות להתפלה כאמצעי לייצור מים, אך הלכה למעשה, המכרז הראשון להקמת מתקן התפלה פורסם רק בחודש יולי 2000. חברי הוועדה רואים בחומרה את העובדה שנציבי המים ומנהל רשות המים לא העמידו את הממשלה על המשמעות בדיחוי מימוש תכנית ההתפלה בהיקף הדרוש.
עיכוב בהקמת מפעלי ההתפלה צילום: shutterstock
את האשמה בעיכוב הקמת מתקני התפלה תולים חברי ועדת החקירה במשרד האוצר, שחשש מהכבדה על תקציב המדינה. על פי הדו"ח, משרד האוצר טרפד את הניסיון הראשון להקים מפעל התפלה ניסיוני בגליל המערבי וההצהרה של הממונה על התקציבים ב-1999 הייתה שלא לגשת להתפלת מי ים כפתרון, לפני שיינקטו צעדי חיסכון וצמצום הצריכה במגזר החקלאי. אחת הדוגמאות לעיכוב בהקמת מפעל התפלה היא מתקן ההתפלה באשדוד שהקמתו הוטלה על מקורות. ההחלטה על הקמתו התקבלה ב-2001 ועד היום לא הוקם. כיום הנושא נמצא במרכז חילוקי דעות קשים בין אגף החשב הכללי במשרד האוצר אל מול מקורות, וכן בין מקורות לבין חברות ההתפלה הקבלניות שהתמודדו במכרז הקבלנות להקמת המתקן.
מאז כינונה של הוועדה ביולי 2008, נושא משבר המים עומד על סדר היום. היטל הבצורת עורר סערה ציבורית גדולה וכן ייקור תעריפי המים שנכנס לתוקפו בינואר 2010. לעניין היטל הבצורת, נכתב כי "ההיטל לא זכה להסברה מתאימה, ובמקום לשכנע את הציבור כי מדובר באמצעי לעידוד החיסכון, הוא נתפס הן בעיני הציבור והן בעיני נבחרי הציבור בכנסת, כמס הבא להעשיר את קופת האוצר". בנוסף נכתב, כפי שפורסם בדו"ח הביניים של ועדת החקירה, "ההיטל הוא אמצעי לגיטימי ויעיל לעידוד החיסכון במים".
נושא ייקור התעריפים החזיר לדיון את השאלה מי הגורם שאמור לקבוע את התעריפים. בהתאם להחלטה שהתקבלה עם הפיכת נציבות המים לרשות המים ב 2007, הוחלט כי משק המים יפעל על פי שיקולי עלות כך שמחירי המים ישקפו את עלותם (כפי שקורה במשק החשמל).
מבקר המדינה העביר ביקורת חריפה על ייקור התעריפים בחוות דעת שפרסם בשלהי דצמבר 2009, ואילו חברי הוועדה מתנגדים לעמדתו ותומכים בייקור התעריפים. יחד עם זאת, הם מציינים שמחירי המים צריכים לעלות בהדרגה ושבמידת הצורך יינתן סיוע ממשלתי למגזרים חלשים בחברה.
בעוד שמשרד התשתיות ביקש כי הסמכות לקביעת התעריפים תהיה בידיו, והכנסת פועלת להעברת הסמכות לקביעת תעריפי המים לידיה, הוועדה סבורה שיש להקים צוות בין משרדי בין רשות המים למשרד התשתיות שיתווך בין האינטרסים השונים. "קיים צורך בקביעת דפוסים ברורים לחלוקת התפקידים בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי", נכתב בדו"ח. יחד עם זאת, אמנם נאמר שיש צורך בחלוקת תפקידים בין שני הגופים אך לא ברור איזה חלוקה ועל כך צפויים דיונים רבים.
כמו כן נטען כי רעיון ייבוא המים מטורקיה לא זכה להתייחסות רצינית ומעמיקה. במיוחד מציינת הוועדה כי בעבר ממשלת טורקיה הייתה מעוניינת מאוד לספק מים לישראל.
 | |||
| רעיון ייבוא המים מטורקיה לא זכה להתייחסות רצינית | צילום: shutterstock | ||
המלצות
המלצות הוועדה לא כוללות מסקנות אישיות ולא נשלחו מכתבי אזהרה לגורמים שזוכים בדו"ח לביקורת חריפה. "מאחר והוועדה רואה את משבר משק המים בישראל ככשל מערכתי ולא אישי, היא נמנעה ממסקנות והמלצות בתחום האישי. מה גם שרוב האנשים שניהלו את משק המים בשנים הרלוונטיות להיווצרות המשבר, או שהיו אחראים לו במישרין או בעקיפין, לא ממלאים כיום תפקידים הנוגעים למשק המים. על כן לא שלחה הוועדה מכתבי אזהרה ולא ראתה צורך ליתן זכות טיעון לאדם או לגוף כל שהוא", כך נכתב בדו"ח.
