הסיפוקים של עובדי המגזר הציבורי
החברים מפצים על השכר הנמוך והאופק המוגבל
כן, במגזר הציבורי עובדים פחות — 42.8 שעות שבועיות בממוצע, מספר נמוך מבשאר המגזרים ופחות ממשרה מלאה רשמית. אבל כדי לקבל את התמונה המלאה של איכות החיים במגזר צריך להתבונן על עוד כמה נתונים: כמעט שליש מעובדי הציבור נוהגים לעבוד בסופי השבוע — והם מדורגים במקום הרביעי, אחרי הרופאים, סמנכ"לי הכספים והמנהלים בתעשייה; הנתון הזה נגזר מכך שחלק מעובדי המגזר מועסקים בשירותי הביטחון או בתפקידי חירום אחרים. מספר השעות השבועיות שמבלים שליחי הציבור עם משפחתם נמוך יחסית — 27.5. ובכל זאת, יותר מחצי מעידים כי הם מבלים עם המשפחה מספיק זמן (ממצא גבוה מאוד ביחס לשאר המגזרים, מיד אחרי אנשי הפיננסים). הבעיה, אם כן, אינה בשעות, אלא בתנאים.
זה לא רק השכר. הוא אמנם הנמוך מבין המגזרים שנבדקו — 9,320 שקל בחודש, ושביעות הרצון ממנו נמוכה כמעט כמו אצל הרופאים. זו התקיעות: הוותק הממוצע בתפקיד הנוכחי עומד על כמעט 10 שנים (הגבוה ביותר, אפילו יותר מרופאים), ובאופק אין כלום. 37% מהעובדים אינם מאמינים שיקבלו קידום בשלוש השנים הקרובות, ו־78% לא צופים עליית שכר בטווח הזה. כמעט שליש היו שמחים לעבור תפקיד, ויותר מחמישית היו שמחים להחליף תחום. לא פלא, אם כן, שזה המגזר שבו שביעות הרצון מהתקדמות הקריירה היא הנמוכה ביותר (6.2); מחניק שם, וכשמסתכלים על קריירות מקבילות בשוק הפרטי, נהיה אפילו יותר מחניק.
מדד האושר
אלי כהן: ההווי החברתי מחפה על השכר הנמוך
אז איך ייתכן שהסיפוק מהעבודה גבוה יותר משל שני מגזרים נרחבים בשוק הפרטי, ההייטק והפיננסים? חשוב לזכור שהמגזר הציבורי כולל למעשה מגוון גדול מאוד של מקצועות ותפקידים, הכשרה, הסדרי עבודה ורמות שכר; בסקר השתתפו 301 בני אדם — עובדי חברות ממשלתיות, משרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות, וגם אנשי כוחות הביטחון, עובדי מערכות הרווחה, החינוך והבריאות. רבים מהתפקידים הללו מלווים בתחושה גדולה של שליחות, של מסירות לעבודה ולמשימה. לכך מצטרפים תחושה ארוכת שנים של יציבות — זה ההיבט החיובי של ותק ארוך, ועובדי המגזר נמצאים בממוצע כמעט 13 שנים באותו מקום עבודה — ומעגל תמיכה חברתי חזק בעבודה: 51% מעידים כי הקולגות שלהם הם גם חברים טובים, הנתון הגבוה ביותר מבין כל המגזרים.
יתרונות נוספים הם הקרבה הגדולה של רבים מהעובדים למקום העבודה — זמן הנסיעה הממוצע ביום עומד על 45 דקות, כלומר כ־20 דקות לכל כיוון — וההזדמנות שמספק המגזר הזה גם לחסרי הכשרה: 16% מהעובדים בו הם בעלי השכלה עד תיכונית ותיכונית בלבד. עובדי הציבור, אגב, מממשים הרבה ימי חופשה באופן יחסי (10.8 מתחילת השנה, מקום שני אחרי הרופאים) וממעטים לעסוק בספורט — רק 37% עושים זאת, פחות מכל שאר המגזרים. ייתכן שהנתונים האלה נובעים בחלקם מהעובדה שיותר מחצי מהעובדים הם נשים.
