$
מוסף כלכליסט 25.2.10

כדי לשקר לכולם כל הזמן צריך קוסם. גם הפעם קוראים לו גולדמן זאקס

גולדמן זאקס כמעט היה שם נרדף לתאוות הבצע של וול סטריט, שהובילה לקריסת שוק הדיור בארה"ב ב-2008. פחות משנתיים אחר כך ובנק ההשקעות הוותיק וחבוט התדמית נמצא שוב במרכזו של הדיון הציבורי על המשבר - הפעם זה המתרחש ביוון

דן שוחט 12:2525.02.10

גולדמן זאקס כמעט היה שם נרדף לתאוות הבצע של וול סטריט, שהובילה לקריסת שוק הדיור בארה"ב ב־2008. פחות משנתיים אחר כך ובנק ההשקעות הוותיק וחבוט התדמית נמצא שוב במרכזו של הדיון הציבורי על המשבר - הפעם זה המתרחש ביוון. הביצועים הפיננסיים שלו אמנם משתפרים, אבל הדבר האחרון שלויד בלנקפיין, מנכ"ל הבנק, שמחכה בקוצר רוח לכמה רגעים של שקט, היה צריך עכשיו זה עוד האשמות על כך שהמכשירים הפיננסיים שלו אחראים לאסון כלכלי.

 

במוקד המשבר היווני נמצאים החובות האדירים של המדינה, שמסתכמים לפי ההערכות ב־300 מיליארד יורו - 19% יותר מהתוצר המקומי הגולמי של יוון כולה. הגירעון בשנה החולפת עמד על 12.7% מהתמ"ג, הרבה יותר מהדיווחים הרשמיים של הממשלה השמרנית ומהסף העליון של גירעון אפשרי למדינות בגוש היורו, העומד על 3%. איך הצליחו הפוליטיקאים של אתונה להעלים התחייבויות גדולות כל כך? איך הם הסתירו את האוברדראפט הלאומי, לא רק מהאזרחים אלא גם מהטכנוקראטים הקשוחים של האיחוד האירופי? לא היה פה הוקוס פוקוס או תרגילי היעלמות בנוסח הודיני: היו כאן הנדסה פיננסית יצירתית ומכשירי השקעה מורכבים מבית היוצר של גולדמן זאקס.

 

כדי להוריד באופן מלאכותי את החוב והגירעונות חתמה יוון על שורה של עסקאות החלף (Swap) עם גולדמן זאקס. במסגרת העסקאות שיעבדה יוון הכנסות עתידיות - דמי הנחיתה בנמלי התעופה או תקבולים עתידיים של הלוטו, למשל- בתמורה לכיסוי חובותיה. את "הלוואות הצללים" שקיבלה מגולדמן זאקס צירפה הממשלה לרישומן של עסקאות החלף הקשורות בשער חליפין, ובכך העלימה אותן מהמאזן הרשמי.

 

גולדמן זאקס. עסקאות החלף גולדמן זאקס. עסקאות החלף צילום: בלומברג

 

כך זה עבד: בעסקאות החלף מסכים אחד הצדדים לקחת על עצמו את הסיכון לשינויים עתידיים ומעביר לצד השני תשלום קבוע בניכוי קופון מוסכם. מדינות המגייסות כספים באג"ח במטבע זר (נניח, אם יוון גייסה אג"ח בדולר) יכולות להתקשר עם בנקים בעסקאות החלף כדי לגדר ולבטח את עצמן בפני שינויים עתידיים בשער המטבע שיחולו לרעתן. אלא שהעסקאות בין יוון לגולדמן זאקס התבססו על שער חליפין גבוה יותר באופן מלאכותי - כדי להסוות העברה של מיליארד דולר לקופת המדינה היוונית. ההעברה לא נרשמה כהלוואה, אף שיוון שיעבדה בעבורה הכנסות עתידיות.