הוועדה ממליצה לזרז את הקמת מתקני ההתפלה ולעמוד ביעד ההתפלה להפקת 500 מיליון מ"ק מים עד שנת 2012. עוד מומלץ להוסיף למועצת רשות המים נציג של משרד הבריאות ולא להוסיף נציגי ציבור, זאת בניגוד לעמדת מבקר המדינה בחוות הדעת שפירסם בסוף דצמבר. בנוסף ממליצה הוועדה כי תהיה הפרדה בתפקידי הנהלת רשות המים. כיום פרופ' אורי שני משמש כמנהל רשות המים ויושב ראש הרשות. הוועדה סבורה כי מצב זה טעון תיקון וממליצה שמנהל הרשות יהיה אמנם חבר במועצת המים, אך בתור יו"ר המועצה ישמש איש ציבור שייבחר על ידי מועצת הרשות. מנהל הרשות יהיה משנה ליו"ר.
כמו כן, ממליצה הוועדה כי מצגת כוח האדם ותקציב רשות המים יוגדלו. תקציב רשות המים בשנת 2009 עמד על 1.4 מיליארד שקל וב-2010 עומד על כ- 1.6 מיליארד שקל. בנוסף, מציעה הוועדה לשקול אפשרות שמימון פעולות הרגולציה של רשות המים יהיו באגרה ייחודית שתצורף לתעריפי המים. גובה האגרה ייקבע על ידי מועצת רשות המים באישור ועדת הכספים של הכנסת.
מרשות המים נמסר: "עם כניסתו של פרופ' אורי שני לתפקיד מנהל רשות המים לפני כשלוש שנים, בעיצומו של המשבר במשק המים, החלה רשות המים במהלכים אינטנסיביים להבראת משק המים והוצאתו מהמשבר העמוק. תוצאות המהלכים מדברות בעד עצמן: הגדלת היצע המים על ידי התפלה שתספק את מרבית הצריכה הביתית והעירונית ושהביאה כבר ב 2010 ליותר מ-300 מיליון קוב מים מותפלים; חיסכון של כ- 25% בצריכת המים בישראל בעקבות הקמפיין "ישראל מתייבשת", היטל הבצורת וצמצום הקצאות המים לחקלאים; וניהול משק מים על פי פרמטרים של יעילות כלכלית.
"כמו כן, בעקבות חורף 2006, קבע פרופ' שני את הקווים השחורים שימנעו המשך הפקת יתר מהכינרת ומכל מאגרי המים העיקריים. לאחר שחיקה שנמשכה שנים רבות, רשות המים הצליחה להעלות את משק המים בישראל אל הנתיב הנכון ובאחריות כולנו להמשיך לצעוד בו. אנו מברכים על כך שדו"ח ועדת החקירה מאמץ את הרפורמה שרשות המים מבצעת במשק המים, לפיה תעריפי המים יכסו את עלות ההפקה והאספקה".
תגובת משרד האוצר: "אם וככול שנעשו בעבר משגים בנוגע לניהול משק המים על ידי גורמי הממשלה השונים, הרי שבשנים האחרונות פועל משרד האוצר במשנה מרץ על מנת לקדם פרויקטים רבים במשק המים לרבות שינוים מבניים ובהם הקמת רשות המים, הקמת תאגידי מים וביוב והאצת הקמתם של מתקני ההתפלה.
"בזכות פעילות זו, פועלים כיום בישראל שלושה מתקני התפלה שיספקו כבר במהלך שנת 2010 כ- 300 מליון קוב מים המהווים כ- 40% מהתצרוכת הביתית. עד שנת 2014 יפעלו בישראל 6 מתקני התפלה אשר יספקו כ-600 מליון קוב לשנה המהווים כ-90% מהתצרוכת הביתית.
"אנו שמחים על כך שהוועדה מצאה לנכון לקבוע כי היטל הצריכה העודפת הינו אמצעי יעיל לעידוד חיסכון במים. וכי מחיר המים לצרכן צריך לשקף את העלות הכוללת של הפקתם והובלתם לצרכן. משרד האוצר ילמד באופן יסודי את המלצות דו"ח וועדת החקירה".
