$
מוסף סוכות

יובל בן זאב: "העבודה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם"

מנהל מחלקת כלל פיננסים ברוקראז': "אני מעדיף לומר שהעבודה "מעמיקה", או כוללת "תהליכי למידה ארוכים", אבל למעשה היא כמעט סיזיפית"

יובל בן זאב 01:0801.10.09

"אבא, במה בדיוק אתה עובד?" שאל אותי לא מזמן אלון, בני בן ה־8, כחלק מפרויקט בבית הספר היסודי. עניתי: "אני מנהל מחלקת מחקר sell side בבית ההשקעות כלל פיננסים, אבל אני מעדיף דווקא את ההגדרה אנליסט בכיר עם התמחות במניות הבנקים הישראליים". אלון, כמו רוב האנשים, הביט בי במבט מבולבל ושואל.

 

בתשע השנים האחרונות אני עובד כאנליסט בשוק ההון. אני מנתח חברות ומתמקד בתחום המניות בישראל, בפרט במניות הבנקים. בצורה פשטנית אפשר לתמצת את העבודה שלי כך: אני ממליץ איזו מניה לקנות ואיזו מניה למכור. את המחקר שלי מקבלים מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים הגדולים בארץ ובעולם שפועלים בשוק המקומי. סביר להניח כי מי שמנהל את הכסף שלכם בשוק ההון קורא את זה. את האנליסטים נהוג לחלק לשתי קבוצות: buy side — רוב האנליסטים, שיושבים בגופי ההשקעות; ו־sell side, כמוני, שנותנים שירותי מחקר למנהלי השקעות מוסדיים. אנחנו קבוצה קטנה בישראל, רק כמה עשרות. זו נישה קטנה בתחום צר ממילא של שוק ההון, שהוא מצדו חלק קטן מעולם הפיננסים.

 

ואתה חייב לאהוב את העבודה הזו, שהיא לעתים סיזיפית וכפוית טובה. קודם כל, כי אני גם טועה. אין לי טיפים למניות בטוחות, וכמו כל אנליסט טוב אני נמדד בהמלצות ובהערכות לאורך זמן. לדעתי, סטטיסטיקת הצלחות של 60% תיחשב הצלחה ו־70% תיחשב הצלחה גדולה. אין 100% וגם אין 90%. בהיותי ביקורתי מטבעי, לא קל לי עם ה־30% הנותרים, שהולכים איתי לאורך הדרך. לכך מתווספת כפיות הטובה. במקרים רבים של הצלחות הן נזקפות לזכות הלקוח, לא לזכותי. במקרים של כישלונות, אני האשם. ריבוי התגובות והטוקבקים רק מעצים את התחושה הזו.

 

קווים לדמותם של אנשי הפיננסים קווים לדמותם של אנשי הפיננסים

 

העבודה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. אני מעדיף לומר שהיא "מעמיקה", או כוללת "תהליכי למידה ארוכים", אבל למעשה היא כמעט סיזיפית. בתשע השנים האחרונות קראתי בערך 150 דו"חות כספיים של בנקים בישראל. לרוב האנשים זו תרופה מובטחת לנדודי שינה, אבל אני אוהב את החלק הזה של העבודה, את הניסיון "דרך הרגליים", את הלימוד המעמיק. כמו שידידי ג'ק ויכסלבאום ממגנה קפיטל היה אומר — "קודם כל להבין את העסק".

 

החלומות של אנשי הפיננסים

 

זה תפקיד אינטנסטיבי מאוד. צריך כל הזמן לחפש רעיונות חדשים, להבין טוב יותר ולהמציא את הגלגל מחדש. ובשוק המניות, הכל חייב להיעשות מהר. אתה צריך להיות ערני וזמין כל הזמן. שעות העבודה הפורמליות אינן ארוכות מדי — 50-45 שעות בשבוע, עם גמישות רבה בשעות ההתחלה והסיום של היום. כבר תקופה ארוכה שאני מצליח להגיע הביתה בשעות נורמליות, לראות את הילדים, לנצל זמן פנוי. אני טריאתלט חובב, מה שאומר שחייה/ריצה/אופניים בערך חמש פעמים בשבוע. אם אני עומד בזה, סימן שנשאר לי זמן פנוי. עם זאת, העבודה לעולם לא נגמרת. תמיד יש משהו ברקע, מחשבות על עבודה ורעיונות למחר.

 

כשאלון נולד, ב־22.8.01, הגענו לחדר היולדות אחר הצהריים. באותן שעות החלו שמועות על דרישות מהבנקים לביצוע הפרשה מיוחדת לחובות מסופקים, ולקוחות מחו"ל כבר ביקשו התייחסות לנושא (תודות ללני קושניר). זו הדוגמה הקיצונית ביותר לזמינות שאני נדרש לה, אבל היא מלמדת על הכלל. אני ארד מההליכון בחדר הכושר כדי להתייחס לכותרת על דמי הקישוריות, אשלח SMS מתוך אסיפת הורים בבית הספר (אפרת המורה, סליחה) ואקרא מיילים בכל מקום בעולם, גם בחופשה.

 

איך הכסף? טוב, תודה. שכר הבסיס הוא רק חלק מהתגמול, הבונוסים הם בדרך כלל עיקר השכר. בדרך זו העובדים משתתפים בסיכון העסקי ויכולים להרוויח הרבה בתקופות טובות. וכן, תמיד קיים סיכון לירידה חדה בשכר בתקופות קשות. ירידת שכר כזו גם מאפשרת לצמצם את החשש מפיטורים בתקופות מיתון (ההתייעלות מובנית בהסכמי השכר).

 

ובעיקר, אני אוהב את העבודה הזאת, כבר אמרתי. הבאתי את היתרון היחסי לידי מיצוי: את ההבנה לעומק של עסקים ממגזרים שונים, את ההיכרות הנרחבת עם אנשים ותחומים, את ההערכה שאני זוכה לה והכי חשוב, את האנשים שאיתם אני עובד, חלקם מלווים אותי כבר תשע שנים. לצד העבודה המאומצת, ההתמדה והנכונות לקחת סיכונים, היה לי גם הרבה מזל. או כמו שאבא שלי היה אומר: המזל עובר ליד כולנו, רק מעטים מעזים להושיט את היד.

 

הכותב הוא מנהל מחלקת כלל פיננסים ברוקראז'

בטל שלח
    לכל התגובות
    x