 

העסקאות התרחשו בתחילת העשור, בשנים 2002-2001. יוון נכנסה לאיחוד האירופי המוניטרי באיחור, בגלל הגירעונות שלה אז, והיתה נתונה באותן שנים ללחץ כבד שלא לחרוג מהמגבלות הכלכליות שלו. גולדמן זאקס היה מפלט מוצלח. גם מבחינת בנק ההשקעות "הלוואות הצללים" היו עסקה מוצלחת מאוד. לפי "הניו יורק טיימס" ועיתונים נוספים, יוון שילמה לבנק קופון של לא פחות מ־300 מיליון דולר, הרבה יותר ממה שהיתה משלמת אילו לוותה את הכסף באופן גלוי.

בכך לא מסתכמת המעורבות של גולדמן זאקס בשערורייה. בשנים שלאחר מכן ניהל הבנק הנפקות אג"ח רגילות עבור ממשלת יוון, אך בתשקיף ההנפקות הסתיר את עסקאות ההחלף מראשית העשור. לא רק ממשלת יוון הונתה את אזרחיה, גם הבנק הונה את המשקיעים שרכשו ממנו אג"ח יווני בלי להיות מודעים למלוא הסיכונים.

 

נקודה נוספת מעוררת מבוכה גדולה בגולדמן זאקס, אף כי מדובר בפרקטיקה מקובלת בבנקאות: הבלוג הפיננסי "ביזנס אינסיידר" דיווח, על בסיס מקורות יודעי דבר, כי גולדמן זאקס גידר את הסיכונים שלקח בעסקאות ההחלף עם יוון באמצעות הימור בשורט, נגד הכלכלה היוונית. מדובר בפעולה לגיטימית לביטוח הסיכונים בעסקה, אך יש טעם לפגם בכך שבנק ההשקעות עזר לממשלת יוון להסתיר מדיניות פיסקלית בלתי אחראית - ואז רץ להמר על כך שחוסר האחריות הפיסקלית יביא להידרדרות כלכלית. אם תרצו, זה כמו למכור לאדם סיגריות בסתר ולהמר שיקבל סרטן ריאות.

 

זו הנקודה המביכה ביותר עבור גולדמן זאקס, מהסיבה הפשוטה שהבנק כבר הואשם בעבר בתרגילים פיננסיים כשרים אך מסריחים שכאלה. בעיצומה של בועת המחירים בשוק הדיור האמריקאי, בעודו ממשיך למכור באגרסיביות ניירות ערך מגובי משכנתאות, החלו סוחרי הנוסטרו של גולדמן זאקס להמר בשורט על נפילה עתידית במחירי הדיור.

 

בהמולה שמסביב נשכחת העובדה כי גולדמן זאקס נפטר מחוב הצללים עוד ב־2005, כשמכר אותו לבנק הלאומי של יוון. רק השבוע הודה בכיר בבנק, לראשונה, כי עסקאות ההחלף היו צריכות להיות גלויות יותר. באתר שלה פרסמה החברה הודעה בעניין, שלפיה העסקאות עמדו בתנאי האיחוד באותה תקופה, ובכל מקרה היו בעלות השפעה "מינימלית" על מצבה הפיסקלי של יוון.

 

אבל בכל מקרה, בדימוי הציבורי נתפסים הבנקאים של גולדמן זאקס בתור מי שעוברים מבועה לבועה, מפילים קורבנות במקומות שונים ברחבי הכלכלה הגלובלית. יום אחד אלו מקבלי המשכנתאות שאיבדו את ביתם, יום אחרי מדובר בכלל משלמי המסים בארצות הברית - והיום הגיע תורם של אזרחי יוון. הבנק שנוא נפשם של האמריקאים נהפך כעת ליעד לכעס גלובלי. וייתכן שלא רק כעס: לפחות כלכלן אחד העריך לאחרונה שייתכן שהאיחוד יטיל חרם על הבנק.

 

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x